המבקר מזהיר: המדינה מזדקנת - הממשלה עדיין בלי תוכנית

יותר מעשור לאחר שהממשלה הגדירה את הזדקנות האוכלוסייה כאחד האתגרים האסטרטגיים המרכזיים של ישראל, דוח מיוחד של מבקר המדינה מציג (21.6.26) תמונה מדאיגה: המדינה יודעת שהאוכלוסייה מזדקנת, יודעת שהמערכות הציבוריות יישאו בעומס הולך וגובר - אך עדיין לא גיבשה מענה ממשלתי מתואם, מדיד ומתוקצב.

על-פי הדוח, בסוף 2024 חיו בישראל כ-1.3 מיליון בני 65 ומעלה, כ-13% מהאוכלוסייה. בשנת 2050 צפוי מספרם להגיע לכ-2 מיליון, כ-15% מהאוכלוסייה. במילים פשוטות: ישראל אינה עומדת בפני אתגר עתידי רחוק, אלא בפני שינוי שכבר מתרחש - ויגיע בשנים הקרובות אל קופות החולים, בתי החולים, הביטוח הלאומי, שירותי הרווחה ושוק העבודה.

הביקורת המרכזית אינה על עצם הזדקנות האוכלוסייה, שהיא במידה רבה תוצאה מבורכת של עלייה בתוחלת החיים, אלא על הפער בין ההכרזות לבין המעשה. מבקר המדינה קובע כי יש צורך בתוכנית לאומית רב-שנתית שתכלול גורם מתכלל בעל סמכות ברורה, חלוקת אחריות בין משרדי הממשלה, יעדים מדידים, מנגנוני שיתוף מידע ומעקב שוטף אחר היישום.

מערכת הבריאות מטפלת במחלה - פחות במניעה

אחד הממצאים המדאיגים בדוח נוגע להיערכות מערכת הבריאות. המבקר מצא כי מדיניות משרד הבריאות חסרה רכיבים בסיסיים, ובהם יעדים כמותיים, מדדים ברורים ותוכנית עבודה רב-שנתית. זאת, אף שהעלייה במספר האזרחים הוותיקים צפויה להגדיל את הביקוש לרופאים גריאטריים, למיטות אשפוז גריאטרי ולשירותים בקהילה.

לפי הדוח, אף שהגריאטריה הוגדרה מקצוע במצוקה, שיעור הרופאים המומחים והמתמחים בגריאטריה כמעט שלא השתנה - ואף אינו צפוי להשתנות משמעותית עד 2040. המבקר מציין כי שיעור המומחים צפוי לרדת מ-1.07 מומחים ל-1,000 בני 75 ומעלה בשנת 2020, ל-0.99 בשנת 2040. זהו נתון חד במיוחד: דווקא כאשר האוכלוסייה שתזדקק לשירותי הגריאטריה תגדל, שיעור הרופאים ביחס אליה לא יעלה.

גם בתחום הרפואה המונעת התמונה בעייתית. הדוח מציין כי רק כ-1.5% מתקציב משרד הבריאות בשנת 2025 - כ-930 מיליון שקל - הוקדשו לרפואה מונעת לכלל האוכלוסייה ובפרט לאזרחים ותיקים. יותר ממחצית מהרופאים שהשתתפו בסקר המבקר, 52%, דיווחו כי רוב זמנם ומרצם מושקעים בטיפול בבעיות קיימות ולא במניעת הידרדרות בקרב זקנים.

הסיעוד מתרחב - בלי יציבות לטווח ארוך

הפרק העוסק בביטוח הסיעודי מציג את אחת מנקודות התורפה הכבדות ביותר. בישראל חיים כ-392,000 זכאים לגמלת סיעוד, ובניגוד למרבית מדינות ה-OECD - כ-95% מהאזרחים הסיעודיים מקבלים טיפול בביתם. ההוצאה של משק בית על טיפול סיעודי עלולה להגיע ליותר מ-10,000 שקל בחודש כאשר הטיפול ניתן בבית, ול-13,000 עד 23,000 שקל בחודש כאשר הטיפול ניתן במוסד ייעודי.

ההוצאה על גמלת סיעוד היא כבר כיום מן הגדולות בביטוח הלאומי. בשנת 2024 היא עמדה על כ-18.6 מיליארד שקל - כ-13% מסך תשלומי הגמלאות של המוסד. נוסף על כך, כ-5 מיליון ישראלים מבוטחים בביטוחי הסיעוד הקבוצתיים של קופות החולים, שוק חריג בהיקפו ביחס לעולם.

המבקר מזהיר כי למערך הביטוח הסיעודי אין בהכרח יכולת בת-קיימה לספק את המענה הנדרש בשנים הבאות. לפי הדוח, השינויים בביטוח הסיעודי בביטוח הלאומי תרמו לגידול במספר הזכאים מ-180,000 ל-392,000 ולזינוק בהוצאה בפועל מ-7 מיליארד שקל ל-21.1 מיליארד שקל - גידול של 201% - ללא ליווי אקטוארי של אקטואר הביטוח הלאומי.

עוד קובע הדוח כי בשנים 2025-2018 הממשלה והקבינט החברתי-כלכלי לא קיימו דיון ממשי בגירעון האקטוארי והתקציבי של הביטוח הלאומי, אף ששלושה דוחות אקטואריים הצביעו על החמרה משמעותית. זו אינה הערת שוליים חשבונאית, אלא שאלה של יכולת המדינה לשלם בעתיד את ההתחייבויות שהיא מבטיחה היום.

פורשים בלי הכנה, ותיקים בלי כתובת

הדוח אינו מסתפק במערכות הבריאות והסיעוד. הוא עוסק גם ברווחת האוכלוסייה המזדקנת: הכנה לפרישה, תעסוקה לאחר פרישה, התנדבות ובדידות. כאן מצטיירת אותה בעיה מערכתית: יוזמות קיימות, חלקן ראויות, אך אין מדיניות מסודרת, אין חובה על מעסיקים להכין עובדים לפרישה ואין תמרוץ ממשי לפורשים להשתתף בהכנה כזאת.

לפי סקר שערך משרד מבקר המדינה בקרב אזרחים ותיקים בגילי 60-75, 77% מהם לא השתתפו בהכנה לפרישה - נתון המוערך בכ-434,000 איש. בקרב מי שהכנסת משק הבית שלהם נמוכה מהממוצע, שיעור אלה שלא עברו הכנה לפרישה מגיע ל-82%, שהם כ-145,350 איש.

המבקר מציין לחיוב יוזמות של הביטוח הלאומי, המשרד לשוויון חברתי, ג'וינט-אשל, רשויות מקומיות, נציבות שירות המדינה וגופים פרטיים. אך הביקורת העיקרית נותרת: בהיעדר מדיניות ברורה ותקצוב מוסדר, רוב הסדנאות הן נקודתיות, אינן מגיעות לרוב הפורשים ואינן יוצרות רשת הכנה לאומית לשלב חיים ארוך, רגיש ויקר.

המסקנה: ישראל אינה יכולה להזדקן באלתור

דוח מבקר המדינה מצייר מציאות שבה משרדי הממשלה מזהים את הבעיה, אך פועלים בחלקים נפרדים: משרד הבריאות בתחום הרפואי, הביטוח הלאומי בתחום הגמלאות, משרד הרווחה בשירותים החברתיים, המשרד לשוויון חברתי בפעילות קהילתית, ומשרד האוצר מהצד התקציבי. אלא שהזדקנות האוכלוסייה אינה שייכת למשרד אחד. היא מבחן משולב של בריאות, קהילה, כסף, כוח אדם, דיור, תחבורה, תעסוקה ומשפחה.

הנקודה הביקורתית ביותר בדוח היא שהמדינה מתנהלת כאילו מדובר באוסף בעיות נפרדות, ולא באירוע לאומי אחד. כאשר אין גוף מתכלל חזק, אין תוכנית רב-שנתית ואין יעדים מדידים - גם תקציבים קיימים עלולים להתפזר, יוזמות טובות נשארות מקומיות, והמערכת הציבורית ממשיכה להגיב למשברים במקום למנוע אותם.

המבקר ממליץ לגבש תוכנית לאומית רב-שנתית, לקבוע גורם מתכלל, להסדיר את חלוקת האחריות בין הגופים ולייצב את מערכי הבריאות והסיעוד. השאלה כעת אינה אם ישראל תזדקן - אלא האם הממשלה תיערך לכך בזמן, או שתמשיך לגלות בכל שנה מחדש שהדמוגרפיה זריזה יותר מהביורוקרטיה.