אנגלמן: ההיקף הנמוך של אנשי המילואים מחייב להרחיב את מעגל המשרתים

מפרוץ מלחמת חרבות ברזל ועד יולי 2024 נקראו 318,000 אזרחים לשירות מילואים - רק 11% מבין תושבי ישראל בני 47-23 שאינם ערבים - לתקופות ארוכות שלא היו כמותן שנים רבות. אורך השירות הממוצע היה 110 יום (לעומת 13-10 ימים בשנה ערב המלחמה) - דהיינו קרוב לשלושה חודשים מתוך עשרת חודשיה הראשונים של המלחמה - ועלותו למדינה הייתה 20 מיליארד שקל. שיעור נמוך זה מחדד את הצורך בהרחבת מעגל המשרתים בצה"ל - אומר (18.11.25) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח נוסף על ההיבטים האזרחיים של המלחמה.

התגמול ששולם לשליש ממשרתי המילואים היה שווה לתגמול המזערי - 311 שקל ליום (9,300 שקל לחודש), וכ-30% מהמשרתים שקיבלו את התגמול המזערי הם סטודנטים; שיעור זה עומד לרדת ב-30% בתחילת 2026. עוד מציין אנגלמן, כי אופן חישוב תגמול המילואים הביא לכך, שהוא יורד ככל שהשירות מתארך.

מפרוץ המלחמה פעל הביטוח הלאומי, בשיתוף צה"ל ומשרד האוצר, לתשלום תגמול המילואים עוד במהלך השירות ולשיפור ההסברה, ההנגשה ומיצוי הזכות לתגמול. עם זאת מצא אנגלמן, כי קיימים פערים בהסדר הנורמטיבי לתשלום תגמול המילואים, שיש להם משמעות גדולה יותר בשירות לתקופות ממושכות, בין היתר בנוגע לסכום התגמול המזערי; לשיפוי מעסיקים על ההוצאות הסוציאליות ששילמו בגין עובדיהם; ולתשלום התגמול לעצמאים אשר הכנסתם נפגעה. לגבי חלק מהפערים בוצעו שינוי חקיקה במהלך המלחמה, אולם לפרק זמן מוגבל, ולגבי חלקם נותר ההסדר שהיה לפני המלחמה.

משרתי מילואים רשאים להמשיך ולעבוד בתקופת השירות. כך יכול להיווצר מצב שבו משרת מילואים מקבל הן תגמול מלא והן שכר או הכנסה. הסדר זה מאפשר למשרת המילואים להמשיך ולשמור על עבודתו או עסקו; מצמצם את הפגיעה במעסיק; ותורם למדינה בהעלאת הפריון והכנסות המדינה ממיסים. עם זאת, לביטוח הלאומי ולצה"ל אין מנגנון בקרה משותף כדי להבטיח שההוצאה בגין שירות המילואים מנוצלת באופן יעיל. לצה"ל אין מידע על השתכרות נוספת של משרתי המילואים, לביטוח הלאומי אין מידע בדבר תקופות השירות בפועל בצה"ל, ויש להדק את הפיקוח על ההוצאה, קובע אנגלמן.

במהלך המלחמה הרחיבה המדינה את ההגנה על הזכויות בעבודה של משרתי המילואים, בני זוגם וההורים האחרים של ילדיהם ואת ההקלות בעבודה שניתנו להם. הדבר נעשה בשורה של מהלכים, חלקם בחקיקה ללא מגבלת זמן, חלקם בחקיקה לזמן מוגבל וחלקם במסגרת צו הרחבה שתוקפו אף הוא מוגבל בזמן. בכך נפגעה רמת הוודאות של משרתי המילואים, משפחותיהם והמעסיקים לגבי המשך תחולת הזכויות והחובות שלהם. הפגיעה ברמת הוודאות עלולה להוות תמריץ שלילי למעסיקים לקבל לעבודה משרתי מילואים, בני זוגם וההורים האחרים של ילדיהם ולפגוע בתעסוקתם, מתריע אנגלמן.

חוסר שביעות רצון של הסטודנטים

צילום: ליגן בחקיקה את ההבדל בין לוחמים למי שאינם לוחמים [צילום: פלאש 90]

נוכח הצפי להרחבת שירות המילואים בשנים הקרובות והכבדת העומס על משרתי המילואים, אומר אנגלמן, יש לבחון את ההסדרים לתשלום תגמול המילואים והמענקים ואת המענים שהם נותנים למשרתי המילואים ולמעסיקיהם. הוא ממליץ לעגן בחקיקה את ההבחנה בין לוחמים למי שאינם לוחמים. עוד מומלץ להתאים את אופן החישוב של התגמול למצב שבו שירות המילואים מתארך. עוד ממליץ אנגלמן לבחון בראייה כוללת את היקף הזכויות וההגנה בעבודה שיש להעניק למשרתי המילואים, בני זוגם וההורים האחרים של ילדיהם וכן למי שנפצעו במהלך השירות ואינם יכולים לעבוד.

לסיכום אומר אנגלמן: "מתן תגמול הוגן על שירות המילואים, בפרט כשמדובר בפיצוי על אובדן שכר או הכנסה מעסק או כאשר מדובר במשרתי מילואים ששכרם נמוך יחסית, ושמירה על זכויותיהם בעבודה של משרתי המילואים, בני זוגם וההורים האחרים של ילדיהם, הם גם חובה ערכית של המדינה כלפי קבוצת אוכלוסייה מצומצמת זו הנושאת את ביטחון המדינה על כתפיה; הם נדרשים לצורך הבטחת המשך קיומו התקין של מודל שירות המילואים, בפרט נוכח העלייה הצפויה במשך השירות הממוצע בשנים הבאות; ויש להם תועלות ברמה המשקית בכך שיאפשרו את מיצוי פוטנציאל ההשתכרות של מי שמשרת במילואים".

אנגלמן גם עוסק בהרחבה במענה לסטודנטים, ש-66,000 מהם שירתו במילואים והיו 18% מכלל המשרתים. בשנת הלימודים תשפ"ד נשרו 1,423 סטודנטים (לתואר ראשון ושני) משרתי מילואים, שהם 2.6% מהמשרתים (לא כולל בר-אילן והפתוחה). המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) ציינה, כי מדובר בשיעור נשירה נמוך מהשיעור הכללי באותה שנה (5.2%), אולם לפי המל"ג יש קושי לבצע השוואה בין שתי קבוצות אלו מאחר שהן אינן שוות במאפייניהן. המל"ג לא אספה נתונים על סטודנטים שהקפיאו את לימודיהם או הפחיתו את מספר הקורסים שאליהם נרשמו.

אנגלמן מציין, כי ניתן לצפות שסטודנטים רבים ימשיכו להיקרא לשירות מילואים ממושך בשנים הבאות, וקיים צורך לגבש תוכנית ארוכת טווח שתתאים את המענים שיינתנו להם למציאות החדשה שנוצרה. למרות זאת, המל"ג לא דנה בהקמת צוות לבחינת תיקון רוחבי וארוך טווח של כללי זכויות הסטודנט.

המל"ג והמוסדות להשכלה גבוהה אומנם ביצעו פעולות רבות במטרה לסייע לסטודנטים משרתי מילואים, אולם בפועל שביעות רצונם של הסטודנטים מהם הייתה נמוכה עד בינונית, דבר שצריך להדליק נורת אזהרה בקרב המל"ג ומוסדות הלימוד השונים. המל"ג לא קבעה הנחיות לגבי החזר שכר לימוד לסטודנטים שנקראו לשירות מילואים ונאלצו לבטל את לימודיהם.