המדינה שואלת כמה שווה ביקורת רו"חים על חברות ממשלתיות

רשות החברות הממשלתיות פותחת מחדש את אחת הסוגיות הרגישות בפיקוח על החברות שבידי המדינה: כמה ראוי לשלם לרואי החשבון המבקרים, שהם אחד משומרי הסף המרכזיים של החברות הממשלתיות. הקול הקורא שפורסם השבוע אינו עוד עידכון טכני של תעריפים, אלא בחינה מחודשת של מודל שלם שנקבע לפני יותר מעשור, בתקופה שבה עבודת הביקורת נראתה אחרת לגמרי.

המסגרת הקיימת מעוגנת בחוזר רשות החברות 2014-4-1, שכותרתו "נוהל העסקת רואי החשבון המבקרים את החברות הממשלתיות ושכר טירחתם". לפי הרשות, מטרת החוזר הייתה לקבוע מדיניות תעריפים והסדרי שכר טירחה לרואי החשבון המבקרים את החברות הממשלתיות. כלומר, המדינה ביקשה ליצור שיטה אחידה ומפוקחת, ולא להשאיר לכל חברה ממשלתית לקבוע לעצמה את מחיר הביקורת.

הוויכוח האמיתי: שעות או אחריות

החוזר הישן נשען למעשה על תפיסה מסורתית: עבודת ביקורת נמדדת במידה רבה לפי שעות עבודה, דרגי אנשי הצוות, מורכבות החברה והיקף הפעילות. אלא שהקול הקורא הנוכחי מציף שאלה מודרנית בהרבה: האם בעידן של מערכות מידע מתקדמות ובינה מלאכותית נכון להמשיך לשלם בעיקר לפי שעות, או שצריך לעבור למודל שמתגמל יותר על מומחיות, אחריות וסיכון.

מצד אחד, הרשות עצמה מכירה בכך שעבודת רואה החשבון המבקר נעשתה מורכבת יותר. המבקרים נדרשים כיום להתמודד עם מערכות מידע, כלי בינה מלאכותית, הוראות אסדרה משתנות, חברות גדולות ומסועפות וסיכונים גבוהים יותר. במילים פשוטות: ביקורת על חברה ממשלתית אינה רק בדיקה חשבונאית, אלא בחינה של גוף ציבורי המחזיק לעיתים תשתיות, כספי ציבור ופעילות חיונית למשק.

מצד שני, הרשות מציבה גם את הטענה ההפוכה: אם הכלים הטכנולוגיים מקצרים תהליכים, מזהים חריגות ומפחיתים עבודת ידיים, ייתכן שאין הצדקה להמשך חיוב לפי היקף שעות דומה לעבר. זו נקודת המתח המרכזית בקול הקורא: הבינה המלאכותית יכולה להיות גם נימוק להעלאת שכר למומחים חזקים יותר, וגם נימוק להפחתת שעות החיוב.

שומרי סף, לא נותני שירות רגילים

דוח מבקר המדינה על מינוי רואי חשבון מבקרים לחברות ממשלתיות הדגיש בעבר כי רואה החשבון המבקר הוא אחד משומרי הסף המסייעים לרשות החברות למלא את תפקידה בפיקוח על החברות. המבקר ציין כי חשיבותו גדולה במיוחד לנוכח היקפי הפעילות של החברות הממשלתיות ומשאבי המדינה הכרוכים בפעילותן.

מבקר המדינה גם הצביע על כך שהוועדה למינוי רואי חשבון וקביעת שכרם נושאת אחריות כבדה, בין היתר משום שהמלצותיה עשויות להשפיע על מינויים לשנים ארוכות ועל שכר טירחה בהיקפים של יותר מ-20 מיליון שקל בשנה. באותו דוח נמתחה ביקורת על ליקויים בעבודת הוועדה ועל הצורך בבחינה מחודשת של סדרי עבודתה.

לכן, פתיחת שכר הטרחה לעיון מחדש אינה עומדת לבדה. היא משתלבת ברקע רחב יותר: חידוש עבודת הוועדה, מינוי רואי חשבון מבקרים בחברות רבות, והצורך לוודא שהמדינה מושכת משרדים מקצועיים מספיק - בלי לשלם יותר מדי מכספי הציבור.

הסכנה הכפולה

הסיכון הראשון הוא שכר נמוך מדי. אם התעריפים אינם משקפים את המורכבות, המשרדים האיכותיים עלולים להתרחק מהחברות הממשלתיות או להקצות להן צוותים פחות מנוסים. במקרה כזה המדינה חוסכת לכאורה בשכר טירחה, אבל משלמת באיכות הביקורת.

הסיכון השני הוא שכר גבוה מדי או מנגנון מנופח מדי. אם מודל השעות נשאר כפי שהיה, בלי התאמה לטכנולוגיה ולכלי ביקורת מתקדמים, הציבור עלול לשלם על שעות עבודה שכבר אינן נדרשות באותו היקף. לכן הרשות מבקשת התייחסות לא רק לגובה התעריף, אלא גם לאיכות הביקורת מול היקף השעות.

בקול הקורא מבקשת הרשות עמדות בנושאים כמו רמת הסיכון והמורכבות, תמריצים להעסקת מבקרים מיומנים, איכות הביקורת מול היקפי השעות, השוואה למגזרים מקבילים, הגדרת תפקידי המבקרים, תעריפי מומחים ויחידות מתמחות. המועד האחרון להגשת עמדות הוא 19.5.26.