42 מטרים פחות: בולעני ים המלח מתרבים, המיזמים תקועים והכביש בסיכון

ים המלח נסוג כבר עשרות שנים, הבולענים מתרבים, כביש 90 נותר עורק התחבורה היחיד באזור, ומיזמי תיירות שהיו אמורים להפוך את האגן הצפוני מ"אזור מוכה אסון" למרחב תיירותי וגאולוגי ייחודי - ברובם עדיין לא נפתחו לציבור. דוח מבקר המדינה על התמודדות הממשלה עם ירידת מפלס המים באגן הצפוני של ים המלח מציג בעיה מוכרת היטב, אך כזו שהממשלה עדיין לא הכריעה כיצד לנהל.

לפי הדוח, מאז אוקטובר 1976 ועד יוני 2025 ירד מפלס האגן הצפוני של ים המלח בכ-42 מטרים - מכ-398 מטרים לכ-440 מטרים מתחת לפני הים. ללא פעולות לריסון הירידה, הערכות המשרד להגנת הסביבה הן שהמפלס ימשיך לרדת בקצב של כ-1.15 מטרים בשנה. הירידה הזו אינה רק שינוי נופי: היא גורמת לחשיפת קרקע, לאי-יציבות, להיווצרות בולענים, להתחתרות נחלים, לנדידת מעיינות, לפגיעה בשמורות טבע ולפגיעה בתשתיות ובתיירות

הים לא ייעלם - אבל האזור משתנה

אחד המסרים החשובים בדוח הוא שים המלח, לפי ההערכות שהוצגו לצוות הבין-משרדי, אינו צפוי להתייבש לחלוטין גם בתרחיש הפסימי של "עסקים כרגיל". עם זאת, המשך ירידת המפלס צפוי להעמיק את התופעות שכבר פוגעות באזור: בולענים, קריסת תשתיות, סגירת אתרי תיירות, פגיעה בחקלאות וחוסר ודאות תכנוני.

הדוח מזכיר כי בשנת 1980 לא היו בולענים באזור כלל, בשנת 1990 כבר נמצאו כ-200, ובשנת 2017 מספרם הגיע ליותר מ-6,000. במילים פשוטות: אין מדובר בסיכון תאורטי או עתידי, אלא בתהליך גאולוגי שכבר שינה את פני האזור ופגע בפרנסה, בתנועה וביכולת לפתח אותו.

הדוגמאות מוכרות היטב לתושבי האזור: מטע התמרים, תחנת הדלק, כפר הנופש והחוף הסמוך לקיבוץ עין גדי קרסו בעקבות בולענים; בחממות קיבוץ מצפה שלם נפערו בולענים והן פונו; אתר חוף מינרל קרס; ומקטעים בכביש 90 נסגרו לעיתים בשל הצפות ופגיעות תשתית. כך נוצרה לאגן הצפוני תדמית קשה של אזור מוכה אסון - אף שלפי הדוח גלום בו פוטנציאל תיירותי גדול.

עשרים שנה של דיונים, בלי פתרון

מבקר המדינה מתאר רצף ארוך של דיונים, צוותים והחלטות ממשלה. כבר בשנת 2003 החליטה הממשלה לעסוק בעתיד ים המלח; בשנת 2006 פורסם מסמך מדיניות; לאורך השנים נבחנו מיזמי הולכת מים מהים התיכון ומים סוף; ובשנת 2018 קיבלה הממשלה את החלטה 3742, שהקימה צוות בין-משרדי לגיבוש מדיניות ארוכת טווח לאזור.

אלא שבפועל, אף אחת מחלופות הולכת המים שנבחנו במשך כשני עשורים לא מומשה. הצוות הבין-משרדי פרסם בשנת 2022 טיוטת המלצות ובה המליץ לקדם את חלופת ים סוף - מיזם הדרגתי שיכלול תחילה הזרמת כ-400 מיליון מטרים מעוקבים בשנה לאגן הצפוני, לצד התפלה לירדן וניטור השפעות על ים סוף ועל ים המלח. אלא שגם ההמלצה הזו נותרה בשלב הטיוטה וההערות.

הדוח מציין כי הדיון האחרון שקיימה הממשלה בנושא ההתמודדות עם ירידת המפלס היה באפריל 2018. כלומר, דווקא לאחר שהצוות המקצועי גיבש טיוטת המלצות בשנת 2022, הממשלה לא חזרה וקיבלה הכרעה יסודית: האם להמשיך ב"עסקים כרגיל", או להתערב במאזן המים של ים המלח.

הדילמה האמיתית: התערבות יקרה או נזק מתמשך

הבחירה אינה פשוטה. מצד אחד, ייצוב המפלס או האטת ירידתו מחייבים מיזם הנדסי עצום, יקר ומורכב, הכולל מתקני שאיבה, הולכה, התפלה וניטור. לפי הדוח, עלויות ההקמה והתפעול נאמדות במיליארדי דולרים, וקיימים חששות סביבתיים מהזרמת מים זרים לים המלח: שינוי בהרכב המים, שקיעת גבס, פריחה ביולוגית, פגיעה בשטחים פתוחים וסיכון להמלחת קרקע ומי תהום.

מצד אחר, גם אי-התערבות אינה חינם. המשך ירידת המפלס צפוי להמשיך לפגוע בתשתיות, בתיירות, בשמורות הטבע וביישובי האזור. מבקר המדינה מציין כי הניתוח הכלכלי שביצע הצוות הבין-משרדי התמקד בהשוואת עלויות בין חלופות, אך לא כלל ניתוח מלא של התועלות. בכך, לפי המבקר, מקבלי ההחלטות לא קיבלו תמונה כלכלית מלאה של חלופת "עסקים כרגיל" מול חלופות ההתערבות

זו נקודה קריטית: בלי אומדן רציני של מחיר ההימנעות מפעולה, קל יותר לדחות החלטות. אבל הדחייה עצמה מייצרת מציאות חדשה - מפלס נמוך יותר, יותר סיכונים, ופיתוח שקשה יותר להוציא לפועל.

התיירות תקועה בין תוכניות לבולענים

האגן הצפוני של ים המלח אינו רק בעיה סביבתית. הוא גם מרחב תיירותי בעל ערך יוצא דופן: מצדה, קומראן, עין גדי, עינות צוקים, מנזרים, מצוקים, נחלים, נופי מדבר ומים, ואתרי מורשת בעלי חשיבות בינלאומית. החלטת הממשלה מ-2018 ביקשה לשנות את התפיסה: לא רק לטפל בנזקי הבולענים, אלא להפוך את האזור למרחב תיירותי פעיל ומושך.

אלא שלפי הדוח, 11 מ-12 מיזמי תיירות מרכזיים - ובהם אתרי מורשת והיסטוריה, מתחמי תיירות, שירותי תיירות ואכסון מלונאי - לא הושלמו ולא נפתחו לציבור. רובם נמצאים עדיין בשלבי תכנון ואישור. המבקר קובע כי התנהלות זו אינה מאפשרת לחלץ את האזור מתדמיתו השלילית

הביקורת כלפי משרד התיירות חריפה במיוחד: לפי הדוח, המשרד העביר תקציבים לפיתוח תשתיות תיירות ואכסון באזור לפני שהוסדר מעמד הקרקע מבחינה תכנונית. המבקר מזהיר מפני פיתוח אתרים שאינם ניתנים להפעלה ועלולים להפוך ל"כפילים לבנים" - השקעה ציבורית שנראית טוב על הנייר, אך אינה מייצרת תועלת לציבור

כביש 90 נשאר נקודת התורפה

לצד המים והתיירות, הדוח מדגיש את התלות החריגה של האזור בכביש 90. עבור היישובים, העובדים, התיירים והחקלאים - זהו למעשה ציר החיים. בסמוך לים המלח פועלות שתי מועצות אזוריות: מגילות ים המלח, שבה כ-2,800 תושבים, ותמר, שבה כ-2,050 תושבים. תנאי המדבר והריחוק ממרכזי אוכלוסייה מקשים על פיתוח מקורות פרנסה חלופיים, ולכן פגיעה בכביש 90 פוגעת ישירות בכלכלה ובשגרת החיים

מבקר המדינה מצא כי חמש נקודות מפגש עיקריות של כביש 90 עם נחלים באגן הצפוני - אוג, קדם, ערוגות, צאלים ורחף - עדיין ללא מענה. שלושה נחלים ושתי נקודות סיכון נוספות דורשים טיפול משמעותי. עד יוני 2025 טופלו רק ארבע נקודות מפגש באזור האגן הצפוני

המשמעות פשוטה: גם אם ייבנו אתרי תיירות, גם אם יפותחו מקומות לינה, וגם אם יושקעו תקציבים - בלי רציפות תחבורתית אמינה, האזור יישאר פגיע. שיטפון, קריסת קרקע או חסימה של ציר יחיד יכולים לשתק יישובים, תיירות וחקלאות.

דוח מבקר המדינה אינו מציע פתרון קסם לים המלח. הוא גם אינו מתעלם מהסיכונים שבהזרמת מים זרים או מהעלות העצומה של מיזמי הולכת מים. אבל הוא כן מצביע על כשל בסיסי: ישראל יודעת כבר שנים מה קורה לים המלח, מבינה את הנזקים, מכירה את הסיכונים, הקימה צוותים, כתבה מסמכים, תקצבה מיזמים - ועדיין לא קיבלה הכרעה ממשלתית שלמה.