לא יתקיים דיון נוסף בפרשת קרטל הביטוח

בית המשפט העליון דחה (יום ה', 20.04.06) את בקשתם של חברת הביטוח איילון ומנהליה, לערוך דיון נוסף בפרשת קרטל הביטוח, בה הורשעה החברה ומנהליה בצוותא עם חברת הביטוח הפניקס ומנהלה ד"ר איתמר בורוביץ.

החברות הורשעו בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים. ערעורם בפני בית המשפט העליון נדחה - כאמור, דחה בית המשפט את בקשת חברת איילון לקיים דיון נוסף.

כתב האישום המקורי נגד שתי החברות הוגש לאחר שהן ומנהליהן בחרו שלא להצטרף להסדרי טיעון שנכרתו עם מרבית המעורבים בפרשה: איגוד חברות הביטוח, וחברות ביטוח נוספות שנחקרו בחשד לפרשה הנדונה - מגדל חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ, המגן חברה לביטוח בע"מ, ציון חברה לביטוח בע"מ, סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ ומנורה חברה לביטוח בע"מ. בהתאם להסדרי הטיעון הורשעו האיגוד, חברות הביטוח האחרות ונושאי המשרה בהן - על-פי הודאתם - בשורה של עבירות מכוח חוק ההגבלים העסקיים.

משסירבו אנשי חברות איילון והפניקס להצטרף להסדרי הטיעון, הוגש נגדם כתב אישום נפרד. ביסוד כתב האישום ניצבה הטענה כי איגוד חברות הביטוח, הנאשמים וחברות הביטוח האחרות, היו מעורבים ביצירת קרטל רחב-היקף אשר שלט בשוק הביטוח במהלך השנים 1993-1991. כתב האישום מנה ארבעה אישומים שנסבו על ארבעה ענפי ביטוח: ענף בתי עסק, בתי מלאכה ומשרדים (ענף בתי העסק), ענף הרכב, ענף הדירות, וענף ציוד מכני הנדסי (ענף הצמ"ה).

בכתב האישום המקורי נטען כי במהלך השנים 1993-1991 היו הפניקס ואיילון צדדים להסדרים כובלים שבמסגרתם הגבילו את עצמן החברות המעורבות בענפי הביטוח האמורים, וזאת באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות ביניהן. ההסדרים הכובלים גובשו, בין היתר, במהלך פגישות קבועות שקיימו נושאי מישרה בחברות הביטוח המעורבות בשני פורומים עיקריים: האחד, אשר כונה "הקבינט", נהג להתכנס במסעדות שונות והשתתפו בו נציגי החברות השותפות להסדר, בכללם בורוביץ, ובחלק מהישיבות גם לוי רחמני. השני, אשר כונה "ישיבות השולחן" או "ישיבות כלל" נהג להתכנס מדי שבוע במשרדי חברת "כלל", והשתתפו בו נציגי ועד ענף הרכב באיגוד חברות הביטוח, בכללם נציגים מטעם הפניקס ונגה רחמני כנציג איילון.

בית המשפט המחוזי גזר על החברות קנסות: הפניקס נקנסה בסך 12 מיליון ש"ח, ואילו איילון נקנסה בסך 6.6 מיליון ש"ח. על נושאי המישרה הוטלו עונשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנסות. בורוביץ נדון לשישה חודשי עבודות שירות, לשניים עשר חודשי מאסר על תנאי ולתשלום קנס בסך 600,000 ש"ח (או לשנים עשר חודשי מאסר תמורתו); לוי רחמני נדון לשישה חודשי עבודות שירות ולשניים עשר חודשי מאסר על תנאי ולתשלום קנס על סך 300,000 ש"ח (או לשישה חודשי מאסר תמורתו); נגה רחמני נדון לשלושה חודשי עבודות שירות, לתשעה חודשי מאסר על תנאי ולתשלום קנס בסך 150,000 ש"ח (או לשלושה חודשי מאסר תמורתו).

הערעור לביהמ"ש העליון

השלושה ערערו לביהמ"ש העליון וזה קיבל את ערעורם באופן חלקי. הם זוכו מחמת הספק מן העבירה שבעשיית הסדר כובל שעניינה בהחלתם המתואמת של שינויים בתעריף הביטוח בענף הרכב לשנת 1992. בנוסף, הוחלט לזכות את הנאשמים מן הרכיב העובדתי שעניינו הפעלת לחץ על סוכני הביטוח בביטוחים שנעשו לקבוצות גדולות (שוק הקולקטיבים). יתר ערעוריהם של הנאשמים על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי נדחו.

הרשעותיהם של השלושה בעשיית הסדרים כובלים בענף בתי העסק, בענף הרכב ובענף הדירות, נותרו על כנן. כן נותרה הרשעתם של נאשמי איילון בעשיית הסדר כובל בענף הצמ"ה. ערעוריהם על חומרת עונשיהם נידחו. עם זאת, נתקבל בחלקו ערעורה של המדינה על קולת העונש והקנסות אשר הוטלו על נושאי המישרה הוכפלו: על בורוביץ הוטל קנס של 1,200,000 ש"ח (או 24 חודשי מאסר תמורתו); על לוי רחמני הוטל קנס של 600,000 ש"ח (או 12 חודשי מאסר תמורתו); ועל נגה רחמני הוטל קנס של 300,000 ש"ח (או 6 חודשי מאסר תמורתו).

הבקשה לדיון נוסף - ודחייתה

כאמור, את הבקשה לדיון הנוסף הגישו חברת איילון ומנהליה, ללא מעורבותם של אנשי "הפניקס". הם תקפו את קביעת בית המשפט המחוזי כי חקירה פלילית שנעשתה בחריגה מסמכות על-ידי חוקרים פרטיים - תוצאתה בטלות יחסית. לטענתם, סותרת הלכה זו הלכות קיימות שבהן נקבע כי הסמכת גורמים פרטיים לביצוע סמכויות שלטוניות אינה תופשת.

הם הלינו על כך שבית המשפט לא שקל אינטרסים שונים העלולים להיפגע כתוצאה מהפעלת דוקטרינת הבטלות היחסית, כגון: הנזק ועיוות הדין העלולים להיגרם לנאשמים - וממילא לא ערך איזון ראוי ביניהם. עוד טוענים העותרים כי תום ליבה של הרשות אינו שיקול רלוונטי שיש בו כדי להשפיע על שאלת הבטלות היחסית.

השופט (בדימוס) מישאל חשין דחה טענתם בנושא זה, וקבע כי בוצע איזון ראוי בין הפעלת דוקטרינת הבטלות היחסית ובין הנזק שעלול להיגרם להם.

טעם נוסף המצדיק את קיומו של דיון נוסף הוא בנושא ההגנה מן הצדק, שלטענתם קבע פסק הדין כללים הילכתיים חדשים לבירור טענה זו - ומסיבה זו ראוי לדון בנושא פעם נוספת בהרכב מורחב של שופטי ביהמ"ש העליון ולהעמיק בו.

עניין ההגנה מן הצדק הושרש ב"הלכת יפת", בה נקבע כי המבחן המרכזי להחלתה של הגנה מן הצדק הוא "מבחן ה'התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות', היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם ... במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובעניני דיומא סתם"

השופט חשין דוחה גם טענה זו, וכותב בפסק דינו כי גם אם נתגלו פגמים בהתנהלותה של הרשות השלטונית - יש חובה לנקוט במידתיות וביטול כתב האישום כולו הוא הצעד הקיצוני ביותר.

לבסוף, טענו אנשי "איילון" כי משהורשע מנכ"ל החברה (לוי יצחק רחמני) אין מקום להרשיע גם את סגנו (נגה רחמני), טענה שגם אותה דחה חשין. הוא קבע כי גם הסמנכ"ל עונה להגדרה של "מנהל פעיל" שיכול היה למנוע את קיומו של ההסדר הכובל - אך לא נקט באמצעים כדי לעשות כן. לדידו, "הרשעתו הישירה של האורגן הבכיר (המנכ"ל) אינה מפחיתה כהוא-זה מאחריותו של הסמנכ"ל שהיה בכוחו למנוע את העבירה ולא עשה כן".

סוף דבר, ולאחר שהפריך את טיעוניהם אחד לאחד, דוחה המשנה לנשיא חשין (בדימ.) את הבקשה לדיון חוזר ומותיר את פסק דינו של ביהמ"ש העליון על כנו.