רק 6 מבין 38 רשויות אוכפות נת"צים במצלמות

מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן, מצביע על פערים משמעותיים בשימוש שעושות רשויות מקומיות במצלמות לאכיפת עבירות חניה ונסיעה שלא כדין בנתיבי תחבורה ציבורית. הדוח קובע כי מצלמות האכיפה עשויות לייעל את פעולת הרשויות, אך לצד התועלת התחבורתית הן יוצרות סיכון ממשי לפגיעה בפרטיות של עוברי הדרך - ולכן מחייבות שימוש מידתי, מוגבל, שקוף ומבוקר.

הביקורת עסקה בין היתר בהרצליה, חדרה, רמת גן ובנימינה-גבעת עדה. לפי הדוח, בשנת 2025 הופעלו בשלוש מהרשויות שנבדקו 189 מצלמות לאכיפת עבירות חניה ונתיבי תחבורה ציבורית: 77 מצלמות בהרצליה, 100 ברמת גן ו-12 בחדרה. בבנימינה-גבעת עדה הופעלו ארבע מצלמות נוספות עד מרס 2024, אז הופסקה האכיפה באמצעותן.

כ-121 אלף דוחות בשנה אחת

לפי נתוני הדוח, בשנת 2024 הפיקו הרשויות שנבדקו כ-121 אלף דוחות בגין עבירות חניה ונת"ץ. בהרצליה הופקו 81,026 דוחות, ברמת גן 36,192, בחדרה 3,651 ובבנימינה-גבעת עדה 493. הערך הכספי של הדוחות הסתכם בכ-44 מיליון שקל: כ-28.2 מיליון שקל בהרצליה, כ-14.3 מיליון שקל ברמת גן, כ-1.2 מיליון שקל בחדרה וכ-119 אלף שקל בבנימינה-גבעת עדה.

אלא שהיקף הדוחות אינו מספר את כל הסיפור. המבקר מצא כי חדרה ורמת גן לא פרסמו לציבור מידע על היקף הקנסות שניתנו בעקבות השימוש במצלמות האכיפה. עוד נמצא כי הרשויות שנבדקו - הרצליה, חדרה ורמת גן - לא פרסמו נתונים לגבי התועלת של השימוש במצלמות. במילים פשוטות: הציבור יודע שהוא מצולם ונקנס, אך אינו מקבל תמונה מלאה על תרומת המצלמות לשיפור התחבורה, הבטיחות או הסדר הציבורי.

רק מעט רשויות אוכפות נת"צים

ממצא בולט נוסף נוגע לאכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית. לפי הדוח, רק 6 מתוך 38 רשויות מקומיות שבתחומן קיימים נת"צים פרסמו באתר שלהן במרשתת כי הן אוכפות עבירות נת"ץ באמצעות מצלמות. המבקר קובע כי משרד התחבורה לא קידם פנייה לרשויות שאינן אוכפות עבירות אלה, אף שהאכיפה יכולה לתרום להפחתת עומסים ולשיפור מהירות הנסיעה של התחבורה הציבורית.

הדוח מציין כדוגמה את חדרה, שבה קיים נת"ץ באורך של כקילומטר אחד, אך העירייה לא אכפה עבירות בנתיב זה. ברמת גן, לעומת זאת, החלה העירייה בשנת 2021 להפעיל מצלמות לאכיפת עבירות נת"ץ באורך של כ-3.3 קילומטרים. המבקר ממליץ למשרד התחבורה לבחון הפעלה של סמכותו לאכוף עבירות נת"ץ בתחומן של רשויות שאינן מעוניינות לבצע את האכיפה בעצמן.

שאלת הפרטיות והצילום המתמשך

הדוח מתעכב גם על הפגיעה האפשרית בפרטיות. לפי המבקר, חלק מהרשויות שמרו צילומים באיכות שאיפשרה לפקחים הצופים בהם לזהות עוברי דרך. עוד נמצא כי היו רשויות שהמשיכו לתעד את המרחב הציבורי באמצעות מצלמות, גם לאחר שכבר לא השתמשו בהן לאכיפת חוקי החניה. ממצא זה מעורר קושי מיוחד, שכן תכלית הצילום אמורה להיות אכיפה מוגדרת - ולא תיעוד כללי ומתמשך של הרחוב.

בהקשר זה מציין הדוח גם פסק דין שניתן בדצמבר 2025 בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, לאחר מועד סיום הביקורת, שקבע כי לא ניתן להשתמש במצלמות לזיהוי לוחיות רישוי לצורך אכיפת עבירות חניה ללא הסמכה מפורשת בחוק. בעקבות פסק הדין פרסמה הרשות להגנת הפרטיות הבהרה שלפיה חל איסור על שימוש במצלמות כאלה לצורכי אכיפת עבירות חניה בידי רשויות מקומיות, בהיעדר הסמכה מפורשת בחקיקה. הרשויות שנבדקו מסרו כי המצלמות שהציבו אינן מצלמות לזיהוי לוחיות רישוי.

המלצות המבקר

מבקר המדינה ממליץ לרשויות המקומיות לבחון מעת לעת אם הנסיבות שהצדיקו מלכתחילה את הצבת מצלמות האכיפה עדיין תקפות. אם יימצא כי המצלמות אינן ממלאות עוד את המטרה שלשמה הוצבו, על הרשויות להפסיק את תיעוד המרחב הציבורי באמצעותן או לבחון שינוי מיקום.

המבקר ממליץ גם למשרד התחבורה לקדם פנייה לרשויות מקומיות שאינן אוכפות עבירות נת"ץ, כדי להניע אותן לממש את סמכותן. עוד הוא ממליץ כי המשרד יפעיל את סמכותו בעצמו, במידת הצורך, בתחומן של רשויות שאינן מבצעות את האכיפה, כדי להפחית את עומס הנסיעה בנתיבים אלה ולהגדיל את התועלת הציבורית מהקצאתם לתחבורה ציבורית.

בשורה התחתונה, דוח המבקר אינו שולל את השימוש במצלמות אכיפה - להפך, הוא מכיר בתועלת האפשרית שלהן. אך הוא מציב תנאי ברור: מצלמות במרחב הציבורי אינן יכולות להיות כלי גבייה בלבד. הן חייבות לפעול מתוך תכלית תחבורתית מוגדרת, בשקיפות לציבור, בבקרה שוטפת ותוך שמירה הדוקה על פרטיותם של האזרחים.