איום המנהרות לא הוגדר כיעד מודיעיני מרכזי

למרות שראש הממשלה ושר הביטחון הגדירו את המנהרות ההתקפיות מעזה כאיום אסטרטגי - הטיפול המודיעיני באיום זה נעשה בעצלתיים והתרחב רק אחרי "צוק איתן". התוצאה הייתה פערי מודיעין בין המצב בשטח לבין המידע שהיה בידי מקבלי ההחלטות ומפקדי הכוחות - אומר (יום ג', 28.2.16) מבקר המדינה, יוסף שפירא.

צה"ל והשב"כ יצאו מרצועת עזה בספטמבר 2005. שנתיים לאחר מכן השתלט חמאס על השלטון ברצועה והחל לתפקד כישות מדינתית בעלת ארגון צבאי. למרות זאת, הרצועה לא הוגדרה כ"מדינת יעד", והשב"כ נותר אחראי להאיסוף והסיכול בה, על-אף הקושי שהיה לשב"כ במימוש תפקידו ברצועה במצב זה. רק בתחילת 2015 הגדיר הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, את רצועת עזה כ"מדינת יעד".

הצי"ח [ציון ידיעות חשובות] המודיעיני הלאומי מגדיר עבור קהילת המודיעין את היעדים הלאומיים, המשימות המודיעיניות העיקריות וסדרי העדיפות לביצוען. הוא מתווה ומכוון את תוכניות העבודה בארגוני המודיעין, הקצאת משאבי האיסוף, המחקר ובניין הכוח. הנושאים הנמצאים בעדיפות העליונה בצי"ח הלאומי הם בחשיבות הגבוהה ביותר בשנת העבודה, ובהם על קהילת המודיעין להשקיע את מירב ומיטב המאמצים והמשאבים המחקריים והאיסופיים.

הקצאת המשאבים נפגעה

העדרו של איום המנהרות מהצי"ח הלאומי פגע בהכרח בהקצאת המשאבים של קהילת המודיעין לטיפול באיום זה. בהעדר פתרונות אחרים באותה עת לאיתור מנהרות, היה למערך המודיעין משקל מכריע ביכולת לסייע להתמודדות עם האיום, ואי-הכנסתו לצי"ח הלאומי מגדיר ו"משדר" לכל העוסקים בנושא שהנושא בסדר עדיפות נמוך, ובכך היה כדי לפגוע בהכוונת המאמצים בהתמודדות הכוללת של מדינת ישראל עם האיום בתקופה זו. את האחריות לכך מטיל המבקר על נתניהו, יעלון, ראש אמ"ן דאז, אביב כוכבי, וראש השב"כ דאז, יורם כהן.

משנת 2008 ועד "צוק איתן" הושקעו מאמצי איסוף מודיעיניים רבים על-ידי אמ"ן והשב"כ בהתמודדות עם איום המנהרות, בעיקר מסוף 2013 ואילך. מאמצי איסוף אלה כללו ניסיונות לאתר מנהרות, וכן גורמים הקשורים אליהם, באמצעות אמצעים מודיעיניים שונים, וביניהם יכולות וטכניקות מיוחדות. עם זאת נמצאו ליקויים במאמץ זה, ובהם: ביזור שלו באמ"ן; העדר תיאום של השב"כ עם צה"ל עד 2013; ריכוז המחקר המודיעיני ברמה הטקטית במקום בחטיבת המחקר של אמ"ן, ממש עד ערב המבצע. המאמץ המודיעיני שנעשה בשנים אלה לא היה מבוטל, אך הוא לא הלם את התפתחות האיום ואת הגדרת חומרתו, כפי שבאה לידי ביטוי באמירות ראש הממשלה, ראשי מערכת הביטחון וקהילת המודיעין, והגדרתו אף כאיום אסטרטגי.

מסוף 2013 הגבירו אמ"ן והשב"כ את המאמץ האיסופי מול המנהרות ההתקפיות מהרצועה, השקיעו בו משאבים רבים, ואף היה בידם מידע על היבט משמעותי של המנהרות ההתקפיות. עם זאת, הפעלת חלק מאמצעי האיסוף הייתה כבר מאוחרת, ועד ל"צוק איתן" הם הניבו ככלל תוצרים מודיעיניים מעטים על המנהרות ההתקפיות, או תוצרים מודיעיניים חלקיים שקשורים בהן - כך שהם לא הביאו לחשיפת היבטים חשובים אחרים של המנהרות.

לשים לב למנהרות של חיזבאללה

המידע המודיעיני שהעבירו אמ"ן ושב"כ לכוחות הלוחמים בנוגע למנהרות ההתקפיות הוא הישג מודיעיני חשוב, שאּפשר לכוחות לאתר מקומות רבים שבהם עוברות מנהרות התקפיות או להגיע לסביבתן הקרובה. עם זאת, הן לאמ"ן והן לשב"כ היו פערי מודיעין משמעותיים במידע שהעבירו לכוחות, במיוחד ביחס למנהרות ההגנתיות, שהשפיעו על התמודדות עם האיום לפני המבצע ובמהלכו. העדרו של המידע הקשה על הכוחות להשיג את אחד היעדים המרכזיים של המבצע - השמדה ונטרול כלל המנהרות ההתקפיות, והאריך את הזמן שנדרש להם לעשות זאת, על כל המשתמע מכך בשטח אויב.