אנגלמן: נתניהו נושא באחריות המרכזית לכשלים בטיפול במפוני חרבות ברזל

הטיפול במפונים במלחמת חרבות ברזל היה רצוף כשלים: העדר תוכניות מתאימות, אי-סדר מוחלט בעיקר בתחילת המלחמה, אי-הפעלת המערך שהופקד על התחום והעדר מענה לרבבות ילדים. האחריות המרכזית לכך מוטלת על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שכיהן בתפקיד במשך 14 שנים לפני המלחמה, וזאת לצד יתר ראשי הממשלה ושרי הביטחון מאז מלחמת לבנון השנייה. כך קובע (24.2.26) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.

חרף מצבי החירום החוזרים ונשנים, האזרחיים והביטחוניים, עימם התמודדה מדינת ישראל לאורך השנים והמלצות ועדת וינוגרד ומבקרי המדינה מאז מלחמת לבנון השנייה, לא הושלמה ההסדרה של הטיפול בעורף בעיתות חירום. "מדובר בכשל מתמשך שהוא נחלתן של ממשלות ישראל לדורותיהן, החל ממלחמת לבנון השנייה, שלא עשו די כדי להסדיר את הטיפול בעורף", קובע אנגלמן.

אנגלמן מטיל את האחריות הישירה על ראשי הממשלה בתקופות אלו: אהוד אולמרט, נפתלי בנט, יאיר לפיד (תקופה קצרה מאוד) ובעיקר נתניהו, שהיה ראש הממשלה במשך 14 שנים. אי-הסדרת הטיפול בעורף באירועי חירום הייתה ידועה לראשי הממשלה, מדגיש אנגלמן, שכן מאז מלחמת לבנון השנייה הם קיבלו הצעות להסדרת הטיפול בעורף - אך הם לא הסדירו את הנושא. אנגלמן גם מעיר לנתניהו על כך שלא יישב ביוני 2024 את המחלוקת בין השרים יואב גלנט ומשה ארבל (אז שר הפנים) בנוגע לטיפולים במתפנים עצמאיים באזור הצפון.

עוד מטיל אנגלמן את האחריות על שרי הביטחון מאז מלחמת לבנון השנייה - אהוד ברק, משה יעלון, אביגדור ליברמן, נתניהו, בנט, בני גנץ וגלנט - שכן באפריל 2007 הטילה הממשלה על שר הביטחון "אחריות-על" לטיפול בעורף במצבי חירום. היא קבעה, כי עליו להגדיר את תחומי האחריות והסמכות בין מערכת הביטחון לבין משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וגופי החירום הנוספים. בפועל, השרים לא עשו די כדי לקדם את ההסדרה של הטיפול בעורף באירועי חירום לחקיקת חוק העורף.

בנוגע לקליטת אוכלוסייה מפונה באירועי חירום, הם לא עדכנו ותיקפו את החלטת ממשלה "מלון אורחים" שלא הופעלה במלחמת חרבות ברזל. בכך הם לא מימשו את "אחריות-העל" שלהם, מה שהוביל להעדר רלוונטיות של כל התוכניות והתרגולים לקליטה שהוכנו במשך השנים לצרכי האוכלוסייה שהתפנתה במהלך מלחמת חרבות ברזל ולכשלים שנלוו לתהליך קליטתה.

המטה לביטחון לאומי לא השלים את עבודת המטה לקבלת ההחלטה על זהות הגוף המתכלל את הטיפול בעורף בחירום, לרבות אופן פעילותו, האמצעים שיועמדו לרשותו והסדרת הממשקים עם כלל הגורמים הרלוונטיים, ולא קידם הכרעה בשאלת מיקומו של מערך פס"ח במשרד הפנים.

כשל מערכתי של גופי החירום

צילום: מפונים מהצפון בחוף הכנרת [צילום: מיכאל גלעדי/פלאש 90]

אנגלמן מטיל אחריות על ארבל ומנכ"ל משרדו, רונן פרץ, שלא הפעילו את מערך פס"ח (פינוי, סעד, חללים) ברגע האמת – עם פרוץ המלחמה. זאת, למרות שזהו המערך המופקד על קליטת מפונים, אשר גיבש תורה ונהלים בעניין, ומבצע מזה שנים רבות תרגילים להשגת המיומנות הדרושה לפעולה בשעת חירום. ארבל טען שלא היה בכך צורך, כי הפינוי היה לבתי מלון ולא לבתי ספר. על כך אומר אנגלמן, שאפילו אם יש ממש בטענה – אבל צריך היה למצוא דרכים להשתמש במשאבי פס"ח, ובפרט כאשר אנשי המערך סברו שיוכלו להתמודד עם הטיפול במפונים. ארבל לא פעל למציאת פתרונות לקשיים שהתעוררו כתוצאה מהחלטתו, קובע אנגלמן.

בהעדר גורם מתכלל בעל סמכויות מתאימות וללא היערכות מוקדמת בשיתוף גופי החירום המשיקים, פיקוד העורף כגוף חירום, בעל היקף כוח האדם הגדול ביותר שגייס מילואים בהיקף של אלפי אנשי מילואים עם פרוץ המלחמה, לא מימש את המשימה באופן מיטבי - לנהל ולתאם את המענה המשולב עבור המפונים במתקני הקליטה ולסייע לרשות החירום הלאומית, למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות לתת שירות מיטבי למפונים שנקלטו בבתי המלון בשעתם הקשה ביותר.

אנגלמן מסכם: "ממצאי הביקורת מצביעים על תמונה עגומה של כשל מערכתי של גופי החירום פס"ח ורח"ל [רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון] בהיערכות לקליטה של האוכלוסייה בתרחישי חירום שונים; במתן שירותים של משרדי החינוך והרווחה, שלא היו מיטביים לאוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה הישראלית ובפרט לילדים ולבני נוער בסיכון ולתלמידים עם צרכים מיוחדים; באי-הפעלה של מערך פס"ח על-ידי שר הפנים ומנכ"ל משרדו לקליטת המפונים במלחמה; וכן באי-היכולת של הממשלה להסדיר את התיאום הנדרש בין כל הגורמים המעורבים בטיפול בשהיית המפונים והמתפנים.

"הסדרה נורמטיבית של הטיפול המערכתי בעורף מותנית בכמה גורמים - בקביעת הגורם המופקד על ניהול החזית האזרחית בשגרה ובחירום, המוסכם על הגורמים שעוסקים בעורף, שהוקנו לו סמכות ואחריות 'מקצה לקצה' להתארגנות, להיערכות ולמוכנות וכן לביצוע באירועי חירום; בהסדרת מנגנון תקציבי שיקבע את מקורות התקציב ואת סדרי העדיפות התקציביים של משרדי הממשלה השונים, האמונים על הטיפול בעורף, וזאת כדי להבטיח לאדם שיופקד על העורף להוביל ולממש את התוכנית הלאומית לטיפול בעורף באירועי חירום, ובהסדרה ברורה של מעמד הרשויות המקומיות כגופים המשמשים אבן יסוד בטיפול באזרחים במצבי חירום".

אנגלמן מוסיף: "סוגיית העורף היא סוגיה מרכזית בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. לכן, נוכח האיום הנמשך על ביטחונו של העורף וכדי להבטיח היערכות מיטבית לטיפול בעורף בשגרה ובחירום, יש ליצור שפה משותפת להכנת העורף לעתות חירום, להסדיר את האחריות והסמכות של הגופים הפועלים לטיפול בעורף ולניהולו, ובפרט לפינוי ולקליטה של האוכלוסייה לתקופה ממושכת ולמתפנים עצמאית, ולקבוע תוכנית לאומית ממשלתית ובכללה מנגנון תקציבי שניתן יהיה לממשה בעת חירום".