מקום ראשון בשיעורי תמותה ממחלות כליה

חולי כליות שכליותיהם אינן מתפקדות מטופלים בקביעות וברצף בדיאליזה, בדרך כלל לשארית חייהם. תוחלת החיים של מטופלי הדיאליזה קצרה.

על-פי נתוני משרד הבריאות לשנים 1999-2008, מבין 21 מדינות המערב ישראל מדורגת במקום הראשון בשיעורי התמותה ממחלות כליה לכל 1,000 נפש. מספר החולים הסובלים מאי-ספיקת כליות סופנית הזקוקים לטיפולי דיאליזה הולך וגדל בהתמדה - כ-1,590 חולים בשנת 1990, כ-3,400 חולים בשנת 2000 וכ-5,500 בשנת 2011 - גידול שאינו פרופורציונלי ביחס לגידול באוכלוסיה באותן שנים.

אי-ספיקת כליות סופנית היא אחת מחמש מחלות קשות שבגינן מקבלות קופות החולים מהמדינה כספים לכיסוי הוצאותיהן בגין הטיפול בחולים בהן. רק השתלת כליה יכולה למנוע מחולים הסובלים מאי-ספיקת כליות סופנית את הצורך בטיפולי דיאליזה , אולם בישראל, כמו במדינות מערביות, יש מחסור באיברים להשתלה.

מקצוע רפואי במצוקה

בחודשים מרץ-ספטמבר 2011 בדק משרד מבקר המדינה סוגיות הנוגעות לסדרי הטיפול במטופלי דיאליזה ואת סוגיית מיעוט האיברים להשתלה בחולים.

מהביקורת עולה כי חולים רבים מגיעים באיחור לאבחון ולטיפול אצל רופא נפרולוג, אם בשל תורים ארוכים עקב מחסור ברופאים נפרולוגים, ואם בשל אי-זיהוי הבעיה כנפרולוגית על-ידי רופאי המשפחה. כתוצאה מעיכוב זה איכות הטיפול בחולים נפגעת ונגרם להם נזק רפואי.

בנוסף, אף שמספר חולי הכליות בארץ גדל מאוד - בשנת 2000 היו כ-3,400 חולים ובשנת 2011 - כ-5,500 חולים - מספר הרופאים הנפרולוגים לא גדל בהתאם. מנתוני האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ולחץ דם עולה גם כי מבין 171 רופאים נפרולוגים החברים באיגוד 30 הם גימלאים, 44 רופאים בגיל ששים ויותר ו-18 הם בני פחות מארבעים. על-אף המחסור במספר הרופאים הנפרולוגים, מקצוע הנפרולוגיה לא הוגדר כמקצוע רפואי במצוקה ומדובר בבעיה מתמשכת שטרם באה על פתרונה.

עוד קובע הדוח כי אצל חלק מהחולים יש אפשרות לבצע דיאליזה ביתית המקלה משמעותית על שגרת יומו של המטופל ואולם בעשור האחרון קיימת ירידה משמעותית במספר טיפולי הדיאליזה שעושים החולים בביתם, והדבר מונע מחולים היכולים לקבל טיפול זה בביתם לשמור על אורח חיים סביר יחסית.

105 חולים נפטרו במהלך ההמתנה להשתלה

מהדוח עולה כי קיים מחסור חמור באיברים ותור ממתינים גדול. אף שהמרכז להשתלות פועל רבות כדי למצוא מקורות של איברים להשתלה הפעילות הנעשית אינה מספקת את הצרכים וקיים מחסור חמור באיברים, כמו גם במדינות מערביות. כך למשל, בינואר 2011 המתינו בסך הכול כ-1,150 חולים להשתלה ועד סוף אותה שנה נפטרו 105 חולים במהלך ההמתנה להשתלה.

בשנים האחרונות חלה ירידה תלולה במספר ניתוחי ההשתלות בחו"ל שאישרו קופות החולים. הירידה במספר ניתוחי ההשתלות בחו"ל נובעת בין היתר לדברי משרד הבריאות מן הצורך למנוע סחר באיברים. על-פי הנתונים חל גידול ניכר במספר הממתינים להשתלות כליה ובמספר הנפטרים בעת ההמתנה להשתלה.

בביקורת נמצאו עשרות מקרים שבהם לא שלחו יחידות נפרולוגיות ומרפאות דיאליזה דגימות דם של מטופליהן כנדרש למעבדה לסיווג רקמות שבמרכז הרפואי שיבא. עקב ליקוי זה ייתכן שחולים שהמתינו להשתלת כליה לא זכו לבצע את ההשתלה. יש לציין שמדובר בליקוי מתמשך, שכן מקרים כאלה עלו גם בביקורת שעשה משרד מבקר המדינה בשנת 2000.

בארצות מערביות נוהגים לעשות שתי בדיקות מתקדמות לצורך התאמת כליה לחולים עם נוגדנים מרובים. בדיקות אלה מסייעות לצוות הרפואי גם כדי לתכנן את הטיפול כנגד דחיית האיבר שהושתל. בביקורת עלה כי במעבדה הארצית בישראל לא ניתן לעשות בדיקות מתקדמות באופן קבוע, וכי בדרך כלל מבצעים בדיקות מיושנות.

כדי לסייע בהגדלת מספר ההשתלות ולאפשר את ביצוען גם בחו"ל על משרד הבריאות כרגולטור ועל המרכז להשתלות לרכז מידע כולל על מדינות אשר ניתן לבצע בהן השתלה. בביקורת עלה כי בידי משרד הבריאות ובידי המרכז להשתלות אין מידע כולל על השתלות שנעשו בחו"ל לחולים מישראל במימון קופות החולים ובמימון חברות הביטוח.

לכשליש מהציבור יש פוליסות ביטוח בריאות פרטיות. בביקורת עלה כי לממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר אין מידע על ניצול הסעיף בפוליסות הביטוח בדבר מימון השתלת איברים בחו"ל דבר שנחוץ כדי לקבוע מדיניות, לבצע בקרה ולקבל החלטות הנוגעות לפוליסות הכוללות סעיף השתלת איברים.

תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מינואר 2010 קבע שתורם חי יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות ממלכתי לתקופה שקבע שר הבריאות בהסכמת שר האוצר. ואולם בינואר 2012 עדיין לא אושרו התקנות בנושא והפטור טרם אושר.