אנגלמן: המדינה מוותרת למפעלי ים המלח על מאות מיליוני שקלים

המדינה מוותרת מזה עשרות שנים למפעלי ים המלח על תשלומים בהיקף של מאות מיליונים שקלים, והפיקוח שלה עליהם - במיוחד בנושאי ניצול הקרקע והסביבה - הוא חלקי ואף לא קיים. כך קובע (11.3.25) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. הקבוצה נמצאת בבעלות קונצרן כימיקלים לישראל שבשליטת עידן עופר.

מפעלי ים המלח שילמה ב-2023 תמלוגים בסך 580 מיליון שקל, לצד מיסים ייעודיים למשאבי הטבע. הקבוצה מעסיקה במישרין 1,800 עובדים ועוד קבלנים, נותני שירות וספקים רבים. לצד זאת, הפעילות כרוכה בצריכת מים רבה, הנשאבים מקידוחי מי תהום ונגרעים מהם; היא פוגעת ביכולת הניקוז של נחלים ומי שיטפונות; היא גורמת לנזק סביבתי בשל כרייה וחציבה; היא קוטעת רצף ארוך של שטחים פתוחים ויוצרת פגיעה נופית; היא יוצרת המלחה של בתי גידול ומי תהום ופוגעת במערכות אקולוגיות.

"המפגש בין חבל ארץ ייחודי, שהתברך במגוון ערכי טבע, באתרי מורשת ובנופים מרהיבים, שאין שני להם בעולם כולו, לבין פעילות תעשייתית אינטנסיבית הנשענת על מיצוי וכרייה של משאבי הטבע - מחייב הקפדה יתרה מצד כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ומצד שר האוצר ושר הכלכלה והתעשיה האחראים לחוק הזיכיון בפרט, לשמור על משאבי טבע אלו ולהבטיח שהחותם הסביבתי של הפעילות התעשייתית יהיה מצומצם ככל האפשר ויתנהל בהתאם לדרישות הדין", מדגיש אנגלמן. אלא שלא זה המצב בפועל.

המשרד להגנת הסביבה לא עדכן במשך 25 שנה את התנאים הסביבתיים ברישיון העסק של מפעל הברום, וברישיון של מפעל האשלג - 15 שנה. מדובר בתנאים ישנים, חסרים ומצומצמים לעומת התנאים שהוא קבע למפעלים דומים. כל פעילויות מפעלי ים המלח מחוץ לשטח המפעלים התבצעו ללא תנאים סביבתיים ייעודיים ברישיון העסק. הפעילות גרמה מפגעים סביבתיים שניתן היה למנוע, לפחות חלקית, אילו היו תנאים שכאלה.

העדר תנאים סביבתיים ייעודיים הביא גם לקשיים ביכולת לבצע אכיפה לפי חוק רישוי העסקים כלפי מפגעים אלה, דבר ההופך את מחדל הפיקוח והאכיפה בעניין זה לחמור - מדגיש אנגלמן. מדובר בין היתר בדליפה ניכרת של אשלג שזיהמה את המערכת האקולוגית; שמונה אירועים של דליפת חומרים מזהמים מקווי ההולכה לשמורת הטבע מדבר יהודה; דליפה במערכת ההזנה שגרמה נזק אקולוגי חמור בנחל צאלים. "מדובר במחדלים משמעותיים ברגולציה של המשרד להגנת הסביבה המתרחשים באזור רגיש מהבחינה האקולוגית והסביבתית", קובע אנגלמן.

מאז שהאחריות לתחום הכרייה והחציבה הועברה למשרד האנרגיה בשנת 1996 ובמשך שנים ארוכות, לא מילא המשרד את אחריותו הציבורית בנוגע לאסדרת פעילות הכרייה רחבת ההיקף (מאות אלפי מ"ק) שקיימה מפעלי ים המלח בשטח הזיכיון. "מדובר במחדל רגולטורי מתמשך ומטריד, בעל השפעות סביבתיות וכלכליות מרחיקות לכת", נאר בדוח.

משנת 2011 לא קיבל משרד האנרגיה ממפעלי ים המלח דיווחים על כמויות החומרים שהיא הפיקה בתחום הזיכיון, לא ביצע סיורי פיקוח מלאים כמו באתרי כרייה אחרים ואין בידו נתונים או אומדן בנוגע לכמויות חומרי החציבה, לאופן ביצוע הכרייה ומידת ניצול החומר. המשרד לא הסדיר את פעילות הכרייה ברישיון חציבה, כפי שהוא עושה מול עשרות גורמים אחרים.

כשל אסדרתי חמור ואוזלת יד

צילום: יד רכה בהשוואה לעשרות מחצבות ומפעלים [צילום: משה שי, פלאש 90]

משרד האנרגיה ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לא דרשו ממפעלי ים המלח לשלם בגין החומרים שהיא כורה זה שנים רבות ולא בחנו את ההצדקות לכך. לפי חישוב משרד המבקר, בעשור האחרון מדובר היה ב-120 מיליון שקל שלא נגבו. התשלום בגין הכרייה הוא כלי משמעותי לניהול בר-קיימא של חומרי מחצבה, המיושם בעשרות אתרי כרייה אחרים בארץ.

ממצאי הביקורת מעלים ליקויים לגבי האופן שבו התנהלה רמ"י במשך עשרות שנים בניהול השטח והפיקוח על השימושים שמפעלי ים המלח עשתה בו. כתוצאה מכך נפגע הפיקוח הממשלתי על הנעשה בתחום הזיכיון ונפגעה הקופה הציבורית. מפעלי ים המלח הקימה מתקנים בקרקעות שבידי רמ"י, אך זו לא דרשה תשלום תמורתם. הרשות לא קיימה סיורי פיקוח בקרקעות אלו ואינה יודעת על השימושים השונים שעושה מפעלי ים המלח בשטח זה. העדר המידע ואי גביית דמי החכירה הם תוצאה של פיקוח חלש וחסר, קובע אנגלמן.

רמ"י ידעה, כי חלק מהחשמל המיוצר בתחנת הכוח החדשה של מפעלי ים המלח במפעל האשלג (מאז 2018), אינו מיועד לשימוש עצמי של הקבוצה, בניגוד להצהרתה כתנאי לחתימתה של רמ"י על היתר הבנייה לתחנה. הרשות לא פעלה להסדרת השימוש או להפסקתו ולא גבתה תשלום בגין שימוש זה. חלק משטח הזיכיון אינו נחוץ לפעילות התעשייתית, אך רמ"י לא בחנה את האפשרות לצמצם אותו.

התשלום שנקבע בשנת 1975 בגין קרקעות הזיכיון הוא מופחת, שכן הוא ממשיך להישען על השווי ההיסטורי של הקרקע שנקבע לפני עשרות שנים במטבע הלירה. דמי החכירה מחושבים על בסיס השווי הנמוך ביותר שנקבע באותה התקופה לתעשיה - 75 ל"י לדונם. נכון לשנת 2024, דמי החכירה השנתיים עומדים על 2.7 מיליון שקל. רמ"י ומשרד האוצר לא בחנו במהלך השנים את האפשרות לשינוי גובה דמי החכירה ולגביית תשלום עבור הקרקעות שבידי רמ"י.

עוד מצביע אנגלמן על "כשל אסדרתי חמור של המשרד להגנת הסביבה המשקף העדר פיקוח על הנעשה בתחום הזיכיון ומעיד על אוזלת יד של המשרד בטיפול במפגעי פסולת". מפעלי ים המלח עורמת מדי שנה כמויות נרחבות של פסולת בוצה מלחית (15,000 טון), פסולת מלח (2 מיליון טון) ומלח קצור. במשך עשרות שנים, המשרד להגנת הסביבה לא קבע דרישות או הנחיות לגבי אופן הטיפול בפסולת התעשייתית. בשנת 2023 דרש המשרד להגיש בתוך 12 חודשים תוכנית אסדרה לפסולת הבוצה המלחית במפעל המגנזיום ולסיים את האסדרה שלה עד סוף 2028, אולם ספק אם המשימה תושלם במועד.

האתרים שבהם הפסולות מוערמות מהווים מפגע נופי הנצפה למרחוק עם השפעות סביבתיות, ובהן נזקים אקולוגיים וזיהום הקרקע. בהר המלח, אליו מועברת פסולת המלח, קיים זיהום קרקע של כ-300,000 מ"ק כתוצאה מפינוי כמויות גדולות של מזוט אליו. התיקון לחוק המחייב בהיטל הטמנה נכנס לתוקף בשנת 2007, אך המשרד לא חייב בו את מפעלי ים המלח. להערכת משרד המבקר, מדובר היה ב-135-90 מיליון שקל בשנת 2023.