במשך כרבע מאה ייתכן שאלפי טונות של אורניום טבעי יצאו מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מבלי שנרשמו כיצוא אורניום. החומר לא הוסתר בהכרח במשלוחים חשאיים, אלא עבר יחד עם קובלט הידרוקסידי - חומר גלם מרכזי בתעשיית הסוללות - משום ששתי המתכות מצויות יחד בעפרות ומתנהגות באופן דומה בתהליך העיבוד.
מחקר שפורסם (30.7.26) בכתב העת Nature Communications מעריך כי בשנים 2000-2024 יצאו מקונגו בין 2,000 ל-5,000 טונות של אורניום טבעי כשהם משולבים במשלוחי הקובלט. לפי החוקרים, פחות מ-10% מן הכמות המשוערת דווחו בפומבי והוכנסו למנגנוני המעקב והפיקוח הבינלאומיים.
המחקר נערך בידי ראיין מנזוק מאוניברסיטת פרינסטון ומאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, וסבסטיאן פיליפ מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. החוקרים שילבו מפות גאולוגיות, נתונים על הרכב המחצבים, מידע על תהליכי העיבוד ורישומי הפקה וסחר ברמת המכרות כדי להעריך כמה אורניום עבר לאורך שרשרת הקובלט.
האורניום נצמד לשרשרת הקובלט
דרום קונגו הוא המקור הגדול בעולם לקובלט, מתכת המשמשת בין השאר בסוללות של טלפונים, מחשבים וכלי רכב חשמליים. באזור זה מצויים מרבצי הקובלט לצד אורניום, ולעיתים אף בתוך אותם מחצבים.
הקובלט המרכזי באזור מופיע במינרל המסוגל לצבור גם אורניום בריכוזים גבוהים. כאשר המחצב נכרה ומועבר לעיבוד כימי, שתי המתכות מגיבות בצורה דומה. ללא שלב ייעודי לסילוק האורניום, חלק גדול ממנו נשאר בזרם הקובלט ומגיע אל המוצר הגולמי המיועד ליצוא.
יותר מ-95% מן הקובלט שמפיקה קונגו מיוצאים בצורה של קובלט הידרוקסידי גולמי, ולא כמתכת מזוקקת. החומר מועבר למפעלי זיקוק מחוץ למדינה, שם מפרידים ממנו את הקובלט ומטפלים בזיהומים ובמתכות הנלוות.
צילום: אורניום עבר בין מדינות בתוך שרשרת הקובלט העולמיתהחוקרים מציינים מקרה מתועד אחד שבו אורניום מקונגו אכן הגיע בדרך זו אל מחוץ למדינה. בשנים 2017-2010 דיווח מפעל בפינלנד על אורניום שהופרד ממוצרי קובלט שמקורם בקונגו, ולאחר הפרדתו הוכנס החומר למנגנוני הפיקוח ונמכר. באותן שנים קונגו עצמה לא דיווחה על יצוא אורניום.
2,000 עד 5,000 טונות בתוך המשלוחים
החוקרים בנו דגם המעריך כמה מן האורניום המצוי בעפרות ממשיך עם הקובלט בכל שלב של העיבוד. לאחר מכן שילבו את התוצאות עם נתוני הפקת קובלט, מיקומם של המכרות ויעדי היצוא.
לפי האומדן, בין 2,000 ל-5,000 טונות של אורניום טבעי יצאו מקונגו בתוך קובלט הידרוקסידי במהלך 25 השנים שנבדקו. טווח האומדן הרחב נובע מחוסר הוודאות לגבי ריכוז האורניום בעפרות ובאשר לכמות שהופרדה במתקנים שונים.
כ-65% מן האורניום המשוער הועברו, לפי נתוני הסחר, לחברות בבעלות סינית. חברות אלה מחזיקות בחלק ניכר ממכרות הקובלט בקונגו וממרכזי הזיקוק שאליהם נשלח החומר.
המחקר אינו טוען שהחברות ביקשו לרכוש אורניום או שהחומר הוצא מקונגו במכוון. המסקנה היא ששרשרת אספקה שנועדה להפיק קובלט יכולה לשמש בפועל גם להעברת אורניום, בלי שהחומר יזוהה ויירשם בשלב היצוא.
פרצה במעקב הגרעיני
לפי כללי הפיקוח המקובלים, אורניום המצוי עדיין בתוך עפרה אינו נכלל במלואו במנגנוני החשבונאות הגרעינית. חובת המעקב נעשית ברורה יותר לאחר שהאורניום מופרד ומוגדר כחומר מקור שיכול לשמש בעתיד להפקת חומר בקיע.
הבעיה שמציג המחקר נוצרת באזור הביניים: האורניום כבר נכרה, עבר תהליך כימי, רוכז ונשלח למדינה אחרת - אך הוא עדיין כלוא בתוך מוצר קובלט ולא הוגדר כמשלוח אורניום. לפיכך הוא עלול לעזוב את מדינת המקור לפני שנכנס למערכת הדיווח.
החוקרים מעריכים כי כמות האורניום שנכללה במשלוחים לסין הייתה עשויה לעבור שוב ושוב את רף הדיווח הקבוע בפרוטוקול הנוסף להסכם הפיקוח שלה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לפי הדגם, הרף היה עשוי להיחצות בכל שנה מאז 2010, וב-2024 בהיקף גדול במיוחד.
אין בכך ראיה שסין או חברה מסוימת הסתירו ביודעין אורניום, והמחקר אינו קובע מה עלה בגורל החומר לאחר שהגיע למפעלי העיבוד. הוא גם אינו מוכיח שהאורניום שימש לתוכנית צבאית או אפילו שהופרד מן הקובלט.
אורניום טבעי אינו מתאים ישירות לייצור נשק גרעיני. כדי לעשות בו שימוש כזה נדרשים תחילה הפרדה, המרה והעשרה במתקנים ייעודיים. המשמעות הביטחונית של הממצאים נוגעת בראש ובראשונה להיעדר מידע מלא על מיקומו ועל כמותו של חומר שממנו ניתן להפיק אורניום מועשר.
אלפי טונות נוספים נשארו בפסולת
לצד החומר שיוצא מקונגו, החוקרים מעריכים כי בין 1,000 ל-4,000 טונות של אורניום הצטברו בפסולת כרייה ועיבוד באזור חגורת הנחושת והקובלט בדרום המדינה.
חלק מן האורניום מצוי, לפי הדגם, בתצורות כימיות שאינן יציבות ועלולות להשתחרר מן הפסולת ולהגיע לקרקע, לאבק או למים. הסיכון גדל כאשר ערמות פסולת אינן מכוסות או מנוהלות בצורה המונעת סחיפה ודליפה.
החוקרים מצביעים גם על סיכון לכורים ולתושבים. מחקרים קודמים באזור מצאו חשיפה מוגברת לאורניום ולמתכות נוספות בקרב תושבים וכורים זעירים. במכרות תת-קרקעיים ובבתים שאינם מאווררים עלול להצטבר גם רדון - גז רדיואקטיבי הנוצר בפירוק טבעי של אורניום.
הסיכון אינו נובע רק מקרינה. אורניום הוא גם מתכת כבדה בעלת רעילות כימית, והחשיפה אליו עלולה להתרחש באמצעות שאיפת אבק, שתיית מים מזוהמים או מגע ישיר עם עפרות ופסולת.
הממצאים מצביעים על פער אפשרי במנגנון הבינלאומי שנועד לעקוב אחר חומרים גרעיניים. מערכת הפיקוח מתמקדת בדרך כלל במכרות אורניום מוכרים, במתקני המרה והעשרה ובחומרים שהופרדו והוגדרו כחומר גרעיני.
אולם המחקר מראה כי אורניום עשוי לחצות גבולות בתוך שרשרת אספקה אזרחית של מחצב אחר, בלי שיופיע בנפרד במסמכי הסחר. במצב כזה, גם מדינה המדווחת שאין בה הפקת אורניום יכולה בפועל לייצא כמויות גדולות שלו כתוצר לוואי.
הנושא חשוב במיוחד בתקופה שבה הביקוש לקובלט ולמחצבים חיוניים אחרים גדל בשל המעבר לכלי רכב חשמליים ולאגירת חשמל. ככל שהכרייה מתרחבת, גדלה גם האפשרות שמתכות רדיואקטיביות או רעילות המצויות לצד המחצב המבוקש יעברו לאורך שרשרת האספקה ללא ניטור מספק.
המחקר אינו מערער על עצם השימוש בקובלט ואינו טוען שהסוללות המוגמרות מכילות אורניום. האורניום אמור להיות מופרד בשלבי הזיקוק, הרבה לפני ייצור הסוללה. השאלה היא מי מודד את הכמות שהופרדה, מי מדווח עליה ולאן היא מועברת לאחר מכן.
אומדן מחקרי - לא ספירה של משלוחים
למחקר מגבלות ברורות. החוקרים לא דגמו באופן שיטתי משלוחי קובלט בנמלים ולא מדדו ישירות את ריכוז האורניום בכל מטען. האומדנים מבוססים על דגם המשלב מידע גאולוגי, נתוני סחר וידע על תהליכי העיבוד.
ריכוזי האורניום משתנים בין מכרות ואף בתוך אותו מכרה. גם מתקני העיבוד שונים זה מזה, וחלקם עשויים לבצע שלבים המסלקים יותר אורניום מאחרים. לפיכך הציגו החוקרים טווח של 5,000-2,000 טונות ולא מספר מדויק.
הם גם לא יכלו לקבוע כמה מן החומר הופרד במדינות היעד, כמה נשאר במוצרי הביניים וכמה הועבר לפסולת. פחות מ-10% הועמדו בפומבי בפיקוח, אך אין בכך הוכחה שכל היתר נעלם או הוסט לשימוש אסור. ייתכן שחלק ממנו טופל או נרשם במסגרות שאינן זמינות לציבור.
המסקנה הזהירה היא שאלפי טונות של אורניום טבעי ככל הנראה נכרו, רוכזו ויוצאו מקונגו כחלק משרשרת הקובלט - בלי שנכללו במלואם במידע הפומבי על סחר באורניום. כדי לאמת את ההיקף נדרשות בדיקות ישירות של חומרי הגלם, דיווחים ממפעלי הזיקוק ושיתוף פעולה מצד קונגו, המדינות הקולטות והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה