מטפלת מנעמ"ת הורשעה בהתעללות בתינוקות

שופט בית משפט השלום ברחובות, ירון לוי, הרשיע את תמר הנגבי בגין התעללות בחסרי ישע - תינוקות שנמסרו לטיפול במעון דור של נעמ"ת ברחובות.

קודם לכן, במסגרת כתב האישום, הורשעה בעסקת טיעון סיגל שרעבי, שאף היא התעללה בתינוקות. נגד הנאשמות הוגש כתב אישום המייחס לשתיהן עבירות התעללות - נפשית וגופנית, בתינוקות שהיו בטיפולן, עבירות לפי חוק העונשין. הנגבי יוצגה בהליך זה על-ידי עורכי הדין לאה גולדמן וליאור ביבי.

שתי הנאשמות כפרו בעבירות שיוחסו להן, והוחל בשמיעת הראיות. זמן קצר לאחר מכן חזרה בה סיגל שרעבי מכפירתה, וכאמור הושגה עסקת טיעון והיא הורשעה בכתב אישום מתוקן ב- 4 עבירות של התעללות בקטין. הראיות בעניינה של הנגבי נשמעו עד תום, ומכאן הכרעת הדין שלהלן.

על-פי הכרעת הדין, הנגבי עבדה במעון במשך כשלוש שנים. במעון טופלו שלוש קבוצות: תינוקות, גמולים ופעוטות. הנגבי עבדה בקבוצת התינוקות מספטמבר 2001 ועד לחשיפת הפרשה בחודש יולי 2004. בכתב האישום יוחסו להנגבי 8 עבירות התעללות, מהן 4 במשותף עם שרעבי.

במהלך הדיון כפרה הנגבי, באופן גורף, בכל העבירות שיוחסו לה. מבחינה עובדתית, כפרה הנאשמת בכל המעשים המיוחסים לה; מבחינה משפטית, טענה הנאשמת כי אף אם יעדיף בית המשפט את גירסת התביעה, הרי שעדיין לא התגבשו מעשים אלה לכלל עבירת ההתעללות לפי סעיף 368 ג לחוק העונשין. במהלך המשפט נשמעו עדויות רבות. כל נשות הצוות העידו כי לא ראו ולא שמעו, את הדברים המיוחסים לנאשמת, ולא נכחו באירוע חריג אחר כלשהו. שתי אמהות ציינו לשבח את יחסה החם של הנאשמת כלפי ילדיהן.

לטענת הנאשמת, מלבד האישומים ה- 1 וה- 8 (שלא הוכח כנדרש), יתר האישומים עניינם התעללות נפשית, שיסודותיה לא הוגדרו. בנוסף, על-פי הטענה, לא הוכיחה התביעה את תדירות המעשים; הטונים שבהם נאמרו הדברים; תוצאות המעשים; תגובות התינוקות, או קשר סיבתי בין התוצאות הנטענות, לבין התנהגות הנאשמת.

השופט דחה את טיעוני הנאשמת, תוך שהוא מבחין בין התנהגות הנאשמת, שיש בה היבטים גופניים (הטחה ומניעה - אישום ראשון) לבין יתר מעשי הנאשמת, שהם בעיקר חרפת גידופים, קללות וכינויי גנאי. וכאן עובר השופט ומתאר בפירוט את המעשים שיוחסו לנאשמת הנגבי:

התעללות גופנית

"בהרמת ש.ק. שעה שבכתה, והשמטה מגובה הלול מטה, לעבר המזרן, תוך איסור על יתר המטפלות להימנע מלגשת אליה, לצורך הרגעתה, למרות התמשכות בכיה, פעמים רבות, משך תקופה של כ- 9 חודשים, בהיותה אחראית על הקטינה, חסרת האונים, ובשים לב לגילה הצעיר של הקטינה, תוך ניצול מעמדה של הנאשמת כלפי המטפלות האחרות, מתקיימים הפרמטרים שנקבעו בפסיקה, לצורך התקיימות עבירת ההתעללות הגופנית.

"אף אם לא כל מעשה, לכשעצמו, מהווה התעללות, די בתמונה החוזרת, משך תקופה ארוכה של כ- 9 חודשים, של השמטת ש.ק. הבוכה, מגובה הלול, לעבר המזרן, ומניעת המטפלות מלגשת אליה, כדי ליצור דרגת אכזריות, השפלה, והטלת אימה, באופן המוביל לגיבוש עבירת ההתעללות.

התעללות נפשית

"הנאשמת כינתה את הקטינה ש.ק. מעת היותה כבת 8 חודשים, "אסתי המכוערת" - בצעקות שעה שזו בכתה... (אישום ראשון); הנאשמת לעגה לקטין י. החל מהיותו כבן 8 חודשים וקראה לו, "ראש גרוזיני, איזה ראש גדול", על-רקע מבנה ראשו הגדול (אישום שלישי); הנאשמת כינתה את הקטין ה.ג. בן כשנה ו- 7 חודשים, "חזיר", על-רקע תיאבונו המוגבר, ונהגה לקרב צלחת לעברו ולהרחיקה ממנו טרם החל לאכול (אישום רביעי); הנאשמת צעקה על הקטינה א.ג. וקיללה אותה עת בכתה, "זונה מסריחה תשתקי", ובמהלך החלפת טיטול "זונה מסריחה" (אישום חמישי); הנאשמת גירשה את הקטין א.ש. כבן השנה, שסבל מכינמת בשערות ראשו, בתנועות ידיים ובמילים "מסריח תזוז ממני" (אישום שישי); הנאשמת כינתה את הקטינה ש.ד. כבת השנה בכינויי גנאי "מכשפה אחת מפלצת" (אישום שביעי); הנאשמת כינתה את הקטינה נ. "פליצה".

מדובר במעשים שעיקרם קללות וכינויי גנאי, כלפי קטינים, שגילם לא עלה על שנה ושבעה חודשים.

הנאשמת טענה: הקטינים לא הבינו...

באי-כוחה של הנגבי טענו במהלך הדיון, כי לא הוכח שהקטינים הבינו משמעותם המילולית המדוייקת של הדברים, ולפיכך, לא קמה עבירת התעללות. אין בידי לקבל טענה מקוממת זו. השופט דחה טיעונים אלה ופסק:

"ראשית, מדובר בעבירת התנהגות, ואין צורך בהוכחת גרימת נזק בפועל לקורבן, לצורך הוכחת העבירה.

"שנית, נקודת המבט המכרעת היא נקודת המבט האובייקטיבית של המתבונן מהצד, ובוודאי לא כפי שניסו לטעון הסניגורים, של התינוקות, שעל-פי הטענה, לא הבינו דבר.

"שלישית, אף אם לא הבינו כל אחד מהקטינים את המשמעות המילולית המדוייקת של הדברים שהוטחו בו, הרי שהוכח, במידת הוודאות הנדרשת, כי הכינויים והקללות נאמרו בצעקות ובטונים גבוהים, באופן שאף קטינים בגיל כה רך, מסוגלים להבין, להפנים ולהגיב, ולא ניתן לשלול פוטנציאל גרימת נזקים ארוכי טווח.

"רביעית, שני הורים העידו על התדרדרות במצב ילדיהם בתקופת שהייתם במעון, לא ניתן לשלול את הקשר האפשרי בין התנהגותה המשפילה של הנאשמת כלפי ילדים אלה לבין ההתדרדרות במצבם, כפי שהעידו הוריהם".

השופט קבע, כי ייתכן שכל מקרה בודד, בפני עצמו, אינו עולה כדי התעללות, אלא שכאן "מדובר בסדרה ממושכת של מעשים, המתפרשת על פני תקופה כוללת ארוכה, של כשתי שנות עבודת הנאשמת, בכיתת ה"תינוקות"; מעשים שנעשו כלפי לא פחות מ- 7 תינוקות שונים - בגילאים שבין 5 חודשים ועד שנה ושבעה חודשים, לכל היותר, כאלו שניתן לומר שהם חסרי ישע באופן מוחלט ביחס לנאשמת; המעשים נעשו תוך ניצול עמדת הכוח של הנאשמת, כאחראית על אותם חסרי ישע, נטולי כל יכולת להגן על עצמם.

"מבין התינוקות חסרי הישע, למרבית הצער, בחרה הנאשמת, לכוון התנהגותה דווקא לתינוקות החלשים יותר, שבכו יותר, שמראם היה חריג במקצת, או שלא שפר גורלם, ומכל מקום נזקקו לתשומת לב וליחס חם יותר מאחרים. דווקא לתינוקות אלה התאכזרה הנאשמת, ובמקום התמיכה והעידוד הנדרשים, המטירה עליהם חרפות, גידופים והשפלה.

"הצטברות שרשרת מעשי הנאשמת כולה, יוצרת דרגת אכזריות, השפלה, ביזוי, הטלת אימה ופגיעה בכבוד האדם של כל אחד ואחד מהתינוקות.

"הנאשמת נהגה בתינוקות, באטימות לב, ברוע לב, בגסות רוח ובשפלות רוח. לא ברור לי מנין שאבה הנאשמת תעצומות הנפש, להשמיט, שוב ושוב, את התינוקת ש.ק. הבוכיה, מגובה הלול, לעבר המזרן, ולגרום אף למטפלות אחרות להתעלם מבכיה. מנין גבהות הנפש ללעוג, שוב ושוב, לש.ק. - שלא נחנה, ככל הנראה, במראה מלבב - "אסתי המכוערת"?; כמה רוע, גסות רוח ואטימות לב נדרשים כדי לקלל, שוב ושוב, את התינוקת א.ג. - שגורלה לא שפר עליה, ואביה התאבד - עת בכתה "תשתקי זונה מסריחה"; האם אין זאת התאכזרות לנצל חיבתו של תינוק לאוכל, לכנותו, שוב ושוב, "חזיר", או לקרב צלחת לעברו ולהרחיקה ממנו טרם החל לאכול? דומני שאף הקושי להבין התנהגותה המעוותת של הנאשמת, מוביל למסקנה שמדובר בעבירת התעללות.

"ספק רב בעיני אם הנאשמת היתה מוכנה, שמאן דהוא, יתייחס לילדיה, כפי שנהגה באיזה מן התינוקות, בכל אחד מפרטי האישום.

"בנוסף, בהתנהגותה המתוארת יצרה הנאשמת אוירת אימה ופחד בכיתת ה"תינוקות", לא רק בלב התינוקות אליהם כוונה התנהגותה, אלא קרוב לוודאי, שאוירה רעה זו השפיעה אף על תינוקות אחרים, שאליהם לא כוונה ישירות התנהגות הנאשמת.

"הנאשמת ניצלה, באופן נבזי ומקומם, את הכוח והאמון שנתנו בה הורי הקטינים, ללא יכולת פיקוח ובקרה אמיתיים על אופן השימוש בכח זה. הראיה לכך היא, קשר השתיקה והתמשכות מעשי הנאשמת, משך תקופה של כשנתיים ימים, מבלי שנעשה דבר לחשיפת המעשים או להפסקתם.

"על בית המשפט ליצוק תוכן ממשי לצורך בהגנה על הקטינים חסרי הישע, ועל אמון ההורים, לא רק לצרכי ענישה, אלא אף לצורך הגדרת גבולות עבירת ההתעללות. זאת, במיוחד בשים לב לצרכי התקופה, שבה אין להורים אלטרנטיבה ממשית להותרת הטיפול בילדיהם, בשעות העבודה, אלא בידי מטפלות זרות, בין במסגרת מעון ובין במסגרת אחרת.

"בהתנהגותה המבזה, פגעה הנאשמת, באופן חמור, במושכלות יסוד של התנהגות אנושית, המשותפות לכלל בני האדם, בכל חברה תרבותית, לפיהם אין פוגעים, בדרך כלשהי, בתינוקות של בית רבן, שלא חטאו.

"תכלית החקיקה העיקרית, הגנה על שלומם של הקטינים מפני מי שיש בכוחו לפגוע בו, במיוחד, כאשר מדובר בניצול מעמד כאחראי על אותו קטין וחסר ישע - ההתפתחות התרבותית, והנורמות החברתיות כיום, מצדיקים מתן פרשנות מרחיבה של עבירת ההתעללות והחלתה ביחס לכל אחד ממעשי הנאשמת, כלפי כל אחד מהקטינים.

"מכל מקום, במקרה דנן, יש במשקלם המצטבר של כלל מעשי הנאשמת, כדי להשליך זה על זה, וללמד על כך שבכל אחד ממקרים אלה, מדובר, בסופו של דבר, בעבירת התעללות.

"חברה נאורה ומתוקנת, מביעה סלידתה והוקעתה מהתנהגות זו, בין היתר, באמצעות הגדרתה כעבירה פלילית, וכך אני קובע".

לאור כל האמור לעיל, קובע השופט, כי בכל אחד ממעשיה, כפי שנקבע בממצאי העובדה שלעיל, עברה הנאשמת עבירת התעללות בחסר ישע על-ידי אחראי. הנאשמת הנגבי מזוכה בזאת, מחמת הספק, מעבירת ההתעללות המיוחסת לה באישום השמיני; ומרשיע אותה ב- 7 עבירות התעללות בחסר ישע על-ידי אחראי.