כך מטייחין

סקירה קצרה של השתלשלות העניינים

בתחילת חודש נובמבר 2008 התרחש בירקון זיהום כתוצאה מהזרמת עשרות טונות של דטרגנטים ממפעל "סנו" בהוד השרון. הירקון לכל אורכו התכסה בשכבת קצף שהיא והדטרגנטים עצמם קטלו את כל הדגה בירקון ועשרות טונות של גוויות דגי שפמנון ואחרים הוצאו מהנחל. עד היום הדגה בירקון לא חזרה לקדמותה ואיתה גם ציפורים החיות על הדגה. בשעתו סוקר האירוע בכל אמצעי התקשורת. מספר ימים אחרי האירוע הגשתי תלונה במשטרת ת"א נגד שורה של חשודים בסדרת עבירות שגרמו לזיהום הנחל. טענתי שהאשמים בזיהום הנחל הם בעלי ומנהלי מפעל "סנו" שאיפשרו את זרימת הדטרגנטים ממפעלם החוצה, ראש עיריית הוד השרון, מנהל המחלקה לרישוי עסקים שם ופקחיו, יו"ר ומנכ"ל רשות נחל הירקון, מנהל מחוז המרכז במשרד להגנת הסביבה ועוד שהתרשלו במילוי תפקידם ולא דאגו להתקנת אמצעים למניעת הזיהום האמור כמתחייב מתפקידם. משטרת ת"א העבירה את התלונה לטיפולה של משטרת כפר סבא וזו החליטה לסגור את התיק בנימוק של "חוסר אשמה פלילית" והעבירה את הטיפול למשרד להגנת הסביבה. (במאמר מוסגר יצויין שבניגוד למתחייב בחוק, משטרת כפר סבא לא הודיעה לי על סגירת התיק, כפי שקורה ב-30% מהתלונות המוגשות במשטרה, ואת ההודעה קיבלתי רק דרך נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה). בהודעה צויין שאני זכאי להגיש ערר על ההחלטה, והחוק קובע שערר כזה יש להגיש דרך הגוף שהחליט על סגירת התיק, קרי, דרך משטרת כפר סבא.

הגשתי את הערר אך משטרת כפר סבא סירבה להעבירו למחלקת העררים בפרקליטות המדינה. פניתי אליהם ישירות ונעניתי שעלי להמתין להחלטת המשרד להגנת הסביבה ואם ארצה, אוכל להגיש ערר על החלטת משרד זה. כעבור שנה, קיבלתי מכתב ממנהל מחוז המרכז במשרד להגנת הסביבה שלפיו אין אשמים באירוע ולכן כמובן לא ניתן לתבוע אף אחד. הגשתי ערר על החלטה זו של המשרד להגנת הסביבה דרך המשרד להגנת הסביבה אך זה סרב להעביר את הערר לפרקליטות המדינה בטענה שהתגלו מימצאים חדשים והמשטרה הירוקה פתחה בחקירת האירוע. פניתי שוב ישירות למחלקת העררים בפרקליטות המדינה בטענה שמדובר בהחלטה לא סבירה וכן שהמשרד להגנת הסביבה אינו יכול לחקור את עצמו. שוב נעניתי שעלי להמתין למימצאי החקירה ואלה הגיעו אלי אתמול.

תוצאת החקירה

תוצאות החקירה וההחלטה בעקבותיהן משתרכות על פני שלושים עמודים ולא הייתי רוצה להלאות את הקורא בקריאתן. המסקנה הסופית שוב, כצפוי, היא שבאירוע אין אשמים ולא ניתן להעמיד אדם לדין.

הערר

כמובן שהגשתי ערר על ההחלטה האבסורדית הזו בתקווה שהפעם הוא יגיע למחלקת העררים בפרקליטות המדינה. ערר זה מובא להלן ככתבו וכלשונו וממנו יוכל הקורא ללמוד על דרך ההתנהלות וצורת המחשבה של אנשי המשרד להגנת הסביבה.

תאריך: 7.12.10

לכב'
מחלקת העררים – פרקליטות המדינה
באמצעות
הלשכה המשפטית – המשרד להגנת הסביבה
לידי עו"ד אילן זמלר

הנדון: ערר על החלטת המשרד להגנת הסביבה לסגור את תיק החקירה
בנושא: "אירוע זיהום הירקון" מיום 28.11.10

א. נ.,

מוגש בזה ערר על ההחלטה הנ"ל לסגור את התיק. להלן נימוקי הערר.

1. תוצאת החקירה, קרי סגירת תיק מקרה שבו נגרם אסון אקולוגי כה חמור (כהגדרת מנהל מחוז המרכז במשרד להגנת הסביבה: "אירוע סביבתי קשה ביותר שהשלכותיו על הנחל היו בעוצמה חסרת תקדים" ), הינה אבסורדית ולא עומדת במבחן השכל הישר. לא מדובר כאן באסון טבע, אלא בתוצאה של שורת מחדלים והתרשלויות של בני אדם. דוגמה לאחד האבסורדים בהחלטה היא הקביעה (בסעיף 47) ש"קיימות ראיות נסיבתיות לכך שדטרגנטים שמקורם במפעל "סנו" הגיעו למט"ש..." ואילו המסקנה של הפרק השלישי בהחלטה היא (סעיף 82) "לא רק שאין ראיות חפציות (פוזיטיביות) להוכחת התקיימותה של חלופה אחת או יותר, אלא כי גם לא קיימות ראיות שעל בסיסן ניתן לשלול ולהוציא מכלל אפשרות התקיימותה של חלופה אחת או יותר. זאת ועוד, אפילו והתקיימו כל החלופות, הראיות אינן מספיקות בכדי לקבוע ששפכים מזוהמים שהגיעו דרך חלופה מסוימת הם השפכים המסוימים שגרמו להקצפת המט"ש ולפגיעה בתפקודו התקין". כלומר, לדעת המשרד להגנת הסביבה, יד אלוהים היא שהביאה את הדטרגנטים ממפעל "סנו" לירקון, ולמסקנה זו מגיעים אחרי שנתיים של חקירה! גם מסקנת ההחלטה (בסעיף 98) ש"גם כיום קיימת האפשרות להתרחשות אירוע נוסף במגוון תרחישים של זיהום הירקון" הינה אבסורדית ולא עומדת במבחן השכל הישר. במילים אחרות, המשרד להגנת הסביבה טוען שתקלות הן בלתי נמנעות!

2. לא כל החשודים נחקרו! בין האחראים למחדל הזיהום נמצאים גם ראש עיריית הוד השרון, מנהל המחלקה לרישוי עסקים שם ופקחיו, יו"ר ומנכ"ל רשות נחל הירקון, מנהל מחוז המרכז במשרד להגנת הסביבה ופקחיו, אשר התרשלו בהפעלת סמכויותיהם למניעת האירוע נשוא התיק! (ראה פרשת רמדיה שבה הועמדו לדין גם אנשי משרד הבריאות אשר אומנם לא הוציאו את חומרי התזונה הדרושים מהתכשיר אך התרשלו במילוי תפקידם בבחינה שהתכשיר עומד בדרישות המיפרט). המשרד להגנת הסביבה עמד בניגוד אינטרסים כשהיה גם הגוף החוקר וגם הגוף שאנשיו נחשדים במחדל, כאמור לעיל. המשרד להגנת הסביבה העדיף לא לחקור את אנשיו באחריות למחדל וכאמור, גם גורמים אחרים. לדוגמה בלבד באשר לאחריות ולרשלנות רשות נחל הירקון, להלן ציטוט מצו נחל הירקון התשמ"ח-1988, תת-סעיף 5: " 5. סמכויות רשות הנחל. .... (3) סמכויות של רשות מקומית, בענייני תברואה וסילוק מיפגעים, כמפורט בפקודת העיריות ובפקודת המועצות המקומיות; (4) סמכות רשות רישוי להתנות רישיון בתנאים מיוחדים, כאמור בסעיף 7 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 בכל הנוגע לעסקים שיש להם או עשויה להיות להם השפעה ניכרת על זיהום הנחל או שיקומו".

3. המשרד להגנת הסביבה שהוציא את ההחלטה לסגור את תיק החקירה מיום 28.11.10 החליט כבר ביום 28.10.09 (!!!) ש"אין אשמים באירוע" (ראו מכתב ר"ב של מנהל מחוז המרכז מר גדעון מזור), כלומר סימן את המטרה, וההחלטה מיום 28.11.10 נורתה לאותה מטרה! (הח"מ ניסה להגיש ערר על ההחלטה מיום 28.10.09 אבל המשרד להגנת הסביבה סרב להעביר ערר זה, טען שהתגלו כביכול מידעים חדשים, מבלי לציין באיזה מידעים מדובר וכשברור שמדובר בטיוח שכן איזה מימצאים חדשים יכולים להתגלות שנה אחרי האירוע), ולכן ברור שכל החקירה הייתה נגועה בניגוד אינטרסים.

4. אציין רק שתי דוגמאות לרשלנות כל הגורמים הנוגעים בדבר:

4.1 בסעיף 94 בהחלטה כתוב: "במהלך האירוע טרם הושלמה בנייתה של בריכת אגירה למקרי חירום הקיימת היום. לבריכה זו קיבולת אגירה של שפכים הנכנסים למט"ש... וגו'". מכאן ברור שלו הייתה בריכה כזו, ניתן היה לצמצם את השלכות האירוע ואי הקמתה בזמן מהווה רשלנות.

4.2 כדי למנוע אירועים מסוג הנדון נהוג לבנות סביב מאגרי כימיקלים מאצרות שתאצורנה דליפות ממיכלים ותמנענה הגעת מזהמים לסביבה. בדוח אין כל איזכור של היעדר מאצרות אלה – העדר המהווה רשלנות של כל הגורמים הנוגעים בדבר – ולפי מה שפורסם באמצעי התקשורת אכן לא היו במפעל סנו מאצרות כי הדטרגנטים לא נחשבו כחומר מסוכן העלול להזיק לסביבה – עוד מחדל של כל הנוגעים בדבר.

5. ההחלטה על סגירת תיק החקירה נגועה בחוסר סבירות קיצונית!

6. אני שומר לעצמי את הזכות לתקן, להוסיף ולהרחיב ערר זה לאחר שאקבל עליו תגובות מגופים ציבוריים שונים שאינם נגועים בניגוד אינטרסים.