בית הנשיא העניק תמיכה מוגדלת לפרויקט שיזם קצב

ימים אחדים לאחר הכרעת הדין במשפטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, מפרסם היום (ב', 3.1.11) מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, דוח ובו שורת ליקויים בתחום כוח האדם שהתרחשו בבית הנשיא בתקופת כהונתו של קצב. במרכז הדוח עומדים מינויים בלתי תקינים ואף בלתי חוקיים של עובדים בבית הנשיא, שבחלקם נמשכו בתקופתו של הנשיא שמעון פרס. הדוח היה אמור להתפרסם בחודש שעבר, אך פרסומו נדחה בשל פרסום הדוח המיוחד על שירותי הכבאות.

זהו דוח ראשון מסוגו של מבקר המדינה על תיפקוד בית הנשיא. הממצאים העיקריים: חריגות מכללי התקשי"ר בהעסקת עובדים, בהימנעות מקביעת תקן עובדים מחייב, בהימנעות שיטתית מקיום מכרזים לבחירת עובדים, במינויים בלתי תקינים רבים, באי-מינוי מבקר פנימי, בניהול לקוי של הקרנות הפועלות בבית הנשיא ובגיוס תרומות לפעולות שונות בניגוד לנהלים.

לינדנשטראוס ממליץ, כי מנכ"ל בית הנשיא (כיום - אפרת דובדבני) ישתית את מנגנון בית הנשיא על עובדים קבועים שממלאים את תפקידם ללא קשר לתחלופת הממונים עליהם: לקבוע תקן כנדרש בשירות המדינה; לקבוע מסגרת של כמות משרות האמון כמקובל בשירות המדינה; ולקיים מכרזים כנדרש על-פי החוק.

עוד הוא ממליץ, שבית הנשיא יאמץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה והחשב הכללי במשרד האוצר בעניין קרנות בית הנשיא ולפעול ללא דיחוי לסיום פעילות ההקדשות. על הנהלת בית הנשיא להימנע מעריכת אירועים ממלכתיים על-חשבון תרומות ולהקפיד על מימונם מתקציב המדינה. כמו-כן, על בית הנשיא למנות מבקר פנימי.

"תקן" שהותאם למציאות בשטח

הביקורת מתייחסת לשנים 2008-2000, בהן כיהנו משה קצב ושמעון פרס בתפקיד הנשיא; דליה איציק הייתה ממלא-מקום הנשיא; אריה שומר, משה גורל ואפרת דובדבני שימשו כמנכ"ל בית הנשיא; אבי בלשניקוב היה ממלא-מקום המנכ"ל.

המבקר מצא, כי אין הגדרה כתובה למבנה הארגוני של בית הנשיא - המשרות הדרושות ודרגותיהן. מדי שנה אומנם הוכן תקן, אך הוא שיקף את המצב בפועל ולא את המצב הרצוי; כך עשתה גם דובדבני, כאשר הגישה למשרד המבקר תקן שהיה למעשה שיקוף המצב הקיים. עוד נמצא, כי עובדים במשרות אמון לא סיימו את תפקידיהם במקביל לממונים עליהם, אלא קיבלו מינויי קבע בבית הנשיא. כך מגיע כיום מספר העובדים ל-93.

כך לדוגמה: בשנת 2000 כללה לשכת רעיית נשיא המדינה שלוש משרות תקן שאוישו על-ידי עובדים קבועים: נהג, מזכירה ועוזרת אישית. לאחר מכן בוטלה לשכת הרעיה, אך שלושת העובדים קיבלו תפקידים חדשים: נהג נוסף בלשכת הנשיא, מזכירה לועזית בלשכה המדינית ואחראית נושאים מיוחדים.

לא שמעו על חובת המכרזים

ליקוי מרכזי עליו עומד המבקר הוא איוש משרות בלא מכרזים. הוא מצא, כי בשמונה שנות הביקורת אוישו כל המשרות, למעט אחת, שלא במכרז. לינדנשטראוס קובע, כי דבר זה מהווה עבירה על החוק.

בתקופת קצב מדובר היה במנהל אגף בכיר (להסברה ולקשרי קהילה בארץ ובחו"ל); סגן ממונה על פניות הציבור; ממונה על ענייני רווחה ופניות הציבור; אחראי אבטחה, בידוק והדרכה בבית הנשיא; סגן קב"ט וסגן הממונה על הביטחון. בתקופת כהונתו של פרס מונו בצורה כזאת ממונה תחום כנסים וקשרי אירוח ויועצת הנשיא לפניות הציבור.

גם העברות של עובדים ממשרדי ממשלה אחרים נעשו שלא במכרז. המינוי הבולט ביותר בתחום זה הוא של משה מזרחי, שהועבר ממשרד ראש הממשלה ומונה למשנה למנכ"ל בית הנשיא בתקופת קצב. כפי שנראה בהמשך, מזרחי היה אחראי למספר מהלכים בלתי תקינים בתחום כוח האדם. המבקר גם קורא להפסיק את העסקתם של שני יועצי לשכה במעמד קבלני, שהחלו את עבודתם בתקופת פרס.

במספר מקרים שילם בית הנשיא שכר לעובדים שנעדרו מעבודתם שלא על חשבון ימי חופשתם. כך נעשה במקרה של דוברת בית הנשיא (91 יום בשנת 2007) ועוזרת לרעיית הנשיא (35 יום באותה שנה). בשני המקרים אושרו התשלומים בידי מזרחי, שאף הציע מיוזמתו לעובדת שלישית לבצע מהלך דומה. לדברי לינדנשטראוס, הדבר מנוגד לתקשי"ר ולכללי מינהל תקין, ומהווה בזבוז כספי ציבור.

מקרה בולט במיוחד נגע למנכ"ל לשעבר משה גורל, אשר נעדר מעבודתו במשך 150 יום לאחר הכרזת נבצרותו של קצב והציג שלושה אישורים רפואיים. רק בבדיקת המבקר הסתבר, שהיה זה הסדר שנעשה על דעת היועצת המשפטית של הכנסת דאז, על-מנת להרחיקו מבית הנשיא בשל נבצרותו של קצב. מאחר שלא ניתן היה להדיח את גורל, הוסכם שהוא ינצל את ימי המחלה שצבר.

לינדנשטראוס מציין ביובש, שלא לשם כך נועדו ימי מחלה.

בכך לא נגמרו החריגות בנוגע לגורל. למרות שקיבל מענק הסתגלות כאשר סיים את כהונתו, אישרה דובדבני להעניק לו מענק נוסף של משכורת וחצי. המבקר קובע, כי תשלום זה נעשה בניגוד לתקשי"ר.

ועוד מעלילות תקופת קצב: בדצמבר 2000 מונתה יועצת תקשורת בבית הנשיא, אך עד מהרה הסתבר שלא ניתן לשלם לה את השכר המובטח. לפיכך, שונתה הגדרת תפקידה ל"מנהלת אגף בכירה (להסברה וקשרי קהילה בארץ ובחו"ל)", אם כי תפקידה בפועל נותר בעינו. לינדשטראוס קובע, כי היה זה שינוי מלאכותי שנועד להעלות את שכרה.

עוזרת בכירה לקצב הועסקה במשרת אמון ממרס 2002 עד פרישתה במאי 2006. תיאור תפקידה, שאושר על-ידי מזרחי, כלל גם את מתח הדרגות. ואולם, הביקורת העלתה, כי בית הנשיא שילם לה שכר גבוה מזה שנקבע כשכר המירבי לדרגתה. ומקרה נוסף: במאי 2003 מונה הממונה על ענייני רווחה ופניות הציבור, בלא מכרז ובלא שעמד בדרישות שנקבעו לתפקיד.

קצב העניק חסות לאירועים מסחריים

בנושא הקרנות הפועלות בבית הנשיא מציין לינדנשטראוס, כי עוד ב-2002 הוחלט לסיים את פעילות ההקדשות. על-פי ההחלטה, קרנות בית הנשיא ינוהלו כקרנות תקציביות דרך חשבות הבית, וגיוס תרומות להן ייעשה באמצעות האפוטרופוס הכללי בלבד. ואולם, למרות שעברו שש שנים מאז ועד לתום הביקורת, לא מומשה ההחלטה, והקרנות המשיכו לקבל תרומות ולחלק מענקים. לינדנשטראוס קובע חד-משמעית, כי נוכח החשש מפגיעה במעמדו של הנשיא, אין לקיים הקדשות בבית הנשיא.

בהוראות נוהל של בית הנשיא בעניין הקרנות נקבע כי "ההוצאות המינהליות, לרבות הוצאות הכרוכות בהעסקת עובדים בקרן, לא יעלו על 8% מסך ההקצאה של ועדת העיזבונות". כאמור, בחוות דעתו של הממונה לשעבר על התמיכות בלשכת היועמ"ש מיוני 2001 צוין כי נטילת חלק מהסכום שהועבר מוועדת העזבונות להוצאות מינהליות עלולה להימצא סותרת את רצון המצווים שבשמם פועלת ועדת העזבונות.

בינתיים פועלים ההקדשות בחוסר יעילות בולט. על-פי הכללים, הוצאותיהם המנהליות המירביות הן 8% מכלל ההוצאות. אולם בהקדש קציר לדוגמה, נמצא שההוצאות המנהליות הגיעו בשנים 2004 ו-2005 ל-100% מכלל ההוצאות, ובשנת 2007 - ל-89% מהן. המבקר קובע, כי ניהול הכספים בהקדש זה היה לקוי וגרם לאובדן נכסיו, ואין הצדקה לקיומו.

בדצמבר 2006 נערכה ישיבה בהשתתפות נאמני הקדש קציר דאז: קצב, גורל והממונה על ענייני רווחה ופניות הציבור. בישיבה הוחלט להעביר סיוע למוסדות ולארגונים שהומלצו על-ידי מנכ"ל משרד הרווחה. מהמסמכים עולה, כי הוענק סיוע ל-42 מוסדות וארגונים בסכום כולל של 345 אלף שקל; חמישה מהם זכו לסיוע בסכום כולל של 90 אלף שקל, אף שלא הומלצו על-ידי משרד הרווחה.

בין אלו הייתה עמותת אש"ל, פרויקט "בשיבה טובה". מדובר בפרויקט סיוע לרווחת האוכלוסיה המבוגרת בישראל, שאותו יזם קצב בשנת 2003. גורל עסק בגיוס תרומות לפרויקט, בניגוד לכללי התקשי"ר. הסיוע שהועבר לעמותה זו היה 50 אלף שקל - הסכום הגבוה ביותר שחולק, בעוד הסיוע לארגונים האחרים היה 5,000 שקל או 10,000 שקל לכל אחד. לדעת המבקר, הדבר מעלה חשש להעדפה לא ראויה של פרויקט זה על פני פרויקטים אחרים.

בתחום אחר: בתקופת כהונתו של קצב קוימו בבית הנשיא אירועים בחסות נשיא המדינה, שמומנו על-ידי גורמים עסקיים. המבקר קובע, כי הדבר מנוגד להנחיות היועץ המשפטי ועלול לעורר טענה של משוא פנים. הוא מברך על החלטת היועצת המשפטית של בית הנשיא, בתקופת פרס, להימנע מאירועים כאלו.

עם זאת, גם על פרס נמתחת ביקורת בתחום האירועים. במאי 2008 התקיימה בירושלים ועידת "נשיא ישראל 2008 - פונים אל המחר" בחסות פרס, והיא נשאה את סמל המדינה ואת סמל בית הנשיא. הוועידה דנה בעתיד העם היהודי והשתתפו בה ראשי הארגונים היהודיים בעולם, נציגי ממשלת ישראל ומנהיגים מרחבי העולם. הוועידה מומנה מתרומות, למרות שלמעשה הייתה אירוע ממלכתי ומן הראוי היה שהמדינה תתקצב אותה, קובע המבקר.