אנגלמן מאותת לכנסת: "הוועדה לביקורת המדינה יכולה להקים ועדת חקירה ל-7 באוקטובר"

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, התארח (17.11.25) בוועידת "ישראל היום - ישראל בונה חוסן" בירושלים, בשיחה עם כתבת המשפט אלינור שירקני קופמן, וניצל את הבמה כדי לשגר מסר כפול: מצד אחד ביקורת חריפה על אופן הטיפול של הממשלה בשורדי השבי, בפצועי המלחמה ובמשפחות החללים; מצד שני, תזכורת לחברי הכנסת כי החוק מעניק להם מסלול ברור להקמת ועדת חקירה ממלכתית על בסיס דוחות המבקר.

נקודת המתח הפוליטית עלתה כאשר נשאל המבקר על הטענה שלפיה עצם קיומם של דוחות ביקורת מקיפים על מלחמת חרבות ברזל "מייתר" או דוחה הקמת ועדת חקירה ממלכתית. יש שטוענים כי המבקר הפך ל"שכפ"ץ" עבור הממשלה, וכי הדוחות שלו "מחליפים" את הצורך בוועדה עצמאית ונרחבת.

אנגלמן דחה את הטענה והפנה אל לשון החוק: "אני מסתכל על החוק. יש חוק מבקר מדינה. החוק קובע שבעקבות עבודת ביקורת מדינה ובעקבות דוחות מבקר המדינה, יש עוד גורם שיכול להקים ועדת חקירה ממלכתית - וזה לא סוד שהממשלה מתקשה בכך - והוא הוועדה לביקורת המדינה. אני אומר שעל בסיס דוח מבקר המדינה אפשר להקים ועדת חקירה ממלכתית במסלול נוסף. אני גם אגיד שזה קרה כבר בהיסטוריה של מדינת ישראל, שהוקמה ועדת חקירה ממלכתית לאחר פרסום דוחות מבקר המדינה".

המבקר הדגיש כי מסלול זה אינו בא במקום סמכות הממשלה, אלא מוסיף לה נתיב פרלמנטרי עצמאי: הכנסת, באמצעות הוועדה לביקורת המדינה, יכולה להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית הנשענת על ממצאי הביקורת. בכך הוא מעביר את הכדור למגרש של נבחרי הציבור, ולא משאיר את ההכרעה בידי הממשלה בלבד.

כשלי 7 באוקטובר - "חוסר נכונות לקבל ביקורת"

בדבריו על שבעה באוקטובר חזר אנגלמן לנקודה עקרונית: היחס לביקורת. "כל הביקורת שלנו על 'חרבות ברזל' היא בעקבות פסיקה של בג"ץ. אין סתירה. נהפוך הוא". לדבריו, "כשלי 7 באוקטובר הם חוסר נכונות לקבל ביקורת. תצפיתניות ניסו להזהיר וביטלו אותן. אנחנו משלמים על זה מחיר מאוד כבד".

באמירה זו קישר המבקר בין העבר להווה: אותן מערכות שמתקשות להקשיב לתצפיתניות בקו הקדמי, מתקשות גם לקבל ביקורת מוסדית לאחר מעשה. בהקשר זה הזכיר את אסון מירון, שבו דוחות מבקר המדינה קודמים היו אחת מאבני הדרך שהובילו להקמת ועדת חקירה ממלכתית. "הייתה לנו סיטואציה דומה במקרה של אסון מירון. פגשתי את יושבת-ראש החקירה". בכך רמז כי גם כעת יכולה הכנסת לפעול במסלול דומה.

"תקופה מטורפת"

אנגלמן תיאר את כהונתו ככזו שנפלה "בתקופה מטורפת" לדבריו - קורונה, משבר כלכלי, מלחמה ומבצע מול אירן – והציג את תפיסת תפקידו: "עם כניסתי לתפקיד קבעתי שאחד התפקידים שלנו הוא להיות הקול לחסרי הקול". הוא הזכיר כי הדוח הראשון שפרסם על מלחמת חרבות ברזל התמקד בתחום בריאות הנפש, כבר בשלב שבו המפונים שוכנו בבתי המלון, והדגיש כי המסקנות רלוונטיות גם כעת.

לדבריו, שורדי השבי ומשפחותיהם אינם מקבלים את המענה שהמדינה אמורה לתת להם. "כולנו חווים את הפרסומים על ההתמודדות הקשה של פדויי השבי. כבר שבועות ארוכים מתבצעים גיוסי המונים עבור חלקם. לפעמים גם המובן מאליו צריך להיאמר. לא ראוי שאלו שנחטפו בשבעה באוקטובר כמו גם משפחות של חללי ופצועי צה"ל יידרשו לגיוס המונים".

המבקר הדגיש כי משרדו עורך בימים אלה ביקורת מקיפה על הטיפול של הממשלה בשבים ובבני משפחותיהם. "בין היתר אנחנו בודקים את מיצוי הזכויות שלהם, את הקצבאות שלהם, את הטיפול הרפואי והנפשי, טיפול מערכת החינוך בילדי משפחות החטופים והיערכות לטיפול בהם בטווח הארוך. המדינה צריכה לעטוף אותם לאורך שנים בהתאם לצרכיהם".

פצועי המלחמה ומשרתי המילואים

לצד החטופים ומשפחותיהם, ציין אנגלמן כי נערכת ביקורת ממוקדת על הטיפול בפצועי המלחמה. "אוכלוסייה נוספת שאנחנו בודקים את הטיפול של המדינה כלפיה היא פצועי המלחמה. אנחנו מקיימים ביקורת על המענה השיקומי של מערכת הבריאות ושל אגף שיקום נכים במשרד הביטחון לפצועי מלחמת חרבות ברזל. בין היתר אנחנו בודקים את השירות שניתן לפצועים, והיבטים מנהליים הנוגעים לשיקום הרפואי שלהם. הם התגייסו כדי להגן על המדינה ועלינו לוודא שגופי המדינה נותנים מענה לצרכיהם".

המבקר הוסיף כי משרדו עומד לפרסם דוחות נוספים על המענה למשרתי המילואים, בדגש על סטודנטים ששילבו שירות ממושך עם לימודים ופרנסה. בכך הוא ממשיך קו ביקורתי כלפי הפער בין ההצהרות על "חיבוק המשרתים" לבין הסיוע בפועל.

מי אחראי על האזרחים בשעת חירום

בהמשך השיחה התייחס אנגלמן לסוגיית האחריות המערכתית לאירועי שבעה באוקטובר ולניהול אזרחים בשעת חירום. הוא הזכיר את דבריו של ראש הממשלה על "היעדר ניהול ממשלתי של אזרחים בשעת חירום", ושאל: "אני שואל את עצמי – אם תהיה רעידת אדמה, מי יהיה גורם בעל אחריות?".

מאחורי השאלה ניצבת ביקורת רוחבית על רמת ההיערכות של המדינה לתרחישי קיצון אזרחיים, לא רק למלחמה. דבריו משתלבים בקו העקבי של דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות, שהצביעו על פערי מוכנות ברשויות, בגופים החירומיים ובתיאום בין משרדי הממשלה.