אנגלמן: מאות אלפים יזדקקו לטיפול נפשי בשל 7 באוקטובר והמלחמה

מאות אלפי ישראלים צפויים להזדקק לטיפול נפשי בעקבות אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, אך מערכת בריאות הנפש לא עמדה בעומס עוד לפני המלחמה. התגמולים למי שכבר הוכרו כנפגעי נפש יגיעו למיליארדי שקלים בשנה, וזאת עוד לפני ההכרה הדרושה במי שנפגעו במעגל השני, כגון קרוביהם של הנרצחים. כך אומר (11.2.25) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוחות הראשונים שלו על המלחמה.

הדוחות הראשונים עוסקים בעיקר בהשלכות ההיבט הנפשי של היום הראשון למלחמה, וזאת לצד צוותי החירום היישוביים שפעלו בעוטף עזה. משרד מבקר המדינה עוסק בעשרות היבטים נוספים, אך לנושאים המרכזיים - המחדלים הצבאיים והמדיניים - הוא צפוי להגיע רק בעוד חודשים רבים.

הטיפול בבריאות הנפש

צילום: שדרות. רק 4% מהילדים המפונים קיבלו טיפול [צילום: יוסי זמיר, פלאש 90]

בקרב משתפי הסקר שערך משרד מבקר המדינה כחצי שנה לאחר 7 באוקטובר, בהשתתפות 1,010 איש בני 18 ומעלה, 38% דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה, דיכאון או חרדה ברמה בינונית או גבוהה. מדובר באומדן של 3 מיליון ישראלים, שמתוכם 580,000 עלולים לסבול לפחות מתסמין אחד ברמה חמורה.

עם זאת, 90% לא פנו לקבלת טיפול נפשי, והסיבה השכיחה ביותר היא אורך התור, שבאותה עת עמד על 6.5 חודשים בקופות החולים. המשרד מעריך, כי 900,000 איש שלא פנו לטיפול, מתכוונים לפנות לטיפול במסגרת כלשהי. משרד הבריאות מעריך, כי 680,000 איש יזדקקו למענה במערך בריאות הנפש הציבורי.

אנגלמן מזכיר, כי כבר ב-2022 התריע על כך שמשך ההמתנה הממוצע לטיפול פסיכותרפי בשנת 2018 היה כחמישה חודשים. "עתה יש חובה להתאים את המענה בתחום בריאות הנפש לצורכי תושבי ישראל, נוכח עוצמת האירועים וריבוי הנפגעים וההשלכות הצפויות אם הנושא לא יטופל", הוא אומר.

אנגלמן קובע, כי למרות התרחיש של פינוי מאות אלפים מבתיהם בעת חירום, משרד הבריאות לא נערך מראש למתן שירותי בריאות הנפש לאוכלוסיות כאלה. בשבוע הראשון שלאחר הפינוי לבתי המלון, משרד הבריאות עדיין לא היה ערוך למתן שירותים אלו, ובפועל נתנו אותם מתנדבים שלמשרד לא היה מידע על זהותם, הכשרתם והרקע המקצועי שלהם.

לאחר מכן החליט משרד הבריאות ששירותי בריאות הנפש בבתי המלון ינוהלו במשך ארבעה שבועות על-ידי בתי החולים הפסיכיאטריים ולא בידי קופות החולים. היה זה שינוי משמעותי במדיניות המקורית, אשר השליך בצורה ניכרת על בתי החולים, שלא נערכו לכך מבחינת תהליכי עבודה וכוח האדם, ואשר עקב כך נפגע השירות שהעניקו למטופליהם. התוצאה של כל אלו הייתה, שבחצי הראשונה של המלחמה, רק 11% מהמפונים מהדרום והצפון ורק 4% מילדי שדרות (440 מתוך 11,000 מפונים) קיבלו טיפול נפשי, למרות האירועים הטראומטיים הקיצוניים שחוו והסיכון המוגבר שלהם לתסמיני פוסט-טראומה ברמה בינונית וחמורה.

"משרד מבקר המדינה מעיר לרשות העליונה לאשפוז ובריאות לשעת חירום ולמנכ"ל משרד הבריאות [משה בר-סימן-טוב], העומד בראשה, על כי לא וידאו שמערכת הבריאות פועלת על-פי התרחיש הקובע כי צפוי פינוי אוכלוסייה של עד 300,000 איש לאזורים בטוחים יחסית כגון ים המלח ואילת, וכי היא ערוכה למתן טיפולים נפשיים שיידרשו בעקבות אירועי החירום; ועל שלא גיבשו תוכנית עבודה ייעודית לבריאות הנפש בשעת חירום בכלל ובאירוע שבו יידרש פינוי נרחב של אוכלוסייה בפרט. משרד מבקר המדינה מעיר גם לשר הבריאות [אוריאל בוסו], האחראי לנעשה במשרדו, על שלא הבטיח שמשרדו ערוך ומוכן בכל הנוגע למערך בריאות הנפש בחירום".

בקרב מי שנכחו באירועי 7 באוקטובר, שיעור המדווחים על תסמיני פוסט-טראומה, דיכאון וחרדה כמעט כפול משיעורם של מי שלא נכחו. אבל בחצי השנה הראשונה של המלחמה, 52% מניצולי נובה לא קיבלו טיפול נפשי במרכזי החוסן או בקופות החולים, חרף הסיכון המוגבר שיחוו תסמינים נפשיים. גם מתנדבי זק"א לא זכו למענה הולם, אם בכלל: 1% בלבד ממתנדבי זק"א תל אביב ו-13% ממתנדבי זק"א ישראל שפעלו ב-7 באוקטובר ובשבועות שלאחריהם, קיבלו טיפול מקופות החולים או ממרכז החוסן הארצי; משרד הבריאות לא הסדיר את הטיפול הנפשי במתנדבים בכלל.

אנגלמן ממליץ, "כי משרד הבריאות, כגורם האחראי לאספקת שירותי בריאות הנפש לתושבים בעיתות שגרה וחירום, ומשרד האוצר, כגורם האחראי לתקציב המדינה, בשיתוף המוסד לביטוח לאומי, המופקד על הטיפול בנפגעי פעולות איבה והשיקום שלהם, ייערכו לטיפול בנפגעי 7 אוקטובר ומלחמת חרבות ברזל הן מהבחינה הכלכלית, הן מבחינת מתן מענה טיפולי-נפשי ושיקומי ככל שנדרש". הוא גם ממליץ להקים מינהלת שיקום נפשי, שתעניק "מעטפת שלמה ומלאה שתסייע להם לחזור לשגרת חייהם".

עוד אומר אנגלמן, יש על משרד הבריאות וקופות החולים לוודא את התאמתה של תוכנית לאומית למערך בריאות הנפש, שאותה החל לגבש לפני המלחמה, לעלייה הנוכחית בהזדקקות לשירותים אלה. "תוכנית כזו צריכה להבטיח מתן טיפולים בהיקפים נרחבים בתוך פרקי זמן ראויים", ויש לקבוע בה יעדים מדידים וסדרי עדיפות לטיפול, בדגש על אוכלוסיות המצויות בסיכון מוגבר.

מרכזי החוסן

צילום: כפר עזה. לחזק את מרכזי החוסן [צילום: גיל יערי, פלאש 90]

בשנים 2022-2008 הקימה המדינה 14 מרכזי חוסן בסמוך לגבולותיה. תפקידם הוא להעניק לאוכלוסייה שירות מקצועי-ארגוני וטיפולי, המאפשר לרשויות המקומיות ולמדינה להיערך לספק מענה לפרט, למשפחה ולקהילה בעת שגרה ובשעת חירום. עליהם לחזק את החוסן הנפשי והאישי של המטופלים; לחזק את החוסן והלכידות בקהילה; ולהכין ולפתח שירותי חירום. למרות תפקידים אלו, תקציבם המתוכנן ב-2023 היה 31.9 מיליון שקל בלבד.

מפרוץ מלחמת חרבות ברזל ועד סוף 2023, קיבלו רק 15,750 איש 50,734 טיפולים. על-אף חשיבותם של מרכזי החוסן במתן מענה מרכזי וחיוני, הן ברמת ההיערכות לשעת חירום וחיזוק החוסן החברתי, והן ברמת הטיפול בנפגעי חרדה בשעת חירום, ובייחוד באזור הדרום והצפון, הם התמודדו עם אי-ודאות תקציבית ועם מחסור בכוח אדם, כך שיכולתם לתת מענה הייתה מוגבלת. כספים שהוקצבו להם בשלושת חודשי המלחמה הראשונים (34.6 מיליון שקל), הועברו בידי משרד הבריאות באיחור של שבועות, ובכמה מקרים – לא הועברו עד סיום הביקורת (אפריל 2024).

אנגלמן ממליץ: "הכרחי כי משרד הבריאות יפעל להבטחת ודאות התקצוב של מרכזי החוסן ולהעברת התקציבים החיוניים להפעלתם במצבי חירום, תוך הקמת מנגנון בקרה מקצועית ותקציבית על פעילות המרכזים. על ועדת ההיגוי העליונה ומשרד האוצר בשיתוף עם משרד ראש הממשלה לקבוע מסגרת תקציבית שנתית לכל מרכזי החוסן, שתעוגן בבסיס התקציב של משרד הבריאות". כמו-כן, על שר הבריאות "לקדם מסגרת פעולה שתבטיח את קיומם, חיזוקם, הרחבתם ומקצועיותם של מרכזי החוסן לאורך שנים" ולשלב אותם בכל המערכים הארגוניים של השלטון המקומי ומערכות הבריאות.

"רק שילוב מלא בין כלל הגורמים העוסקים בתחום ומתן מקום מרכזי למרכזי החוסן בטיפול בנפגעי נפש ובחיזוק החוסן הקהילתי וההכנה לשעת חירום, תוך הצבת תקצובם בין העניינים שבראש סדר העדיפות הלאומי של ממשלת ישראל, יבטיח חוסן לאומי איתן במצבים כמו זה שעימו מתמודדת מדינת ישראל מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ובמצבי חירום עתידיים העלולים להתרחש בשנים הבאות".

הסדרת הסיוע לנפגעים

צילום: בארי. אין מענה למי שנחשפו לזוועות [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

לצורך ההכרה כנפגע פעולות איבה יש להראות, כי מתקיים קשר סיבתי ממשי וישיר בין הפגיעה הנטענת לבין פעולת איבה מסוימת, וכי הנפגע נכח פיזית באירוע ולא נפגע רק מתוצאותיו. אירועי 7 באוקטובר הציבו אתגרים בהתמודדות עם נפגעי פעולות איבה מבחינת הסיוע התקציבי, בין היתר בשל הגידול חסר התקדים במספרם: 61,100 בני אדם הוכרו כנפגעי פעולות איבה עד סיום הביקורת (מארס 2024), לעומת ממוצע של 450 איש מאז 2009.

הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי אישרו ל-84% מבין הפונים (1,049 איש) נכות של 20% ומעלה, המזכה בגמלה חודשית, לעומת 55% בשנת 2022. ב-95% מהפניות קבעו הוועדות פגיעה נפשית, לעומת 30% בשנים 2023-2021. הביטוח הלאומי שילם מקדמות של 806 מיליון שקל רק בגין אוקטובר ונובמבר 2023. הוא מעריך, כי תידרש תוספת של 2.5 מיליארד שקל לשנה לנפגעי פעולות איבה ל-20,000 נכים שתיקבע להם נכות של 50% ומעלה.

בחוק הקיים אין מענה לעשרות אלפי אנשים שלא נכחו פיזית באירוע, אך נפגעו נפשית ונגרמה להם טראומה משום שנחשפו לזוועות שקרו ליקיריהם, לעיתים בזמן אמת באמצעות הטלפון הנייד והרשתות החברתיות, מדגיש אנגלמן. "מומלץ כי משרד האוצר, המוסד לביטוח לאומי ומשרד המשפטים יבחנו את הצורך בגיבוש מדיניות מעודכנת בנוגע לתחולת חוק התגמולים על נפגעים שכיום אינם נכללים בהגדרת 'נפגעי פעולות איבה', ויבחנו את הצורך בשינויי חקיקה אשר יאפשרו מתן מענה הולם לנפגעי 7 באוקטובר והמלחמה ולאירועי איבה עתידיים".

תוספת התגמולים לנפגעים, במצב החוקי הקיים וכאמור המצומצם-מדי, 1.7-1 מיליארד שקל בשנה; לפני המלחמה הייתה ההוצאה 525 מיליון שקל בשנה לכל הנפגעים שעודם בחיים מאז הקמת המדינה. כלומר: מדובר בסכום שיגדל לפחות פי שלושה ואולי אף פי חמישה, לאורך עשרות שנים. אנגלמן גם מציין, כי נכון להיום – אין מגבלה על שכר הטרחה שרשאים מייצגים לגבות מנפגעי פעולות איבה, וזאת בניגוד להגבלות בחוק נכי רדיפות הנאצים.

צוותי החירום היישוביים

צילום: ניר עוז. להפוך את הצוותים לגוף רשמי [צילום: מישל אמזלג, לע"מ]

לפני כ-20 שנה יזמו כמה מועצות איזוריות הקמה של צוות חירום וחוסן יישובי (צח"י), במטרה לתת מענה קהילתי במצבי משבר וחירום. חשיבותם התבררה ב-7 באוקטובר, כאשר היו הראשונים שהגנו על כמה מהיישובים, גיבשו תמונת מצב, שמרו קשר עם התושבים תחת אש והיו מעורבים בפינוי היישובים. גם לאחר הפינוי היה לצוותי הצח"י תפקיד משמעותי בארגון המענה לצורכי הקהילות בנקודות הקליטה מול הגורמים הממשלתיים-ציבוריים. אלא שאין חובה על-פי חוק להקמת צח"י, וממילא לא נקבע גורם מאסדר.

למרות תפקידו המרכזי של הצח"י כמוקד מתאם, שממנו ואליו זורמים מידע והנחיות בשעת חירום, צוותי הצח"י לא הונחו על-ידי פיקוד העורף לגבי תפקידיהם בעת פינוי חירום. סיוע משרד הרווחה לשימור הצח"י בשנת 2024 הוא פעוט - 8,250 שקל בלבד ליישוב. התקציב זהה לכל היישובים בארץ, ללא הבחנה בין רמות הסיכון שלהם; התקציב לא נועד וגם אינו מאפשר תגמול אישי של חברי הצח"י, בדגש על פעילות מתמשכת בעיתות חירום כפי שהתרחש בעת מלחמת חרבות ברזל. בשאלון שהפיץ משרד הרווחה לפני המלחמה 24% מהיישובים שענו עליו ציינו שרמת המוכנות של צוות הצח"י שלהם אינה מספקת.

אנגלמן ממליץ, כי הגורמים האחראים על פינוי דחוף ומעורבים בו - צה"ל, משרד הביטחון, משרד הרווחה, משרד הפנים והמועצות האזוריות – "יבחנו את שילוב הצח"י כגורם רשמי שתפקידיו בשגרה ובחירום מוגדרים, וכי יפעלו לקביעת מסגרת תקציב אשר תהלום את היקף פעולותיהם של צוותי הצח"י, תעודד את היישובים להקימם, תגביר את המוכנות של צוותי צח"י בעיקר ביישובים ברמת סיכון גבוהה". גורמים אלו גם יקבעו את ההכשרות הדרושות לפינוי דחוף וייערכו תרגילים, ותיבחן הדרך לתגמל את הצוותים, בפרט בשעת חירום.