היום לפני 32 שנה, ב-10 באפריל 1974, התפטרה גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעי של מדינת ישראל, מתפקידה. גולדה מאיר היתה מנהיגת מפלגת העבודה בשנים 1974-1969, וראש ממשלה ב-1974-1969.
גולדה מאיר נולדה בקייב, בירת רוסיה, כגולדה מבוביץ', והיגרה עם משפחתה לארצות-הברית ב-1906. לארץ עלתה בשנת 1921 והיתה חברה בקיבוץ מרחביה. גולדה נהנתה מחיי הקיבוץ, אך לא כך בעלה, והזוג עבר לתל אביב ואחר כך לירושלים, שם עבדו גולדה ובעלה במשרדי סולל בונה. לגולדה ובעלה מוריס נולדו בן ובת, מנחם ושרה.
גולדה מאיר היתה פעילה בהסתדרות הכללית ונבחרה למזכירת מועצות הפועלים ב-1928.
בשנים 1934-1932 היתה בשליחות בארצות-הברית, וב-1934 נבחרה כחברת הוועד הפועל של ההסתדרות וכראש המחלקה המדינית שלה ב-1936.
עוד בטרם קום המדינה פגשה מאיר פעמיים את עבדאללה מלך ירדן. בפגישה הראשונה היה עבדאללה לבבי ופייסן והבטיח שלום, אולם ערב הפגישה השניה כבר היה ברור שבדעתו לשלוח את לגיונו להילחם ביהודי הארץ.
מאיר מילאה תפקיד מרכזי במפא"י ובמאבק הפוליטי למען העלייה, למען ההגנה העצמית ולמען העצמאות. ב-1946, כאשר משה שרת (שרתוק) נעצר בידי הבריטים, מילאה גולדה את מקומו כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
מאיר כיהנה כצירה הראשונה של ישראל במוסקבה 1949-1948. כיהנה כחברת כנסת מטעם מפא"י, ואחר כך המערך, מהכנסת הראשונה ועד השמינית (1974-1949).
בשנים 1949-1956 כיהנה בתפקיד שרת העבודה, וכשרת החוץ בשנים 1966-1956. יזמה את המדיניות הישראלית של שיתוף פעולה עם המדינות העצמאיות החדשות באפריקה. ב-1968 שחקה תפקיד מרכזי בהקמתה של מפלגת העבודה, ועם מותו של לוי אשכול בפברואר 1969, עמדה בראש ממשלת הליכוד הלאומי.
לאחר הבחירות לכנסת השמינית (1973) הרכיבה גולדה מאיר ממשלה בראשות המערך, אך התפטרה מייד לאחר פרסום דוח הביניים של ועדת אגרנט.
ועדת אגרנט, הוועדה שהוקמה לשם חקירת מחדל מלחמת יום הכיפורים, קבעה כי בניגוד לבכירים אחרים, ראש הממשלה פעלה בצורה שקולה ונכונה והחלטותיה היו נכונות.
חרף תוצאות המלחמה נבחרה גולדה מאיר שנית לראשות הממשלה בבחירות שהיו זמן קצר לאחר המלחמה, אך נאלצה להתפטר בעקבות המחאה הציבורית של תנועות המחאה, מחאה שהתגברה עם פרסום דוח הביניים של ועדת אגרנט. לאחר פרישתה עברה להתגורר בקיבוץ רביבים, בו חיה בתה. היא חייתה ברביבים עד ליום מותה.
מחלת הסרטן בה חלתה, גברה עליה לבסוף, והיא נפטרה ב-8 בדצמבר 1978, ח' בכסלו התשל"ט.
עמדותיה של מאיר לגבי הסכסוך הערבי-ישראלי ולגבי בעיותיה החברתיות של ישראל נראו לרבים נוקשים, למרות זאת זכתה להערכה רבה הן בישראל והן בחו"ל בשל אישיותה ומנהיגותה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה