בג"ץ דחה בשלוש השנים האחרונות 83% מעתירות התנועה לאיכות השלטון

בג"ץ דחה לחלוטין בשלוש השנים האחרונות 14 מתוך 17 העתירות שהגישה התנועה לאיכות השלטון, בראשותו של עו"ד אליעד שרגא. בשני מקרים הסכימה המדינה לבקשותיה של התנועה לאחר הגשת העתירה, ובמקרה אחד עתירתה - שהייתה אחת מתוך ארבע - התקבלה חלקית. במקרה רביעי הביאה העתירה לשינוי מסוים בהתנהלות הגופים בהם עסקה, אם כי היא נדחתה. כך עולה מבדיקת News1.

עוד מעלה הבדיקה, בכל המקרים בהם נדחו העתירות, לא חויבה התנועה בהוצאות - כולל כאשר נקבע שמדובר היה בעתירות חסרות כל יסוד. משניים מבין שלושת המקרים האחרים נפסקו לזכותה הוצאות בסך 30,000 שקל בכל פעם. נתונים אלו מלמדים, כי השפעתה האמיתית של התנועה היא שולית - ולמרות זאת היא נהנית מיחס מיוחד מצד שופטי בית המשפט העליון.

תיאור כוזב בנושא מתווה הגז

צילום: הוצאת דברים מהקשרם [משה שי, פלאש 90]

ההישג המשמעותי היחיד של התנועה בבית המשפט העליון מאז יולי 2014 היה בנושא מתווה הגז, אם כי היא מציגה אותו בצורה מנופחת המוציאה דברים מהקשרם. וכך נאמר באתר התנועה:

"הישג ענק והיסטורי – בעקבות העתירה שלנו בוטל מתווה הגז! בחודש מרס 2016 שופטי בג"ץ פסלו את מתווה הגז שהיה אמור להקים כאן ליצחק תשובה מונופול אימתני על חשבון כולנו, תוך צפצוף על שלטון החוק, על ההליך התקין, על הדמוקרטיה, תוך עקיפת הממונה על ההגבלים והדרג המקצועי בצעד חריג וחסר תקדים, מונופול שהיה עולה לכולנו הרבה מאוד כסף, היה מסכן את הביטחון האנרגטי של המדינה ומעל לכל - היה פוגע פגיעה בלתי-נסבלת בדמוקרטיה עצמה. יש שופטים בירושלים והם אמרו את דברם באופן ברור ומהדהד: גם האינטרס של אזרחי ישראל נחשב - ולא רק האינטרס של יצחק תשובה!".

תיאור זה הוא מטעה ואף כוזב. בג"ץ ביטל רק את סעיף היציבות במתווה הגז – שמנע מן הכנסת לשנות את תנאי המתווה למשך עשר שנים – ודחה את כל יתר טענותיה של התנועה. מאחר שהממשלה הבהירה שביטול סעיף היציבות פירושו ביטול המתווה כולו, קבע בג"ץ שהמתווה בטל – אך הניח לממשלה לתקנו בתוך שנה בנוגע לסעיף היציבות, כפי שאכן עשתה. זאת ועוד: עתירתה של התנועה הייתה רק אחת מתוך ארבע שהוגשו בנושא. לכל אלו אין ביטוי כלשהו בדברי הרהב שלה.

עוד מתגאה התנועה בכך ש"בית המשפט קיבל את עתירת התנועה נגד המצב האבסורדי שבו מבקר המדינה מוציא דוחות מיוחדים – ומשרדי הממשלה פשוט מתעלמים, ובניגוד לחוק לא ממנים צוותים לתיקון הליקויים. מדובר בדוחות שעוסקים בנושאים קריטיים – רק בשנה האחרונה יצאו דוחות שעסקו בתקציב מערכת הביטחון ומשרתי הקבע בצה"ל; בפיתוח משק הגז הטבעי; במאגר הביומטרי; במשבר הדיור; בהוצאות מעונות ראש הממשלה; בהתנהלות חברת נתיבי ישראל ועוד ועוד; בחודש מאי 2016 בית המשפט קיבל את העתירה ובעקבות כך משרדי הממשלה יצטרכו להפסיק עם הנוהג התמוה שלהם – התנועה תמשיך לעקוב".

גם זו הצגה מטעה ומוגזמת של האירועים. עתירתה של התנועה נגעה לשני דוחות בלבד – שעסקו במשרד הביטחון ובמשרד הרווחה – ולא בשורה של דוחות כפי שניתן ללמוד מדבריה. בג"ץ כלל לא דן בעתירה, מאחר שהמדינה הודיעה בתגובתה שעמדתה של התנועה מקובלת עליה. לכן, לא ניתן לומר ש"בית המשפט קיבל את עתירת התנועה".

עתירות נמחקו ונדחו על הסף

צילום: לא היה בסיס לעתירה [יונתן זינדל, פלאש 90]

המקרה השלישי בו התקבלה עתירת התנועה היה בנוגע להקמת תחנת כוח בחוות השיקמים של משפחת שרון. המדינה ביטלה את ההחלטה והעתירה נדחתה בשל כך, אם כי התנועה זכתה להוצאות בסך 30,000 מחוות השיקמים ולא חויבה בתשלום הוצאות למדינה.

במקרה רביעי עתרה התנועה נגד הכרה בשתי עמותות כמתווכים בין מינהלת השירות הלאומי לבין מקומות השירות. העתירה נדחתה, אך בג"ץ ציין לחיוב שבעקבותיה התפטרו פוליטיקאים המשתייכים לבית היהודי מאחת העמותות – וזקף זאת לזכותה.

לעומת זאת, נדחו כאמור 12 עתירות אחרות של התנועה – ובהן בנושאים מרכזיים שעל סדר יומה: מינויו של אריה דרעי לשר ולאחר מכן מינויו לשר הפנים, מינויו של אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה, מינויו של צחי הנגבי לסגן שר החוץ, הסדר הטיעון עם הרב יאשיהו פינטו והחקירה בפרשת הרפז.

בחלק מן המקרים קבע בג"ץ, כי לעתירות לא היה כל בסיס ולכן הן נמחקו או נדחו על הסף. כך היה כאשר התנועה עתרה נגד מינויו של מנדלבליט, בידיעה ברורה שבג"ץ דחה עתירה דומה (של תנועת אומ"ץ) ימים אחדים קודם לכן. השופטים צבי זילברטל, עוזי פוגלמן ויצחק עמית קבעו: "העתירה דנא מוקדמת והוגשה טרם זמנה. לפיכך החלטנו כי דינה של העתירה להימחק על הסף, אף מבלי להורות על קבלת תשובות".

החלטה דומה התקבלה כאשר התנועה עתרה נגד הארכת רשיון חיפוש הגז "תמר C" שבידי יצחק תשובה ונובל אנרג'י. שם התברר מתשובת המדינה, כי העתירה הוגשה בלא שמוצו ההליכים לפניה – כנדרש. בשל כך, מחקו אותה השופטים פוגלמן, עמית ומני מזוז – אך למרות שהמדינה והחברות נאלצו להגיש תשובות, התנועה לא חויבה בהוצאות.

בחודש שעבר נדחתה על הסף עתירת התנועה להורות על חקירת היבטי ההגבלים העסקיים בפרשה 2000 (שיחותיהם של בנימין נתניהו ונוני מוזס). גם כאן היא לא חויבה בהוצאות, למרות שהמדינה נדרשה למסור תשובה מקדמית. כפי שפורסם ב-News1, באותו יום עצמו חייב אותו הרכב – עמית, אורי שהם וג'ורג' קרא – נכה צה"ל בתשלום הוצאות בעתירה בה ביקש להעמיד לדין פסיכיאטר שטיפל בו.

עתירה נוספת שנדחתה בחודש שעבר הייתה לחייב את המדינה לתבוע משרה נתניהו להחזיר את הסכומים אותם חויבה המדינה לשלם למני נפתלי וגיא אליהו, עובדים לשעבר במעון ראש הממשלה, בשל יחסה של נתניהו. השופט אסתר חיות אמרה: "לתת צו להגיש תביעה? אין לזה אח ורע בבית המשפט הזה. זה סעד מרחיק לכת. זה לא המקרה". בהמלצת השופטים חזרה בה התנועה מעתירתה – וגם הפעם לא חויבה בהוצאות.

האם אין הטעיה של התורמים

צילום: כמה הם עלו לכולנו?

התנועה אינה מוסרת באתר האינטרנט שלה על תוצאות העתירות שנדחו, למרות שהיא מתגאה בפרסום "דוגמאות בולטות לעתירותיה של התנועה, להישגיה המשפטיים, וגם למקרים בהם לא הצלחנו". הדוח האחרון של התנועה על פעילותה השנתית בתחום המשפטי פורסם ביוני 2016, והדוח החודשי האחרון על פעילותה השוטפת – בפברואר השנה.

חוסר השקיפות של התנועה בנוגע לכשלונותיה הוא משמעותי, ולא רק משום שהיא מתיימרת להציב מודל ל"איכות השלטון". כפי שהתנועה עצמה אומרת, היא מסתמכת על תרומות של קרנות, תרומות של יחידים ודמי חבר. בשנת 2015 קיבלה התנועה תרומות מאוהדים בסך 2.24 מיליון שקל, תרומות מחברים בסך מיליון שקל ודמי חבר בסך 1.5 מיליון שקל. בהעדר גילוי מלא על הישגי התנועה וכשלונותיה, מקבלים התורמים והחברים רושם מוטעה בנוגע להצלחות הפעילות שהם מממנים. גילוי מלא היה מצביע על חוסר האפקטיביות של התנועה, לפחות במישור החשוב ביותר של פעילותה – בית המשפט העליון. במצב זה, יש מקום לתמיהה האם קבלת התרומות אינה נגועה בהטעיה מכוונת של התורמים.

זאת ועוד: כשלונותיה של התנועה בבג"ץ מלמדים, שאין יסוד לרוב הטענות שהיא מעלה כלפי רשויות המדינה. למרות זאת, התנועה ממשיכה להפציץ את הרשויות בפניות, דרישות וטרוניות – ואף מפיצה אותם לתקשורת. השורה התחתונה מלמדת, כי כוחה של התנועה קטן מאוד, אך היא מנסה להטיל אימה על הרשויות באמצעות אותן דרישות ובאמצעות הליכים משפטיים רבים שהיא יוזמת.

התנועה מתגאה, כי היא חסכה למדינה מאות מיליוני שקלים, אם כי אין היא מציגה ראיות לכך פרט להסבריה-שלה. מכל מקום, עתירות סרק של התנועה עולות גם הן כסף רב – הן בעלויות ישירות של ייצוג ואובדן זמן, והן בעלויות עקיפות של עיכוב בביצוע החלטות מהותיות. כל עוד בית המשפט העליון מעביר מסר ברור, לפיו עתירותיה של התנועה – כולל עתירות סרק – יזכו לאוזן קשבת ולא יעלו לה דבר כאשר הן נדחות, ימשיך אליעד שרגא לתפוס כותרות כ"משגיח-על" מטעם עצמו, תוך פגיעה בקופת המדינה ובטובתה.