יותר חופש לאישה הערביה בבחירת בן-זוג

המשפחה הערבית החיה כיום בישראל נמצאת במגמת שינוי, ומעניקה חופש גדול יותר לעצירות הערביות בבחירת בן-זוגן כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה.

"בקרב כמעט 86% מהנשים בדור הראשון היו ההורים מעורבים במידה רבה בבחירת בן הזוג, לעומת כ- 52% בדור השני, וכ- 13% בדור השלישי", ציינה דר' נסרין חג' יחיא-אבו אחמד, מבית הספר לעבודה סוציאלית, שערכה את המחקר בהנחייתו של פרופ' יואב לביא.

במחקר השתתפו 537 נשים ערביות,מחציתן מוסלמיות ומחציתן נוצריות, משלושה דורות בקרב 179 משפחות. ממצאי המחקר הראו, כי חלו שינויים בשיטת האירוסים, במעורבות ההורים בבחירת בן הזוג, בקרבה המשפחתית לבן הזוג ובמהות המפגשים עם בן הזוג במהלך האירוסים.

עוד התברר שה'עטא' (הסכם מילדות בין הורים) שהיה נפוץ למדי בקרב הדור הראשון (39%) נעשה די נדיר בקרב הדור השני (10%) ובקרב הדור הצעיר הוא נעלם כמעט לחלוטין.

מהמחקר עולה, כי חלה ירידה משמעותי בשידוכים בין בני זוג ובהיכרות רק לאחר האירוסים. ירידה מ- 51% לערך בדור הראשון ל- 18% לערך בדור השלישי. לדברי החוקרת, ניתן לראות גידול משמעותי בהיכרות טרם האירוסים, בהשגחת ההורים או בלעדיה. "היכרות כזו היתה נדירה מאוד בדור הראשון (פחות מ- 1%) והפכה להיות שכיחה ביותר בקרב דור הנכדות (61%)", ציינה.

לא מאותה משפחה

ממצא נוסף מצביע על ירידה משמעותית בבחירת בן זוג מאותה משפחה. "73% מן הנשים בדור השלישי נישאו לבן זוג שאינו מאותה משפחה לעומת כ- 56% מן האמהות ו- 45% לערך מן הסבתות", אמרה החוקרת וציינה שהירידה בנישואים לבני משפחה ניכרת בכל רמות הקרבה: בנישואים לבן אותה חמולה, לבן זוג עם קרבה משפחתית בין ההורים ולבני דודים.

השפעות החברה היהודית

עוד הראו הממצאים, כי ככל שהדור צעיר יותר, כך עולה גיל הנישואים. בעוד שהנשים מהדור הראשון התחתנו בגיל 16 בממוצע, נישאו בנות הדור השני בגיל 19 ולעומתן בנות הדור השלישי התחתנו בגיל 21 שנים בממוצע.

בנוסף, הנשים הצעירות דיווחו כי חלוקת התפקידים עם בן זוגן שיתופית יותר מאשר חלוקת התפקידים של הוריהן וכי בעליהן נוטלים חלק במשימות הקשורות לניהול משק הבית ולטיפול בילדים. גם תהליך קבלת ההחלטות על-ידי בני הזוג מסורתי פחות ושיתופי יותר מזה הקיים בקרב הוריו.

"הנשים הצעירות בחברה הערבית הן משכילות יותר מאמהותיהן וסבתותיהן ומועסקות יותר מחוץ לבית", מסבירה ד"ר חג' יחיא אבו אחמד את מגמת השינוי וההבדלים הקיימים בין הדורות. "בנוסף, ככל שהאישה נמצאת בקשר אינטנסיבי יותר עם האוכלוסיה היהודית, כך יהיו עמדותיה והתנהגותה מסורתיים פחות".

החוקרת סבורה שממצאי המחקר מלמדים שתיאור האישה הערבייה כחלשה, נחותה, תלויה וכלואה בתוך דפוסים מסורתיים החסינים מפני שינויים, אינו מדויק ולא משקף את מציאות חייהן של כלל הנשים הערביות בארץ. "התמונה הקודרת אודות מצבה העגום-כביכול של האישה הערבייה ותיאורה ככנועה וכתלויה בדמויות הגבריות וכפופה להם אינה נכונה", סיכמה.