דוח מעקב של מבקר המדינה על סוגיות בהגנת הצרכן מציג תמונה בעייתית של מערכת ממשלתית שאמורה להגן על הציבור מפני הטעיה, עוקץ וניצול - אך מתקשה לעשות זאת בפועל. הביקורת, שנערכה בחודשים יולי-דצמבר 2025, בדקה את יישום ההמלצות מדוח קודם משנת 2022 ברשות להגנת הצרכן, במועצה הישראלית לצרכנות, במשרד הכלכלה, באוצר, בבנק ישראל ובגופים ממשלתיים נוספים.
אחד הממצאים הבולטים נוגע למאגר "אל תתקשר אליי", שנועד לאפשר לצרכנים למנוע פניות שיווקיות טלפוניות. לפי הדוח, פעילות המאגר הופסקה באוקטובר 2024 בשל היעדר תקציב, אף שכבר היו רשומים בו כ-500 אלף מנויים. המבקר קובע כי אי-הפעלת המאגר פוגעת במיוחד באוכלוסיות פגיעות - ובהן אזרחים ותיקים ועולים חדשים - ואינה מתיישבת עם מטרת החלטת הממשלה שנועדה להיאבק בעוקץ ובניצול צרכנים פגיעים.
הרשות מצומצמת מול 680 אלף עסקים
לפי הדוח, הרשות להגנת הצרכן נדרשת לפקח על כ-680 אלף עוסקים במשק, אך תקן כוח האדם שלה הצטמצם מ-67 עובדים בשנת 2020 ל-50 עובדים בלבד בסוף 2025. מערך הפיקוח כולל 17 עובדים, ורק שמונה מהם מבצעים בפועל אכיפה בשטח. לצד זאת, תקציבה המאושר של הרשות ירד מכ-39 מיליון שקל בשנת 2022 לכ-34.5 מיליון שקל בשנת 2025 - ירידה של כ-12%.
המבקר מציין כי הרשות תפקדה במשך יותר משנה ללא מנהל קבוע - מיוני 2023 עד יולי 2024. לאחר מינוי מנהל קבוע החלו צעדים לשינוי המבנה הארגוני ולחיזוק עבודת השטח, אולם אלה טרם הושלמו. הרשות מסרה כי היא מקדמת מהלכים מבניים משמעותיים, אך ללא הקצאת המשאבים הנדרשים יהיה קושי להשלים אותם.
מעט חקירות פליליות, פחות תיקי אכיפה
גם בתחום האכיפה הממצאים קשים. בדוח הקודם כבר נקבע כי הרשות ממעטת להשתמש בכלי האכיפה הפליליים. בביקורת המעקב התברר כי המצב כמעט לא השתנה: בשנת 2022 נפתחו שלושה תיקי חקירה פליליים, בשנת 2023 נפתחו שלושה, בשנת 2024 נפתח תיק אחד, ובשנת 2025 לא נפתח אף תיק חקירה פלילי עד אוגוסט.
גם באכיפה המינהלית נרשמה ירידה. לפי הדוח, מספר תיקי האכיפה שנפתחו ירד מ-582 בשנת 2023 ל-386 בשנת 2024 - ירידה של כ-34%. מספר העיצומים הכספיים ירד באותה שנה בכ-48%. עם זאת, מספר הביקורים בבתי עסק עמד בשנים 2022-2025 על כ-3,284 ביקורים בממוצע לשנה - שיעור של כחצי אחוז בלבד מכלל העוסקים שעליהם חל חוק הגנת הצרכן.
הקנסות מוטלים - אבל הכסף לא נגבה
בעיה נוספת שעליה מצביע המבקר היא גביית העיצומים הכספיים. בדוח הקודם נמצא כי בשנים 2021-2018 הוטלו עיצומים בני גבייה בסך כ-119 מיליון שקל לאחר הפחתות, אך נגבו מהם רק 37 מיליון שקל - 31%. בביקורת המעקב נמצא כי הליקוי לא תוקן: בשנים 2022-2025 הוטלו עיצומים בני גבייה בסך כ-37 מיליון שקל, אך נגבו מהם רק כשמונה מיליון שקל - 22%.
המבקר מזהיר כי שיעור גבייה נמוך פוגע בהרתעה כלפי עסקים המפרים את החוק. הרשות להגנת הצרכן ורשות האכיפה והגבייה הסבירו כי יש קושי לגבות קנסות מחברות שמרוקנות את קופתן לפני הליך הגבייה. המבקר ממליץ לבחון, בסיוע משרד המשפטים, אפשרות להטיל אחריות אישית על בעלי שליטה במקרים מתאימים, בעיקר בעבירות חמורות.
המועצה לצרכנות בלי מניין חוקי
הדוח עוסק גם במועצה הישראלית לצרכנות, שעל-פי חוק אמורה לפעול באופן עצמאי לטובת הצרכן, לייעץ לציבור, ליזום תיקוני חקיקה ולנהל הליכים משפטיים במקרים מתאימים. אלא שלפי המבקר, נכון לספטמבר 2025 לא היה מניין חוקי בדירקטוריון המועצה, וכיהנו בו רק שלושה דירקטורים. המבקר קובע כי אי-מינוי דירקטורים במשך תקופה ארוכה, בין היתר בשל הכוונה לאחד את המועצה עם הרשות להגנת הצרכן, פגע בתפקודה של המועצה.
הדוח מציין כי לאחר תקופת הביקורת, ב-31 במאי 2026, התקבלה החלטת ממשלה לפרק את המועצה הישראלית לצרכנות ולהוסיף סמכויות לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. עם זאת, המבקר מדגיש כי ממצאיו מתייחסים לתקופת הביקורת, שבה המועצה עדיין הייתה גוף עצמאי שתפקודו נפגע.
יותר תלונות על קניות ברשת, פחות טיפול
ממצא מטריד נוסף נוגע למסחר המקוון. לפי נתוני הרשות, מספר התלונות בתחום ההונאה בסחר מקוון עלה מ-4,498 בשנת 2021 ל-11,080 בשנת 2024 - עלייה חדה. מנגד, מספר ההליכים בתחום זה לא עלה בהתאם ואף ירד: 27 הליכים בשנת 2021, 46 בשנת 2022, שישה בלבד בשנת 2023 ו-13 בשנת 2024.
המשמעות המעשית היא שהצרכנים מדווחים יותר על פגיעות בעסקות ברשת, אך יכולת התגובה של המדינה אינה עומדת בקצב. זהו פער מרכזי במיוחד בעידן שבו יותר רכישות נעשות מרחוק, לעיתים מול עוסקים שקשה לאתר או לאכוף נגדם.
החלטות יש, ביצוע חלקי
הדוח אינו מתאר רק מחסור בכסף או כוח אדם, אלא גם בעיה ניהולית בין-משרדית. המאגר שהוקם כדי להגן על צרכנים פגיעים הושבת בשל מחלוקת תקציבית; המועצה לצרכנות נותרה בלי דירקטוריון מתפקד; אכיפה פלילית כמעט אינה מופעלת; והעיצומים הכספיים אינם נגבים במידה מספקת. כאשר מדובר ביוקר מחיה, עוקץ קשישים, מחירים על המדף, עסקות מקוונות ושיווק טלפוני - זו אינה סוגיה שולית, אלא אחת מנקודות המגע היומיומיות ביותר בין האזרח למדינה.
השורה התחתונה של המבקר ברורה: בלי משאבים, סמכויות, תיאום וגבייה אפקטיבית, חוקי הגנת הצרכן נשארים במידה רבה על הנייר. הרשות והמועצה הוקמו כדי לצמצם את פערי הכוח בין הצרכן לעוסק, אך לפי הדוח, דווקא במקום שבו הפער הזה בולט במיוחד - מול אוכלוסיות פגיעות ועסקים מפרי חוק - המדינה עדיין מתקשה לספק הגנה מספקת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה