אנגלמן: הממשלה לא נערכה כנדרש להבטחת אספקת המזון בשעת חירום

"ממשלת ישראל לא נערכה כנדרש כדי להבטיח רציפות תפקודית באספקת מזון בעת חירום" - קובע (21.10.25) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. הדוח בנושא אומנם לא נערך במסגרת הביקורת על מלחמת חרבות ברזל, אך ממצאיו מתחדדים לנוכח המלחמה הממושכת, ושוב עולה מהם - כמו בדוחות על המלחמה - העדר תכנון מוקדם למרות השכיחות של מצבי חירום בישראל.

בישראל לא קיימת מסגרת ממשלתית מתכללת המופקדת על היערכות המדינה לחירום, אשר בידיה סמכויות ואחריות כוללת לנושא, ואין גוף מתכלל שרואה את התמונה בתחום המזון בכללותה, הן בשגרה והן בעת חירום. לישראל אין אסטרטגיה כוללת ארוכת טווח לביטחון מזון, מציין אנגלמן.

מדינות רבות המצויות במצב ביטחוני משופר בהרבה מאשר ישראל גיבשו מדיניות בתחום המזון, הכינו תוכניות ופעלו לבניית אסטרטגיה ארוכת טווח בנושא ביטחון המזון; ישראל לא עשתה זאת, מדגיש אנגלמן. "תוכנית שכזו הכרחית נוכח המאפיינים של מדינת ישראל ובכלל זה היותה 'מדינת אי', המתמודדת עם איומים ביטחוניים וגיאו-פוליטיים משמעותיים, צפיפות ומיעוט שטחים חקלאיים, שיעור גידול אוכלוסייה מהגבוהים בעולם ומיקומה בנקודה פגיעה מבחינת שינויי אקלים", אומר אנגלמן את מה שאמור להיות מובן מאליו.

בהעדר גוף מתכלל ותכנון ארוך טווח, כל משרד ממשלתי הנושא באחריות לתחום כלשהו בביטחון המזון, מנהל את התחום בשגרה ובחירום בהתאם לראייתו ועושה כראות עיניו. התוצאה היא שקיים מחסור בחלק מהמוצרים שמאוחסנים במחסני החירום, העדר פיקוח נאות על המפעלים החיוניים בתחום המזון, ואלו לא ערוכים כנדרש למצבי חירום.

למשרדי הכלכלה והחקלאות חסרים כלי אכיפה או עידוד שיבטיחו את השלמת הפערים, וניכר, כי אין תמונת מצב של מוכנות המפעלים לחירום שתאפשר לגבש תוכנית לסגירת הפערים. גם ענף החקלאות, שהוא הבסיס לביטחון המזון, נמצא בקיפאון והיקף הייצור המקומי נמצא במגמת ירידה, בין היתר לאור מדיניות ממשלתית המעודדת את הענף דרך תמיכות עקיפות שיוצרות עיוותים.

על-פי נוהל משותף של רשות החירום הלאומית ומשרד הכלכלה משנת 2020 ("קונטרס המזון"), המזון שיש לספק בשעת חירום כולל מוצרים שבאחריות משרד החקלאות - בשר טרי, דגים טריים, ביצים, ירקות ופירות - ומוצרים מוכנים וארוזים כגון אורז, סוכר, מזון לתינוקות ולחם הנמצאים באחריות רשות המזון במשרד הכלכלה. לגבי שניים מבין עשרת המוצרים החיוניים שבאחריות משרד הכלכלה, לא נחתמו הסכמי התקשרות מול הזכיינים בהיקפים הנדרשים בהתאם לתרחיש הייחוס, ונכון ליולי 2024 קיים מחסור בהתקשרויות בהיקף של 12.2% ו-44%. במוצר חיוני נוסף, כמות המלאי הקיימת במחסנים נמוכה ב-16% מזו שנקבעה.

עשרה חודשים לאחר עידכון התרחיש, ונוכח תקופת החירום והאפשרות להחמרתה, ניתן היה לצפות שהפערים במוצרים החיוניים ייסגרו, אולם המחסור במוצרים אלו אינו זניח. מחסור במוצרים חיוניים הוא חמור, ובעת חירום יכול להביא לפגיעה בתפקודם של התושבים ושל המשק. השלמת פערים אלו היא בעלת דחיפות גבוהה לאור הפוטנציאל להימשכות מלחמת חרבות ברזל והאפשרות להתרחבותה, מדגיש אנגלמן.

רבים מעשרת המחסנים שבהם מאוחסנת חיטה לא עמדו בתנאים הנדרשים. חלק מן החיטה היה נגוע בחרקים, עש ופסולת יונים; חלקה הוחזק בטמפרטורה חמה ולפיכך נמצא כ"מעופש"; וחלקה היה נגוע באבק. משרד החקלאות נסמך על מלאי חיטה שאמנם קיים במחסנים, אך אינו שמיש מיידית ולא ניתן לספקו לציבור בעיתות חירום. היקף תופעה זו אינו ידוע ורמת המוכנות של המשק לאספקת חיטה בחירום לוקה בחסר. במספוא לבעלי חיים היה קיים מחסור של 50% עוד לפני פרוץ המלחמה, וכיום צריך להגדיל את המלאי פי ארבעה כדי להגיע לכמות הנדרשת.

להסדיר את הנושא בחקיקה

צילום: 97% מהדגנים בישראל מיובאים [צילום: אייל מרגולין/פלאש 90]

עצמאות המזון של ישראל בתחומי עוף והודו, חלב ומוצריו, תפוחי אדמה, ירקות ופירות היא יחסית גבוהה: מרבית הצריכה שלהם מבוססת על תוצרת מקומית, ואחוזים בודדים מקורם בייבוא. לעומת זאת, העצמאות בתחומי הקטניות, השמנים והשומנים, הדגים והסוכר היא יחסית נמוכה, וישראל מסתמכת בעיקר על ייבוא. מידת התלות של ישראל בייבוא של דגנים ומוצריהם גבוהה במידה ניכרת מזו של מדינות אחרות: 97% מהדגנים הנצרכים בארץ הם מיובאים.

משרד הכלכלה לא קבע מהם מקורות האספקה של כל המוצרים הנדרשים שבאחריותו ומהן הכמויות הנדרשות בהתאם לקצב התפתחות האוכלוסייה ולכמות המומלצת של מוצרים אלו לנפש. למעט מספר מוצרים שמלאים שלהם מאוחסנים במחסני החירום, ישראל נשענת על מלאי תפעולי הנמצא במשק, אך מלאי זה אינו מנוהל: לא הוגדרו הכמויות הדרושות בכל רגע נתון, ומשרדי הכלכלה והחקלאות אינם מנהלים מעקב שוטף אחר כמות המלאי של המוצרים.

משרד הכלכלה ומשרד החקלאות מסתמכים על מפעלים חיוניים שאין ברשותם אמצעים הדרושים לפעילותם התקינה בשעת חירום, מגלה אנגלמן. חלק מהמפעלים אושרו בלי שהיו להם מלוא המשאבים הנדרשים להפעלתם בתרחיש חירום. בהעדר מנגנון המחייב או מעודד את המפעלים החיוניים לעמוד בתנאים אלו, לא ניתן להבטיח את מוכנותם ואת קבלת השירותים או המוצרים מהם בעיתות חירום, הוא מתריע.

אנגלמן ממליץ להסדיר את הנושא בחקיקה, ועד אז - שכל הגורמים הרלוונטיים (המטה לביטחון לאומי, רשות החירום הלאומית, משרד החקלאות, משרד הכלכלה, משרד הבריאות ומשרד האוצר) "ישלבו ידיים, יפעלו לאלתר לתכלול ולתכנון של מדיניות המזון של מדינת ישראל בשגרה ובחירום וינקטו את הצעדים הדרושים להבטחת אספקה סדירה בחירום. עליהם לפעול להכנת הגופים השונים בתחום המזון לחירום, למפות את הפערים ולפעול לסגירתם".