פרשת קעדאן מסרבת לגווע. בני הזוג קעדאן, שהתפרסמו בזכות הבג"צ המפורסם שהגישו בדרישה להתיר להם לרכוש מגרש ביישוב קציר שוב בכותרות. למרות שבג"צ קיבל את עתירתם עוד בשנת 2000, התמשכו ההליכים עוד כשלוש שנים ובעקבות כך הגישו בקשה לבזיון בית המשפט בגין אי מילוי החלטתו. אתמול קיבל רשם בית המשפט העליון יגאל מרזל את עתירתם וחייב את מינהל מקרקעי ישראל לשלם להם את הוצאותיהם בסכום של 30 אלף שקלים.
בני הזוג קעדאן עתרו לבג"צ בשנת 1995 בדרישה שיורה לסוכנות היהודית, למינהל מקרקעי ישראל ולאגודה השיתופית "קציר" להתיר להם להתקבל כחברים באגודה השיתופית, אשר סירבו לבקשתם בשל היותם ערבים.
בפסק הדין בפרשת קעדאן אשר ניתן במרץ 2000, קיבל בית המשפט את עתירתם. נקבע, כי לו המינהל היה מחליט להקצות בנסיבות המקרה את הקרקע ישירות ליישוב ליהודים בלבד היה בכך משום פגיעה בעיקרון השוויון שלא כדין.
בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי בהחלטה להקצות את הקרקע לגוף שלישי - הסוכנות - שהוא בתורו פועל בחוסר שוויון, יש משום פעולה שלא כדין של המינהל, פעולה הפוגעת בעיקרון השוויון. "ההפליה אינה מאבדת את האופי המפלה שלה, גם אם היא נעשית באמצעות הסוכנות היהודית, ולכן אין היא מותרת למדינה"
נאמר שם.
שופטי בג"צ הורה למדינה כבר במרץ 2000 "לשקול את בקשתם של העותרים לרכוש לעצמם חלקת מקרקעין ביישוב קציר לצורך הקמת ביתם, וזאת על יסוד עקרון השוויון, ומתוך התחשבות בשיקולים השייכים לעניין". על-מנת למנוע את מסמוס ההוראה, קבע בית המשפט כי "על המדינה להחליט במהירות הראויה אם יש בידה לאפשר לעותרים, במסגרת הדין, להקים לעצמם בית בתחום היישוב הקהילתי קציר"
בנובמבר 2000 הגישו בני הזוג בקשה על-פי פקודת בזיון בית המשפט בטענה שלמרות שחלפו שמונה חודשים, טרם בוצע פסק הדין ולא הוקצה להם מגרש ביישוב קציר.
המינהל, בתגובתו לבקשה, הכחיש מכל וכל את הטענות לפיהן ננקטה סחבת מכוונת בעניינם של העותרים. הקצאת המגרש לעותרים התעכבה אומנם זמן רב, אולם נטען כי לעיכוב זה סיבות מוצדקות ברובן, סיבות שמקורן בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ובסבך הבירוקרטי שנוצר בו.
"פסקי דין יש לקיים"
"פסקי דין יש לקיים", הזכיר אתמול מרזל, משום ש"כך נובע מעקרון שלטון החוק והשמירה על הסדר החברתי", במיוחד כאשר מדובר ברשויות המדינה, אשר חלה עליהם "חובה משל עצמם לפעול במהירות הראויה ובאופן סביר בכל עניין, כחלק מחובתם לפעול כנאמני הציבור".
מרזל הזכיר כי חלף זמן רב, "אפילו זמן רב מאוד" כלשונו, בין מועד מתן פסק הדין ובין חתימת החוזה עם בני הזוג - למעלה מחמש שנים ותשעה חודשים מיום מתן פסק הדין. "נתון זה, על פניו, אינו סביר וקשה לראות בו ביצוע של פסק הדין 'במהירות הראויה', במיוחד כשפסק הדין התייחס הוא למשפחה אחת, משפחת קעדאן, ולמגרש אחד ביישוב אחד. על פניו, מעיד הדבר על חריגה מן ה'מהירות הראויה' לביצוע פסק הדין.
מרזל קיבל את טענות בני הזוג, וקבע כי מינהל מקרקעי ישראל ישא בשכר טירחתם בסך של 30,000 שקלים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה