דוח מבקר המדינה על הבטחת צורכי הגז הטבעי של המשק מציב סימן אזהרה כבד מעל אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל. הגז הטבעי הפך בעשור האחרון לעמוד התווך של משק החשמל, להפחתת התלות ביבוא דלקים ולמקור הכנסה משמעותי למדינה. אך לפי המבקר, דווקא משום שישראל נשענת עליו במידה כה גבוהה, החלטות שמתקבלות כעת על היקף השמירה למשק המקומי, על יצוא ועל תשתיות יבוא ואחסון ישפיעו על הביטחון האנרגטי של המדינה לעשרות שנים קדימה
לפי הדוח, בשנת 2024 הופקו בישראל 27.1 BCM של גז טבעי. כמחצית מן הכמות שימשה את השוק המקומי - בעיקר לייצור חשמל, לתעשיה ולתחבורה - והמחצית השנייה יועדה ליצוא. בסוף אותה שנה יותר מ-70% מן החשמל בישראל יוצר באמצעות גז טבעי, ושיעורו מסך צריכת האנרגיה הראשונית עמד על 45%. המשמעות ברורה: גז טבעי כבר אינו רק ענף אנרגיה נוסף, אלא תשתית לאומית שעליה נשענת הרציפות הכלכלית והמשקית של ישראל.
שלושה מאגרים, אפס אחסון
משק הגז הישראלי נשען כיום על שלושה מאגרים עיקריים: לוויתן, תמר וכריש-תנין. לפי נתוני הדוח, עתודות הגז הטבעי המוכחות שעליהן התבססה ועדת דיין בטיוטת המלצותיה עמדו על כ-850 BCM נכון ל-1 בינואר 2024. בנובמבר 2025 עודכנו ההערכות רטרואקטיבית לכ-870 BCM.
אולם לצד הנתונים המרשימים על ההפקה והמאגרים, הדוח מצביע על חולשה תשתיתית חריפה: בישראל אין כיום קיבולת אחסון של גז טבעי - 0 BCM. המשמעות היא שאין למדינה תשתית לאגירת גז לשעת חירום, לשיאי ביקוש או לתקלה משמעותית באספקה. המבקר מדגיש כי כל פגיעה באספקת הגז עלולה להביא לפגיעה בכושר ייצור החשמל ולשיבושים נרחבים באספקת האנרגיה.
העתודות צפויות להתכלות
לפי משרד האנרגיה, עתודות הגז של ישראל צפויות להתכלות בתוך כ-25 שנה, בהנחה שלא יתגלו מאגרים נוספים, שלא יחול שינוי בהערכות לגבי כמויות הגז במאגרים הקיימים, ובהתאם לתחזיות הביקוש שקבע המשרד. המבקר מציין כי לפי ההערכות והמדיניות הקיימת, עתודות הגז יתכלו בכל מקרה עד תחילת שנות ה-50.
הפער המדאיג יותר הוא בטווח הקרוב יחסית: בתוך כ-22 שנים עצמאותה האנרגטית של ישראל בייצור חשמל עלולה להיפגע, והיא עלולה להידרש לייבא גז טבעי או להתבסס על מקורות אנרגיה אחרים שטרם התקבלו לגביהם החלטות. כלומר, השאלה אינה תאורטית או רחוקה: ההחלטות שיתקבלו כעת יקבעו אם ישראל תיכנס למחסור מתוכנן - או למחסור שלא נערכה אליו.
ועדת דיין לא הגדילה את חובת השמירה
אחד הממצאים המרכזיים בדוח נוגע להחלטה שלא להגדיל את חובת השמירה של גז טבעי למשק המקומי. ועדות קודמות והחלטות הממשלה משנים 2013 ו-2019 קבעו כי יש לעדכן בכל חמש שנים את היקף הגז שיש להבטיח לצורכי המשק המקומי, בהתאם לתגליות חדשות, לצורכי המשק ולהיצע הגז.
אלא שלפי המבקר, מאז ועדת צמח גדלו הערכות עתודות הגז במשק המקומי בכ-126 BCM, אך ועדת דיין, שבחנה את הגדלת חובת השמירה, החליטה שלא להמליץ על הגדלתה. בפועל, הגידול בהיקף העתודות לא נשמר למשק המקומי.
105 BCM נותרו פנויים
המבקר מציין כי במועד התכנסות ועדת דיין, בפברואר 2024, הייתה קיימת יתרת גז טבעי פנויה של כ-105 BCM - כמות שאינה משויכת לא ליצוא ולא לחובת השמירה. לפי הדוח, יתרה זו הייתה יכולה לתת מענה מלא או חלקי לפער בין הביקוש לבין ההיצע העומד לרשות המשק בטווח של 25 שנים.
למרות זאת, ועדת דיין החליטה שלא להמליץ על הגדלת חובת השמירה. אם הממשלה תקבל את המלצת הוועדה, משרד האנרגיה יוכל, לפי שיקול דעתו, לאשר יצוא של כל הכמות הפנויה. מבחינת המבקר, זו נקודה קריטית: לפני שמאשרים יצוא נוסף, יש לבחון אם המשק המקומי מוגן דיו מפני מחסור עתידי.
תחזית הביקוש כנראה נמוכה מדי
הדוח מותח ביקורת גם על תחזיות הביקוש שעליהן התבססה ועדת דיין. המבקר קובע כי קיימת סבירות שתחזית הביקוש לגז טבעי ב-25 השנים הבאות מוטה כלפי מטה, משום שאינה כוללת תרחישי ביקוש הנובעים מצריכה תוספתית עקב פעילות חוות שרתים והשפעות אקלימיות, בהתאם לתחזיות חברת נגה.
לפי הדוח, משמעות התוספות האלה היא צריכה נוספת של כ-41.5 BCM גז טבעי במשק המקומי. אם מביאים אותן בחשבון, כמות הגז שהוועדה המליצה לשמור למשק המקומי תספיק ל-20 שנים בלבד. כלומר, הפער בין ההמלצה לבין צורכי המשק עלול להיות גדול יותר מכפי שמוצג בטיוטת ועדת דיין.
440 מול 515 BCM
הפער מופיע גם בנתוני הדוח: ועדת דיין המליצה בטיוטת הדוח שלה על חובת שמירת גז טבעי למשק המקומי בהיקף של 440 BCM. אך תחזית הביקוש המקומי לגז טבעי עד 2048 עמדה על 515 BCM. מדובר בפער של 75 BCM לטובת הביקוש.
הפער הזה אינו טכני. הוא עשוי לקבוע אם תחנות כוח עתידיות, מפעלים ותשתיות חיוניות יקבלו גז מקומי במחיר יציב - או שישראל תיאלץ לחפש פתרונות יקרים ומאוחרים יותר. לפי הערכת נגה המובאת בדוח, 13 תחנות כוח המבוססות על גז טבעי מתוכננות לקום בישראל בשנים 2030 ל-2040, והן עלולות להיתקל בקשיים בשל מחסור צפוי בגז טבעי.
היצוא בסמכות משרד האנרגיה בלבד
המבקר מצביע גם על בעיה מוסדית: סמכות האישור ליצוא גז טבעי נתונה כיום בידי משרד האנרגיה בלבד. זאת אף שמדובר במשאב בעל חשיבות אסטרטגית, כלכלית וגיאופוליטית. המבקר משווה זאת לתחומים אסטרטגיים אחרים, כמו יצוא ביטחוני, שבהם קיימת חובת היוועצות עם גורמים נוספים.
לדברי המבקר, אי-היוועצות עם גורמים נוספים בעת מתן היתרי יצוא גז עלולה להביא לכך ששיקולים רחבים - גיאופוליטיים, כלכליים וסביבתיים - לא יקבלו משקל מספק. הוא ממליץ לשר האנרגיה, שר האוצר, שר החוץ והמל"ל לבצע עבודת מטה שתבחן את מנגנון האישור ליצוא גז טבעי, כדי שהיתרי היצוא יינתנו לאחר בחינת מלוא ההשלכות על המשק.
התועלת הכלכלית חושבה בחסר
לפי הדוח, התחשיב הכלכלי של המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האנרגיה, שהוצג לוועדת דיין, הצביע על כדאיות כלכלית בהגדלת יצוא הגז. ואולם המבקר קובע כי התחשיב רגיש למחירי הגז הנוזלי, שיש לגביהם אי-ודאות רבה בטווח של שני עשורים.
בנוסף, התחשיב לא כלל משתנים חשובים, ובהם עלות הקדמת הקמת תשתיות יבוא ואחסון. במילים פשוטות: ייתכן שהמדינה רואה את ההכנסות מיצוא, אך אינה משקללת במלואן את העלויות העתידיות אם תיאלץ לייבא גז או להקים תשתיות חירום מאוחר מדי.
חיפושי הגז כמעט לא הניבו תוצאות
הדוח מציין כי משנת 2016 פורסמו ארבעה מכרזים בלבד לחיפוש גז טבעי. שלושת המכרזים הראשונים לא הניבו תוצאות משמעותיות, למעט כמה מאגרים קטנים מאוד שכדאיות פיתוחם מוטלת בספק. מכרז רביעי פורסם בדצמבר 2022, ותוצאותיו טרם פורסמו במלואן.
עוד מציין המבקר כי הפטור שניתן למאגרים קטנים מחובת חיבור למשק המקומי לא הביא להשגת המטרה של עידוד השקעות ומשיכת יזמים לחיפוש ופיתוח מאגרי גז חדשים. ועדת דיין המליצה כי מאגרים קטנים שיתחברו לתשתית קיימת יחויבו לשמור 20% מן הגז למשק המקומי, ואילו יתר המאגרים הקטנים ימשיכו להיות פטורים מחובת השמירה.
אין תוכנית אב למשק האנרגיה
המבקר חוזר על ביקורת שכבר הופיעה בדוחות קודמים: אף שמשרד מבקר המדינה המליץ כבר בשנים 2012, 2016, 2020 ו-2024 להכין תוכנית אב למשק האנרגיה, עד מועד סיום הביקורת לא אושרה תוכנית כזו. במשרד האנרגיה הוכנו במהלך השנים כמה טיוטות, אך אף אחת מהן לא הבשילה לתוכנית אב מאושרת.
היעדר תוכנית אב ארוכת טווח פוגע ביכולת לתכנן את משק האנרגיה באופן מיטבי. תוכנית כזו אמורה להגדיר את תמהיל מקורות האנרגיה הרצוי, היעדים הסביבתיים והאקלימיים, התשתיות החיוניות והמדיניות הכלכלית והאסדרתית. בהיעדרה, ישראל עלולה לקבל החלטות יקרות ושגויות שאינן משתלבות באסטרטגיה לאומית ברורה.
אין תשתיות יבוא ואחסון
אחד הממצאים החמורים ביותר הוא היעדר תשתיות יבוא ואחסון. לפי הדוח, על-אף הצורך המיידי בהקמת תשתיות כאלה, משרד האנרגיה טרם קידם פתרונות מעשיים ליבוא גז טבעי. בנוסף, אף שעברו 14 שנים מאז החלה רשות הגז לבחון חלופות לאחסון גז טבעי, נכון למועד סיום הביקורת אין בישראל תשתית לאחסון גז טבעי.
בנובמבר 2025 פרסמה רשות הגז הטבעי פנייה להתייחסות הציבור בנושא בחינת היתכנות של מיזמים בתחום היבוא, אך המבקר קובע כי פעולה זו אינה מספקת ואינה כוללת את כלל המרכיבים הדרושים להבטחת הביטחון האנרגטי. המבקר ממליץ למשרד האנרגיה להכין תוכנית ביצועית הכוללת אבני דרך, לוחות זמנים, תקציב ויעדים להקמת התשתיות הנדרשות.
השורה התחתונה
דוח המבקר אינו אומר שיש להפסיק יצוא גז, וגם לא מתעלם מתרומת הגז להכנסות המדינה, להפחתת זיהום האוויר ולהוזלת עלויות האנרגיה. אבל הוא מציב דרישה בסיסית יותר: לפני שמקבלים החלטות יצוא והפקה לעשרות שנים, המדינה חייבת לוודא שהמשק המקומי מוגן.
המסר חד: הגז הטבעי הוא משאב מתכלה, והזמן לקבל החלטות אינו בלתי מוגבל. כל עוד אין תוכנית אב מאושרת, אין תשתית אחסון, אין פתרון יבוא מלא, אין מנגנון היוועצות רחב ליצוא, ותחזית הביקוש עלולה להיות נמוכה מדי - ישראל עלולה לגלות בעוד שני עשורים שהיא מכרה היום את הביטחון האנרגטי של מחר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה