חברת האשראי לא תצטרך לחשוף נתונים

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה באחרונה את בקשתה של תובעת בתובענה ייצוגית, להורות לנתבעים - חברת לאומי קארד ובנק לאומי - לחשוף נתונים המצביעים על מספר המחזיקים בכרטיס האשראי מהם נגבתה העמלה נשוא התובענה, ואת היקף הסכומים שנגבו מהם בתקופה הרלוונטית.

המבקשת, אפרת גרשוני, הגישה תובענה שעניינה גביית דמי חבר בגין שימוש בכרטיס אשראי שהונפק לה, לבקשתה, על-ידי המשיבים. בד בבד עם התובענה הגישה גרשוני גם בקשה לאישור התובענה כייצוגית מכוח הוראות חוק הבנקאות-שירות ללקוח, וחוק החוזים.

בבסיס התובענה טענה המבקשת, כי לא גילו לה על דבר קיומה של עמלת דמי חבר, וכי עד למועד בו חויבה בתשלום דמי חבר כלל לא ידעה על קיומה של העמלה. בנוסף, המידע בדבר תשלום דמי החבר לא היה קיים בדוחות החודשיים שנשלחו אליה מטעם לאומי קארד, והוא אינו מצוי אף בסניף שבו התנהל חשבונה.

בתגובתם לבקשת הייצוג טענו המשיבים, בין השאר, כי אין למבקשת כל עילת תביעה על-פי סעיפי חוק הבנקאות, הואיל וגביית דמי החבר היתה ידועה ונהירה לכל, לרבות למבקשת. משכך, הוסיפו, לא היה בהתנהגות המשיבים דבר העלול להטעות את ציבור לקוחותיהם, וממילא לא הפרו המשיבים כל חובה חוקית ו/או נהגו שלא בתום לב ועל כן גם לא עומדת למבקשת עילת תביעה מכוח חוק החוזים.

עוד נטען, כי טענות המבקשת הינן טענות אישיות במהותן אשר אינן יכולות לשמש עילה לתביעה ייצוגית וכי המבקשת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בדין לאישורה של התובענה כייצוגית, בין השאר משום שגודלה של הקבוצה הנפגעת אינו מצדיק את ניהול התובענה כתובענה שכזו.

בחודש מרס השנה הגישה גרשוני בקשה לבית המשפט, במסגרתה התבקש להפעיל סמכותו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ולהורות למשיבים לגלות ולאפשר למבקשת לעיין בדוחות החודשיים שלה בחברת לאומי קארד החל מתחילת שנת 2000; במסמכים המעידים על גודל הקבוצה המחזיקה בכרטיסי אשראי לאומי קארד, אשר נגבתה ממנה עמלת דמי חבר מתחילת שנת 2000 ואילך; ובסך גובה דמי החבר אשר נגבה על-ידי לאומי קארד מכלל לקוחותיה בכל שנה החל מהשנה האמורה.

גרשוני טענה, כי במקרה דנן, כמו בכל בקשה לאישור תובענה כייצוגית, מצב של המבקשת להכיר בה כתובעת ייצוגית אינו פשוט - בינה לבין המשיבים קיים פער מידע הפועל לרעתה, שכן הם מחזיקים בידם את מירב המידע הדרוש לה לצורך הוכחת התקיימותם של תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית, ובהם גודלה של קבוצת התובעים הפוטנציאלית. לדידה, היא מקיימת את התנאים שנקבעו בפסיקה הרלוונטית, המזכים אותה בזכות לגילוי ועיון במסמכי המשיבים.

המשיבים מצידם טענו, כי דין הבקשה להידחות, משום שהיא הוגשה באיחור ניכר, לקראת סיומו של שלב שמיעת הראיות - וכל זאת ללא כל צידוק והסבר. בכל הנוגע לדוחות החודשיים של המבקשת שנשלחו אליה משנת 2000 נטען, כי לא קיימים ולא יכולים להיות קיימים דוחות שכאלה, מאחר שהכרטיס נשוא התובענה הונפק רק במאי 2001. ממילא, הוסיפו, מדובר בחיוב שנתי והדוח הכולל אותו צורף לתצהיר המבקשת עצמה ואילו הדוחות החודשיים צורפו לתצהיר התומך בתשובת המשיבים לבקשת הייצוג. המשיבים אף הדגישו, כי המבקשת אינה עומדת באף אחד מהתנאים להקמת זכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אשר נקבעו בפסיקה.

שופטת בית המשפט המחוזי, צפורה ברון, בחנה את טענות הצדדים, וציינה כבר בראשית החלטתה, כי בקשתה של גרשוני באה בפניה למעלה משנה לאחר ישיבת קדם המשפט האחרונה ובעיצומו של שלב שמיעת הראיות - כל זאת, מבלי שנמצאה בבקשתה כל הסבר או צידוק, לא כל שכן "טעם מיוחד" כמצוות בתקנות - וכבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.

במקביל, נקבע, גם לגופם של דברים לא נמצא בבקשה ממש. "אכן, לזכות לגילוי מסמכים נודעת חשיבות רבה במקרה בו תובע מבקש כי יכירו בו כתובע ייצוגי. הניסיון מלמד, כי לעיתים תכופות המידע הנדרש לשם הוכחת חלק מתנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית נמצא בידיו של הנתבע. מדובר במידע הנוגע לגודלה של קבוצת התובעים הפוטנציאלית ולקביעה האם השאלות המהותיות והעובדתיות שמתעוררות במקרה מסוים ניתנות להכרעה בתובענה אחת".

הפסיקה הרלוונטית, הדגישה השופטת, כבר קבעה, כי אין כל סיבה למנוע מן התובע את הזכות לגילוי ולעיון במסמכים עוד בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית, אולם בו בזמן גם הוחלט לצמצם את זכות הגילוי ולהתנותה במספר תנאים.

הראשון, הוטעם, הינו כי מדובר במסמכים "שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית"; השני, הינו כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על קיומה של עילת תביעה אישית כנגד המשיב ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית; והשלישי, כי על צו הגילוי והעיון יחולו המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון.

במסגרת זו, ציין בית המשפט, יש לשים לב במיוחד להבטחתה של שמירת סודיות מסמכי הנתבע שיימסרו למבקש על-מנת שהתביעה הייצוגית לא תשמש כלי לחשיפת סודות מסחריים.

לאור זאת, סבר בית המשפט במקרה דנן, גם אם יונח לטובתה של גרשוני כי עלה בידה לעמוד בכל התנאים המוקדמים שהתווה בית המשפט העליון בפסיקה הרלוונטית, הרי שצו הגילוי המבוקש ביחס לגודל הקבוצה וסך דמי החבר שניגבו חורג מן הגבולות המקובלים של חובת הגילוי, שכן המדובר בבקשה לגילוי ועיון במידע ובנתונים, או לכל היותר, בקשה לעיון בסוג של מסמכים ולא במסמך ספציפי כלשהו.

שלב הדיון בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, הוטעם, מוגבל לגילוי מיוחד, קונקרטי ולא לגילוי כללי. בנוסף, חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים ולא על מידע ונתונים שאינם מהווים את תוכנו של מסמך קיים, אותם מסמכים שלעיל אינם רלוונטיים בשלב זה של הדיון, שבו אך נדרשת הגדרת הקבוצה עצמה.

באשר למסמכים הקשורים בדוחות החודשיים של המבקשת אצל לאומי קארד החל מתחילת שנת 2000, נקבע, כי בשים לב לעובדה שהכרטיס נשוא התביעה הונפק לגרשוני רק בחודש מאי בשנת 2001, מדובר במידע אשר ידוע למבקשת ואף מצוי בחזקתה, שכן כל הדוחות החודשיים גולו וצורפו לתצהיר התומך בתגובת המשיבים לבקשת הייצוג, והמבקשת אף הצהירה, בעצמה, כי קיבלה דוחות אלה לרשותה.

לאור כל האמור לעיל, בחר כאמור בית המשפט לדחות את בקשתה של גרשוני, תוך שהוא מוסיף כי הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בעת מתן ההחלטה בבקשת הייצוג.