אגד קבעה בעצמה את שווי החברה

אף שהמדינה זכאית לתשלום בגין 25% מהזכויות באגד, משרדי התחבורה והאוצר לא היו מעורבים בהיערכות אגד לקראת הכנת הערכת השווי של החברה. כך מגלה (יום ג', 19.10.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. חברי אגד קיבלו התחייבות לפדיון מניותיהם על-פי שווי חברה של 1.3 מיליארד שקל - שגם היא הוכנה ללא מעורבות המדינה. על-פי הסכם ההפעלה, הממשלה משתתפת במימון עלות פרישתם של עובדים אשר אמורים לפרוש לפנסיית חובה, והדבר מגלם הטבה נוספת לאגד שאיננה מהווה תמריץ להתייעלות החברה. חלקה של הממשלה במימון עלויות הפרישה הוא 868 מיליון שקל לאורך כל שנות ההסכם.

בנובמבר 2018 חתמו המדינה ואגד על הסכם הפעלה במסגרת פתיחת שוק האוטובוסים לתחרות, אשר הוחל רטרואקטיבית מתחילת 2016, והוא תקף עד סוף שנת 2029. מרבית הביצועים הפיננסיים של החברה בשנתיים הקודמות היו גרועים, ומכאן שהיא קיבלה מן המדינה תקבולים רטרואקטיביים. משרד התחבורה עדיין לא הוציא לתחרות קווים שמפעילה אגד בהתאם להסכם ההפעלה, וקיים סיכון שלא יהיה ביכולתו להוציא לתחרות את כל קווי אגד עד המועד שנקבע, סוף 2029. כדי לעמוד ביעד זה, יהיה עליו לפרסם 20 מכרזים בשנה - לעומת שניים-שלושה בלבד כיום.

אגד לא עמדה במלוא התחייבויותיה וביעדים שנקבעו לה בהסכמים קודמים. בתחילת 2019 היעילות התפעולית שלה עדיין הייתה נמוכה בהשוואה ליתר המפעילים, בעיקר בשל עלויות כוח אדם גבוהות ושימוש בצי רכב ישן, ועלויות ההפעלה שלה באשכולות עירוניים ובין-עירוניים גבוהות. על-פי הערכה של משרד מבקר המדינה, העלות לק"מ נסועה של אגד הייתה ב-2019 גבוהה ב-30% בשירות העירוני וב-10% בשירות הבין-עירוני, לעומת מפעילים תחרותיים.

אין חוק ואין תקנות להנגשה

עוד בדק אנגלמן את הנגשת התחבורה הציבורית לבעלי מוגבלות. הגם שחוק השוויון לבעלי מוגבלויות חוקק בשנת 1998, טרם נקבעה בו חובה להנגשה פיזית של אוטובוסים בין-עירוניים. חובת הנגשה חושית של האוטובוסים הקבועה בתקנות (כריזה, מידע אלקטרוני) אינה מתקיימת באופן מלא וקיימים ליקויים ביישומה.

משרד התחבורה מעריך, כי הנגשת האוטובוסים הבין-עירוניים תעלה 3.9 מיליארד שקל בפריסה ל-12 שנים, אך הוא לא בדק את העלויות של הנגשה חלקית (בחלק מהקווים או בחלק משעות פעילות האוטובוסים או בתיאום מראש, ובעיקר קווים שאין להם קווי רכבת מקבילים). המשרד גם לא הכין תוכנית מקיפה ומפורטת לשיפור ההנגשה באוטובוסים העירוניים ולא פיקח בצורה ממשית על מפעילי התחבורה הציבורית בתחום זה.

בשנת 2019 היו בארץ 27,000 תחנות אוטובוס; נכון לשנה זו, 13,500 תחנות עירוניות ו-3,500 תחנות לשירות בין-עירוני לא היו מונגשות. ב-37.5% מ-80 היישובים שנבדקו לא הונגשו כל התחנות, וב-22.5% מהיישובים שנבדקו הונגשו פחות מ-85% מהתחנות. במועד סיום הביקורת, כ-16 שנה לאחר מועד התיקון לחוק השוויון, טרם התקין שר הפנים תקנות דרכים נגישות.

עד כה חולקו רשיונות ל-1,000 מוניות נגישות - יחס של מונית אחת ל-1,600 בעלי מוגבלות, לעומת יחס של אחת ל-340 נעדרי מוגבלות; למעשה עובדות 875 מוניות כאלו בלבד. התקבלו תלונות על כך שמוניות נגישות משמשות למעשה רכבי הסעות, ולכן אינן זמינות לבעלי מוגבלות. חלוקת הרישיונות נעשתה בלי שנקבעו קריטריונים או תנאי סף, כאשר כל גוף שהביע רצון לקבל רישיון כזה, קיבל אותו. לאחר קבלת הזיכיונות, ואף לאחר התחלת השירות על-ידי המפעילים השונים, לא גיבש משרד התחבורה הסכם או חוזה עם המפעילים על-מנת להסדיר את חובותיהם וזכויותיהם הנוגעות למתן שירות זה.