חברות הסלולר לא עומדות בדרישות הכיסוי שברשיונות

קיים חשש שחברות תשתית הסלולר אינן עומדות ברף הכיסוי והקליטה המתחייב על-פי הרישיונות שקיבלו, אך למשרד התקשורת אין נתונים והוא לא הטיל אפילו קנס אחד על החברות בשל העדר כיסוי סלולרי. כך קובע (23.7.24) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, אשר גם מצביע על כך שישראל מדורגת במקום ה-64 בלבד מבין 145 מדינות במדד חציוני של מהירות ההורדה בגלישה סלולרית.

משרד התקשורת קבע ברשיונות הסלולר חובות לספק שירותים באורח תקין וסדיר ובאיכות שלא תפחת מהמדדים המפורטים בהם. המשרד גם קבע ברשיונות את חובות הכיסוי הסלולרי, ולפיהן על חברות תשתית הסלולר לעמוד, החל מפברואר 2023, בחובות כיסוי בטכנולוגיית דור 4 של השטח שבו מתגוררים 99% מהאוכלוסייה, בכיסוי של 95% משטח כל יישוב ובכיסוי של 95%-80% מהכבישים.

משרד התקשורת אינו דורש מחברות תשתית הסלולר לדווח לו על היקף הכיסוי הסלולרי בפועל, והוא מסתפק בדיווח הנשען על תחזיות שלהן, שאינן משקפות את נתוני הקליטה הסלולרית בפועל. החברות דיווחו למשרד במארס 2023 על עמידה בחובות הכיסוי ב-100%-99% מהיישובים. אולם, התגלו פערים ניכרים בין דיווחים אלו לבין ממצאי הביקורת בדבר קליטה סלולרית ביישובים.

28% מבין הרשויות דיווחו למשרד המבקר על קשיי קליטה בשטחן; 37% מהמרואיינים דיווחו שהקליטה הסלולרית בבתיהם בינונית או לא טובה; 50% דיווחו על תקלות שחוו כאשר ניסו להתקשר בטלפון סלולרי בחודש שלפני הראיון; 29% מהמרואיינים ציינו שהקליטה הסלולרית מחוץ לבתיהם בינונית או לא טובה; 42% דיווחו על תקלה אחת לפחות בניסיון להתקשר מחוץ לבתיהם בחודש הקודם; 37% דיווחו על קושי ביצירת קשר איתם בשל בעיות קליטה בבית או באזור מגוריהם; 55% מהמרואיינים דיווחו על קשיי קליטה בשימושי אינטרנט בטלפון הסלולרי (ללא חיבור לרשת אלחוטית). כל זאת - לעומת דיווחי החברות על כיסוי של 100%.

למשרד התקשורת היו, לאור תלונות הציבור במשך שנתיים וחצי, אינדיקציות לקשיי קליטה סלולרית ב-21 יישובים מסוימים ואף בשכונות ספציפיות באותם יישובים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם דיווחי החברות. למרות זאת, המשרד לא דרש מהחברות למסור לו נתוני אמת (להבדיל מתחזיות) על הקליטה הסלולרית באותם יישובים ושכונות, ולא ביצע בדיקה עצמאית של הכיסוי בהם.

משרד התקשורת ער לכך שקיים מחסור של אלפי אנטנות, ואולם אין לו נתונים על מתקני השידור החסרים בכלל ובפרט ברמת היישוב. תיקון 128 לחוק התכנון והבנייה, שנכנס לתוקף בינואר 2022, מאפשר להעניק רישוי לאנטנות באמצעות ועדת התשתיות הלאומיות - אך לא נעשה בו שימוש. החלטת הממשלה מאוגוסט 2021 לקדם הקמת מתקני שידור סלולריים על גבי מבני הדיור הממשלתי בכל הארץ כמעט שלא יושמה, שכן מספרם של אלו גדל מ-11 ל-17 בלבד.

ישראל מפגרת בפריסת דור 5

צילום: אין הסברה לציבור על הסכנות [צילום: נועם ריבקין-פנטון, פלאש 90]

ארגון הבריאות העולמי סיווג בשנת 2011 את הקרינה הבלתי-מייננת בתדרי רדיו כגורם אפשרי לסרטן בבני אדם, וסיווג זה תקף גם בשנת 2023. ממשלות ישראל לא התרגשו: במשך 17 שנים הן א קבעו את רמות החשיפה המירביות המותרות של בני אדם לקרינה כזאת. רמות החשיפה המירביות נקבעו בכללים שפרסם המשרד להגנת הסביבה בשנת 2009 ובהיתרי ההפעלה שהוא נותן – ללא התייעצות עם משרד הבריאות. האחרון גם לא היה השתתף בצוות הבין-משרדי שפעל במשרד התקשורת מאז 2020, ביוזמתו שלו, לבחינת החשיפה לקרינה מתשתיות בדור 5. משרד הבריאות, המופקד על בריאות הציבור, לא פעל לגיבוש מידע מקצועי בדבר השפעות הקרינה הבלתי-מייננת על בריאות הציבור ואין לו מידע בנושא.

המשרד להגנת הסביבה מפקח על הקרינה בפועל מהאנטנות, אך בשנים 2022-2020 הוא מדד אותה בפחות מ-1% ממספרן. האגרות שהמשרד גובה בכל שנה מחברות הסלולר תמורת מתן היתרים להקמה ולהפעלה של האנטנות (8 מיליון שקל בשנת 2021 ו-11.3 מיליון שקל בשנת 2022) מועברות לאוצר המדינה ואינן משמשים את המשרד לפיקוח על החברות. בניגוד לחוק הקרינה הבלתי-מייננת, המשרד אינו מפרסם לציבור את הנתונים בדבר עוצמת הקרינה בפועל של האנטנות; איש אינו מקיים הסברה לציבור בנושא הסכנות הבריאותיות של הקרינה.

מאוגוסט 2020 ועד סוף 2020 הוקמו 762 אנטנות בטכנולוגיית דור 5, והן זיכו את החברות במענקי פריסה בסך 200 מיליון שקל. ממוצע הכיסוי של דור 5 באיחוד האירופי היה לפני שנתיים 80%; בישראל הוא אמור היה להגיע אשתקד ל-70% מהאוכלוסייה בשטחי המגורים. אלא שלמשרד התקשורת אין נתונים המאפשרים לו לבדוק האם החברות עומדות בדרישה זו. משרד המבקר מעריך שהתשובה שלילית, וששיעור הכיסוי בישראל היה נמוך מאשר באירופה שנה לפני כן.

באופן בלתי מפתיע, קיימים פערים ניכרים בכיסוי בין מרכז הארץ לפריפריה ובין רשויות גדולות לקטנות יותר. כך למשל, בתל אביב יש 5.86 אנטנות לכל 10,000 תושבים, ובבת-ים – 1.52 בלבד; באילת מדובר על 6.89 אנטנות, ובנתיבות על 0.87. ביולי אשתקד כלל לא היו אנטנות בדור 5 ה-44 מבין 58 הרשויות המקומיות הערביות בפריפריה; מספרן הממוצע ביישובים אלו הוא חמישית מאשר ביישובים היהודיים המקבילים.