"פרשה מזעזעת, במהלכה רצח הנאשם, אדם חף מפשע, בעבור סכום של 100 ש"ח, ששימש אותו לקניית מנת סם". כך הגדיר בית המשפט המחוזי בנצרת, בהכרעת דינו, את הפרשה יוצאת הדופן בה נרצח ולרי גרשיצקין. הרכב השופטים בראשות סגן הנשיא, השופט אהרון אמינוף, גזר (27.4.06) על הנאשם עונש של מאסר עולם.
פסק הדין, מתאר סיפור מצמרר ומזוויע אודות שני חברים: יבגני סרנצ'קוב וולדימיר בושייב, שתחביבם המשותף - שימוש בסמים, הוביל אותם עד כדי החמור שבמעשי אנוש: רצח.
הפרשה החלה במוצ"ש (7.2.04), כאשר סרנצ'קוב הגיע לקרוואן בעפולה בו התגורר בושייב. השניים רצו להשתמש בסמים, אולם לא היה להם כסף לשם רכישתם. בושייב סבר כי אפשר שלולרי גרשיצקין, שהתגורר אף הוא במקום, יש כסף בכיסו, אולם הוא לא יכול היה לבקש מן המנוח את כספו, מכיוון שהמנוח אמר לו קודם לכן, שלא ילווה לו כספים נוספים.
בושייב, הציע לסרנצ'קוב להמתין עד שהמנוח יירדם, ולגנוב את כספו. אולם, הנאשם סירב להמתין, והציע כי ייכנס לקרוואן של המנוח ויהמם אותו על-ידי מכה בראשו. בושייב הסכים לכך. סרנצ'קוב נטל קרש עץ כבד, שעליו הצביע בושייב, נכנס לחדרו של המנוח, אשר ישן בישיבה על הכסא, הלם בעוצמה עם הקרש בראשו של המנוח. כתוצאה מן המכה, התמוטט המנוח, נפל ארצה, ונגרמו לו שברים בגולגולת ודימומים במוחו, דבר אשר גרם למותו.
בושייב וסרנצ'קוב נכנסו יחד לחדרו של המנוח, שדדו כסף שמצאו בחפציו, בסך 115 ש"ח ומכשיר פלאפון. לאחר מכן, הם נסעו יחד ללוד, שם רכשו סם מסוג הירואין, תמורת הכסף והפלאפון ששדדו מן המנוח, והשתמשו בו.
השניים הותירו את המנוח בחדרו שבקרוואן כשהם מודעים לכך שהוא מחוסר הכרה, וסובל מפגיעת ראש, זאת מבלי לוודא את מצבו ומבלי להזעיק עזרה רפואית. במהלך הלילה, נפח המנוח את נשמתו, ובבוקר יום 8.2.04 התגלתה גופתו על-ידי בושייב והקבלן כשהוא חסר רוח חיים.
עקב המעשה המזעזע הואשם יבגני סרנצ'וקוב בעבירת רצח. בנוסף יוחסו לו עבירות של שוד מזוין, החזקה ושימוש בסם מסוכן, כן יוחסה לנאשם עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
בתום חקירה קצרה במשטרה, בה הכחיש תחילה בושייב את מעורבותו ברצח, ולאחר מכן, האשימו בושייב וסרנצ'קוב איש את רעהו, מסרו השניים גרסאות התואמות זו את זו, לפיהן סרנצ'קוב הוא שהיכה את המנוח, בידיעתו והסכמתו של בושייב.
בתשובתו לכתב האישום, טען הנאשם כי הודייתו במשטרה נמסרה בניגוד לרצונו הטוב והחופשי, ועל כן אינה קבילה. לדבריו, ההודייה נמסרה כשהיה נתון בלחץ פיזי ונפשי, שהופעל עליו מצד החוקרים, אשר צעקו עליו והיכו אותו, וכן תחת השפעת סמים ותרופות.
ואולם, בית המשפט דחה על הסף את טענתו של סרנצ'קוב וקבע:
"המעשים בוצעו כפי שמתואר בכתב האישום, המבוסס על הודעותיו במשטרה של הנאשם, המהימנות עלי. הודעות אלה מחוזקות כדבעי, כנדרש בחוק... לפיכך, הוכח למעלה מכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את האמור בכתב האישום"
בגזר דינו, קיבל בית המשפט את עמדות התביעה וההגנה כאחד, והעמיד את עונשו של סרנצ'קוב על העונש הקבוע בחוק העונשין -מאסר עולם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה