המנהל האזרחי מנציח כפרי הפליטים

עמותת "זוכרות" זכתה להישג חשוב במאבקה הציבורי: "להביא להכרה בחוב המוסרי על העוול שגרמו המדינה ומוסדותיה לעם הפלשתיני, ולקדם את מימושה של זכות השיבה של הפליטים והפליטות".

לאחר שניצחה ביולי 2005 בקרב המשפטי, בעקבות עתירה שהגישה לבית המשפט העליון, מימש השבוע המנהל האזרחי את הסיכום שהוגש לבית המשפט. המנהל הציב בפארק קנדה, באמצעות הקרן הקיימת לישראל, שלטים המציינים כי הפארק הוקם על חורבות שלושה כפרים פלשתינים. על השלט נכתב כדלהלן:

"המנהל האזרחי. פארק איילון - קנדה משופע באזורים היסטוריים. החל בתל איילון המזוהה כאיילון, עיר בנחלת שבט בנימין, דרך חורבת עקד ובה שרידי מצודה חשמונאית, עבור בעמק המעיינות ובו שרידי מערכת הולכת מים של העיר הרומאית אמאוס - ניקופוליס".

"באתר מצויים שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית ושרידי מבצר צלבני. בתקופה הממלוכית, בשנת 1288, נבנה קבר השייח' איבן ג'בל. הכפר דיר איוב שחלש על הדרך העולה לירושלים התקיים בשטח הפארק עד מלחמת השחרור".

"הכפרים עמוואס ויאלו התקיימו בשטח הפארק עד לשנת 1967. בכפר עמוואס התגוררו 2,000 תושבים אשר מתגוררים מאז בירדן וברמאללה. ליד חורבות הכפר נשתמר בית קברות. בכפר יאלו התגוררו 1700, אשר מתגוררים מאז בירדן וברמאללה. בכפר נשתמרו מעיין ומספר בורות מים".

תנועת "זוכרות" מקיימת פעילות ענפה להנצחת "האסון שפקד את העם הפלשתיני ב- 1948". פעילותה נעשית, בהדרכת פליטים ופליטות, באמצעות ארגון סיורים בישובים הפלשתינים שהוחרבו, הצבת שילוט על שרידי הישובים ההרוסים, לימוד ותרגום לעברית של ההיסטוריה והגיאוגרפיה של הנכבה, בניית מאגר מידע ומפות על הנכבה, פיתוח אמצעים חינוכיים, וארגון הפגנות והשתתפות בפעילויות שמקיימים ארגוני הפליטים.

ב- 7 ביולי 2005 ערכה תנועת "זוכרות" טקס בפארק קנדה לציון הכפרים הפלשתינים. העיתונאי עמוס קינן, שלקח חלק בכיבוש שני הכפרים וגירוש תושביהם, הקריא בפני הקהל דוח שכתב ב-10 ביוני 1967 על כיבוש שני הכפרים והחרבתם:

"התקבלה החלטה לפוצץ את שלושת הכפרים [יאלו, עמוואס ובית נובא] מסיבות אסטרטגיות וביטחוניות. הפקודות היו לסרוק את בתי הכפר, לקחת כל אדם חמוש למאסר ולתת לאנשים לא חמושים לאסוף את דבריהם ולעזוב לבית סירא, כפר שכן. תפסנו עמדות בכניסה לכפר כדי למנוע מהאנשים שמנסים לחזור לכפרם להיכנס חזרה וירינו מעל ראשם כדי להרחיק אותם. במחי בולדוזר אחד נעקרו הברושים והזיתים. תוך עשר דקות היה הבית לחורבה, על החפצים והרכוש המועט שבתוכו. לאחר שנהרסו שלושה בתים הגיעה שיירת הפליטים הראשונה מכיוון רמאללה. לא ירינו באוויר ודוברי הערבית ניגשו אליהם למסור להם את ההוראות. היו שם זקנים שהלכו בקושי, זקנות ממלמלות, תינוקות בזרועות אמותיהם, ילדים קטנים. הילדים בכו והתחננו למים, השיירה הניפה דגלים לבנים. אמרנו להם ללכת לבית סירא. הם אמרו שמכל מקום מגרשים אותם, ולאף מקום לא נותנים להם להיכנס. שכבר ארבעה ימים הם הולכים בדרכים, בלי אוכל, בלי מים, וכמה מהם מתו. הם ביקשו לחזור לכפר ואמרו שמוטב שנהרוג אותם".

צילום: פועלים מתקינים שלט המנציח הכפרים הפלשתיניים בפארק קנדה