הלל למדינה - למחצה, לשליש ולרביע

האם מוקד החגיגיות יהיה בהליכה בתלם ה"ישראלי", או בהדגשת הייחוד והכיוון הנכון שאותו צריך להוביל? האם כל-כך חשוב להניף את הדגל ולשיר את ההמנון המקובל, או מוטב לחפש סמלים שיבטאו טוב יותר את הזהות היהודית? האם כדאי לעשות "על האש" יחד עם כולם בפארק הירקון, או מוטב לכבוש ארבע אמות חדשות

על הפולמוס המתנהל בציונות הדתית ביחס הראוי והאופי המתאים לציון יום העצמאות של מדינת ישראל כתבנו כאן בהרחבה. בהעדר סמכות תורנית מוסכמת שתקבע, נראה כי מדיונים בנושא יוכרעו רק בבוא המשיח, אך עד אז מעניין לשמוע את דעתו של מי שמוגדר כרב נוער הגבעות, הרב דוד דודקביץ' ויוסף פלאי מיצהר.

במאמר תורני מלומד קבעו השניים שלא ללכת בתלם, ולשנות מהמיינסטרים הישראלי. הם מציעים לומר חצי הלל במקום הלל שלם ולחפש סמלים אחרים, שיבטאו טוב יותר את הזהות הישראלית.

בתחילת המאמר עומדים השניים על קשיי הגלות, אך אינם מתעלמים ממה שהם קוראים "התהליך המופלא של שיבת ציון" כהתחלת הגאולה, כאשר בעיצומו הקמת המדינה בה' באייר תש"ח, כמאפשרת את המשך קיבוץ הגלויות, עד להפיכת ישראל לריכוז גדול ועצמאי של יהודים.

אחר כך הם מצרים על האור והחושך המשמשים במדינה בעירבוביא. וטוענים כי המדינה היא "הכלי הממשי שדרכו מחזיק העם היהודי בארצו באופן ריבוני", כלי המאפשר את קיום מצוות ירושת הארץ ומהווה הכנה למלכות מלך המשיח.

מערכת משפט נוכרית

הם בוחנים את הגישה למדינה ואומרים כי מחד-גיסא היא מממשת חלק מן הציפיות ("מיליוני יהודים יושבים בארץ ומפריחים את שממותיה, צבא מגן יהודי הוכיח לעולם כולו פעמים רבות בעזרת ה' שדם יהודי אינו הפקר, המדינה הובילה בפועל קיבוץ גלויות בקנה-מידה עצום, כאן פורח עולם תורה עצום ומפואר ועוד"), אך לעומת אותו אור קיים החושך בדמות "בעיות חמורות בתחומים היסודיים ביותר".

חושך נכללת מערכת המשפט "הנוכרית במהותה, המתכחשת יותר ויותר ליהדות (והנוגסת בסמכויות המצומצמות ממילא של בתי-הדין), מערכת החינוך החילונית, שיתוף גויים בכל מערכות השלטון ומתן מעמד שווה לכל ה'דתות', הפקרת חלקים מן הארץ לידי גויים ואויבים וגירוש היהודים משם, ייבוא סיטונאי של גויים (בעזרת 'חוק השבות' שנועד במקורו לקיבוץ גלויות של העם היהודי) ומתן לגיטימציה לגיורים פיקטיביים; ובכלל בעובדה היסודית שהמדינה אינה רואה את עצמה כלל כמחויבת לחוקי התורה, ואף שוללת מיהודים את הזכות להעמיד באופן אישי את חוק התורה מעל חוקי המדינה".

לטענתם, קשה לומר כי המדובר רק בפגם חיצוני בתחום המעשי, אלא בפגם מהותי הגורם לכל ממשלות ישראל לרצות ולקעקע את דמותה היהודית של המדינה. הם נמנעים מלהכריע מה גובר, האור או החושך, וטוענים כי מה שחשוב זה הדגשת העיקר: "מה אנחנו עושים הלאה", ומפרטים כי יש לשוב בתשובה ולחתור לקיום מדינה יהודית מתוקנת - כינון מלכות ישראל, מבלי להביע השלמה כלשהי עם המציאות הקיימת. "אם בדורות עברו היתה שאיפה זו מופנית רק כתפילה כלפי מעלה, הרי בדורות האחרונים 'קול דודי דופק', והקב"ה חוזר ונותן בידי עם-ישראל את מפתח הגאולה!"

"על-פי הדברים האלה, ניתן לבחון את האופי המתאים ליום העצמאות, מלבד שאלת אמירת ההלל שתידון בהמשך, שהרי ידוע שאופיו של היום הזה אינו מסתיים בין כותלי בית-הכנסת, ואולי רק מתחיל שם... האם מוקד החגיגיות יהיה בהליכה בתלם ה"ישראלי", או בהדגשת הייחוד והכיוון הנכון שאותו צריך להוביל? האם כל-כך חשוב להניף את הדגל ולשיר את ההמנון המקובל, או מוטב לחפש סמלים שיבטאו טוב יותר את הזהות היהודית? האם כדאי לעשות "על האש" יחד עם כולם בפארק הירקון, או מוטב לכבוש ארבע אמות חדשות (להתנחל - ע.י.) בארץ-ישראל, ודווקא במקומות אשר השלטון הנוכחי רוצה 'להתנתק' מהם?"

שש קושיות

לאחר בירור הילכתי האם יש לומר הלל מקשים השניים שלל של קושיות:

• בתהליך המואץ של התפרקות מערכים יהודיים וזהות לאומית בסיסית, האם אנו יכולים לומר בהחלטיות שהמדינה היא יהודית במהותה ושהיא אכן הכלי להשלטת הריבונות של העם היהודי על ארצו?

• עד כמה ניתן להגדיר את המדינה כיהודית כאשר לפי רשויות המדינה השאלה היסודית "מיהו יהודי" מוכרעת על-ידי גחמותיהם של שופטים במקום על-ידי תורת ישראל - דבר שמביא לידי התבוללות נוראה ליהודים היושבים בארץ - וכאשר אדמות הארץ אינן מוגדרות כשייכות לעם היהודי אלא ל"כלל אזרחי המדינה"?

• כיצד אנו מתייחסים למדינה שערכאותיה הרשמיות ומערכותיה המעשיות החריבו חבל ארץ שלם וגירשו אלפי יהודים מביתם לשם מטרות לא ברורות (מלבד אינטרסים אישיים), אך אינה מוכנה לגרש מביתה משפחה ערבית אחת שמתוכה יצא מחבל ?

• האם כל החילוקים בין ה'מדינה' לבין 'הממשלה' ממשיכים להחזיק לנצח? ומה אם חלילה יגבר התהליך הקורא לביטול 'חוק השבות', או ישונה ההמנון (מ"נפש יהודי" ל"נפש אנוש") - האם גם אז נמשיך לומר שזו מדינה יהודית או שמא בארץ ישראל קם העם היהודי והקים מדינה שהפכה ליצור אחר?

• כיצד להתייחס לעובדה שרבבות יהודים הינם מועמדים כיום לגירוש על-ידי השלטונות, בעוד שמדינת אויב הולכת ומוקמת בלב הארץ על-ידי מדינת ישראל עצמה?

• והאם העובדה שציבור שלם הפך את ברכת ההלל ביום העצמאות לעיקר האמונה לא גרמה להיפוך הערכים ולעיוות שהפך את חוקי המדינה והחלטות השלטון לדבר מקודש ואת מילוי הפקודה לערך עליון מעל חוקי התורה הקדושה?!

הרב דרוקמן: דמוקרטיה אינה יכולה להיות שלטון יהודי

הרב דודקביץ' מוערך רבות גם בקרב חוגים חרדיים, ולמכתבו זה השיב רבה של קריית מוצקין, הרב דוד דרוקמן, המיודד עם רבנים בציונות הדתית. במכתב ששיגר אליו, ופורסם באתר שטורעם, פוסק הרב דרוקמן: "העיקר חסר מן הספר"!

הרב דרוקמן, השייך לחסידות חבד, השוללת באופן קיצוני את הציונות טוען כי הנחת היסוד ולפיה מדינה דמוקרטית היא שלטון יהודי, אינה נכונה, כשם שלא ניתן להגדיר את ישראל כשלטון נוצרי או מוסלמי. "מדינה דמוקרטית היא שלטון העם. נקודה. זה שנכון לעכשיו, נשיא המדינה או ראש הממשלה הם יהודים - זהו דרך מקרה בעלמא. באופן עקרוני יכולים להיבחר לשלטון כ-ו-ל-ם; גם גויים גמורים ("והניצנים נראו בארץ" - חברי ועדת חוץ וביטחון" ערביים, שופטים ערבים, וכמו שרואים שהמצב בעוה"ר (בעוונותינו הרבים - ע.י.) שיד הסט"א (הסיטרא אחרא, הצד האחר, השלילי - ע.י.) גוברת והשמאלנים לבסוף מגשימים את מטרותיהם- הרי בשם "האפליה המתקנת" לא ירחק היום וגם נשיא המדינה יהיה ערבי).

לטענתו, רבניה-הוגיה של הציונות הדתית לא חזו בעיני רוחם כי יבוא יום שבו רב שיקרא לא למכור בתים לערבים, או אתר אינטרנט שיקרא ל"עבודה עברית" יואשמו בגזענות. "נכון שצריכים להודות לה' על כל הניסים, אבל ההודיה הזו יפה מקומה גם לו ניצלנו ממוות לחיים והשלטון כאן היה של ארה"ב! אבל כל הצרמוניה סביב ההילה של מדינה יהודית - פשוט אין לה בסיס חוקתי-עובדתי-עקרוני! אלא אם כן השם גרידא 'מדינת ישראל', והעובדה שמדברים (וגם מנבלים את הפה) בעברית, וציור "המנורה, בסמל המדינה גורם לכמה וכמה להתמוסס מרוב התפעלות..."

לדבריו, הבעיה והצרה אינן "גירוש קטיף-עמונה, מצעד הגאווה, הכרת הבג"צ בגיור רפורמים וכל כיו"ב". שורש הרע, לדידו, הוא בזה שעצם מהותה ובסיסה של המדינה, הוא שהשלטון מנוהל ע"י התושבים, ולתושבים שאינם יהודים יש זכויות שוות בקביעת סדרי המדינה.

הרב דרוקמן ממחיש זאת במשל: "מי שגדלה לו מורסה על עור בשרו, והנה רופא "לא יוצלח" רושם לו משחה אנטיביוטית לרפאות את הנגע. לא עוברים ימים ספורים וצצות ופורחות עוד ועוד מורסות, רק אז מתעשת הרופא ומתחיל להבין כי הבעיה איננה בפצע זה או אחר, אלא יש קלקול-הרעלה בדם, והוא המקור לכל הסימפטומים".

הוא גורס כי גם אם בארה"ב כתוצאה מאופיה הדמוקרטי, רוב חברי הסנאט יהיו יהודים אין זה אומר שזה "שלטון יהודי", כי זה אך מקרי שנבחרו יהודים.

האירועים האחרונים מאששים על-פיו את טענתו. "אין זה כמשל לרכב שהתגלו בו קילקולים שהתהוו במשך הזמן, אלא הקילקולים אך מגלים וחושפים כי המנוע עצמו פגום מתחילתו, ובמילא היה כאן מקח טעות!".