רבע מיליון סטודנטים בישראל מבקשים ללמוד בכבוד

כאשר שרת החינוך החדשה של מדינת ישראל, פרופסור יולי תמיר, תיכנס לתפקידה, היא תמצא על שולחנה נושאים וסוגיות רבים המחכים לטיפולה. בין נושאים אלו תימצא סוגיית הסטודנט הישראלי.

כרבע מיליון סטודנטים לומדים כיום במדינת ישראל, מי מהם במכללות ומי באוניברסיטאות והם יכולים להוות קבוצת לחץ רצינית על קובעי המדיניות. אולם, בעוד בצרפת ראינו לאחרונה סטודנטים היוצאים לרחובות ומצליחים לשנות חוק העלול היה להרע את מצבם, בישראל נראה כי הסטודנטים יותר אדישים ומרוכזים בשלהם.

גל דאי, יו"ר ארגון הסטודנטים בישראל טוען כי "לסטודנטים הצרפתים יש את היכולת לצאת לרחובות. הם לא עסוקים בהישרדות יום יומית כפי שעסוק הסטודנט הישראלי".

יותר ממאה אלף סטודנטים חתמו באחרונה על אמנת הסטודנטים, אמנה שנחתמה גם על-ידי רוב המפלגות בישראל. יוזם האמנה הוא יהודה רגב, יו"ר אגודת האוניברסיטה הפתוחה. "בקרוב תהיה ממשלה חדשה, וכרבע מיליון אזרחים ישראלים, סטודנטים בישראל, מבקשים לגדול וללמוד בצורה נאותה. כדי להגשים את החלום הזה, יזמנו את האמנה".

אמנת הסטודנטים מציגה שלוש נקודות מרכזיות:
- הורדת שכר הלימוד;
- מימון השכלה וקיום;
- חוק זכויות הסטודנט.

על-פי האמנה, בנושא הורדת שכר הלימוד, הסטודנטים מבקשים לקיים את המלצת וועדת וינוגרד משנת 2001 ובנוסף, להגיע להסדר בנושא הלוואות מחיה והלוואות לימודים.

יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, בועז טופורובסקי, טוען שהמלצת הוועדה עוד לא יושמו במלואן. "הוועדה קבעה שתוך חמש שנים שכר הלימוד ירד ב – 50%. עד היום ירד שכר הלימוד רק ב- 26%. המדינה צריכה להראות נכונות לתת לסטודנט ללמוד ולעזור לו, אם בעזרת הלוואות או אף במימון חלקי של שכר הלימוד".

יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, איתי שונשיין, רואה באמנה כלי להמשך המאבק. "בעזרת האמנה, יצרנו פלטפורמה שתעזור לנו לשמור על תנאי הסטודנטים, להפחית את שכר הלימוד, ולהגדיל את תקציבי המחקר.

"עד עכשיו, האמנה הצליחה להשיג הישגים נפלאים", טוען יהודה רגב. "הצלחנו להוריד את נושא השכר הדיפרנציאלי מסדר היום. בנוסף, הצלחנו להחתים כמעט את כל המפלגות על התחייבות לקדם את חוק הסטודנט". דאי מדגיש הישג נוסף - "כאשר חוק הסטודנט יקודם ויעוגן, תהיה זו הפעם ראשונה בה מעוגנת הגדרה לזכויות ולחובות של הסטודנט הישראלי. מה הסטודנט חייב למדינה ומה המדינה חייבת לו".

יקיר שגב, יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים רואה את הדברים בצורה מעט שונה משאר חבריו. "המאבק המרכזי של הסטודנטים צריך להיות על התוצר הסופי אותו אנו מקבלים. רמת הלימוד וההשקעה של האוניברסיטה בסטודנט היא נמוכה והסטודנט לא במרכז העניין. האוניברסיטה בנויה בשביל אנשי הצוות שלה, העוסקים במחקר והמחקרים וכך ההשקעה הולכת לכיוון הזה ולא לסטודנטים".

מנהיגי הסטודנטים לא רואים את הסטודנט כאשם באדישות המאפיינת אותו לאחרונה. אמנם, טופורובסקי מודה שהסטודנטים אדישים, אך הוא טוען כי זו תופעה נפוצה בישראל, אך לא רק זו הסיבה לאדישות. "נתקלתי לא פעם בסטודנטים שלא מרגישים נוח להיאבק למען אוכלוסיית הסטודנטים כאשר יש עוני ורעב בארץ וגמלאים המקבלים גמלת זקנה מגוחכת. אני בטוח שכאשר הסטודנטים ירגישו שהמאבק למען עתיד טוב יותר של הסטודנט יהיה קשור למאבק למען חברה יותר טובה ובנוסף אם הסטודנט לא יהיה טרוד במלחמת קיום אישית, רבים מהם יקומו ויילחמו למען חברה יותר טובה".

רגב טוען שהסטודנט אומנם אדיש אך עדיין פעיל, וירטואלית. "אי אפשר לטעון שהסטודנט לא פעיל כאשר יותר ממאה אלף איש חותמים על עצומה בתוך שבועיים".

ואילו דאי מקווה שבסופו של דבר הסטודנט יבין כי הכוח בידיו. "ברגע שהסטודנט יבין שיש לו כוח לשנות, ושיהיו תוצאות בשטח למאבקי סטודנטים, המאבק הבא יהיה הרבה יותר קל. כמו כן, ברגע שהסטודנט הישראלי לא יהיה עסוק בהישרדות, יתפנה זמן רב שינוצל למאבקים סטודנטיאליים וחברתיים".

שגב דווקא טוען כי לא הסטודנט אשם אלא מנהיגיו. "אין בעיה של אדישות אך יש בעיה של מנהיגות של סטודנטים. במשך שנים הארגונים שהיו צריכים להוביל את התפקיד לא היו מספיק טובים והאנשים לא הבינו את התפקיד שלהם. סימון לא נכון של יעדים גורם לזה שסטודנטים לא יוצאים החוצה".

כרגע נטל ההוכחה מוטל על הפוליטיקאים. שרת החינוך הנכנסת תיאלץ להתמודד עם מנהיגי סטודנטים הרואים באמנה את פריצת הדרך לעתיד טוב יותר לסטודנטים ולחברה בישראל. כמו כן, הפוליטיקאים יצטרכו להוכיח כי החתימה שלהם על האמנה לא הייתה כקישוט לפני הבחירות.