דיכאון - גם הוא תוצאה של גיל המעבר

נשים המגיעות לגיל המעבר נמצאות בסיכון לדכאון, ושני מחקרים חדשים מביאים עימם את הראיות לכך.

שני המחקרים עקבו אחר נשים על סף גיל המעבר, הידוע כ'קדם-מנופאוזה'. לאף אחת מהנשים לא היתה היסטוריה של דכאון קודם לתקופה זו בחייה, אך הסיכון לפתח תסמינים של דכאון עלה בהדרגה במשך שנים אלו.

שני המחקרים פורסמו בגיליון אפריל של העיתון 'Archives of General Psychiatry'.

הממצאים תומכים בטיפול אגרסיבי, הן בתסמיני גיל המעבר והן בתסמיני הדכאון המופיעים במהלך המעבר לגיל זה, אומרים החוקרים. קיימת נטיה לפטור תסמינים של דכאון כחלק בלתי נפרד ממעבר זה, אך לא רצוי לזלזל בהם.

מנקודת מבט של בריאות הציבור, דכאון היא מחלה חשובה עם השפעה משמעותית על החולים והמשפחות. מדובר בבעיה אמיתית, אך החדשות הטובות הן כי זו בעיה שניתן לטפל בה.

הסיכון לדכאון

החוקרים עקבו אחר 460 נשים מבוסטון, בין הגילאים 36-45, למשך שש שנים. כל הנשים היו בתקופת ה'קדם-מנופאוזה' בזמן התחלת המחקר, כלומר עדיין קיבלו מחזור קבוע, או שלא עברו עדיין שינויים אחרים המצביעים על מעבר לגיל המעבר.

אף לא אחת מ- 460 הנשים אובחנה מעולם עם דכאון משמעותי. אך אלו שנכנסו לתקופת ה'קדם-מנופאוזה' במהלך תקופת המחקר נטו לפתח תסמינים משמעותיים של דכאון כמעט פי שתיים מאלו שלא.

הסיכון היה גדול יותר אצל נשים שנכנסו לתקופה זו וסבלו גם מגלי חום, אך הוא עדיין היה גבוה מאד גם אצל אלו שלא סבלו מכך ומתסמינים אחרים שכיחים הקשורים לתקופת ה'קדם-מנופאוזה'.

תסמונת קדם-וסתית ועישון

במחקר השני, שתוכנן באופן דומה, חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה, עקבו אחר 231 נשים בין הגילאים 35-47 למשך 8 שנים.

שוב, הנשים היו בתקופה שלפני גיל המעבר בתחילת המחקר ולא סבלו מהיסטוריה של דכאון.

דגימות דם נלקחו מזמן לזמן במהלך 8 השנים כדי לקבוע רמות הורמונים, והחוקרים גם ביצעו מבחנים סטנדרטיים שתוכננו להעריך תסמיני דכאון ודכאון קליני.

בהשוואה לתקופה שלפני גיל ה'קדם-מנופאוזה', אישה נטתה פי ארבעה יותר לסבול מתסמינים של דכאון. שינויים ברמות ההורמונים היו קשורים במידה משמעותית עם הופעת תסמינים אלו, גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמים אחרים של סגנון החיים הקשורים לדכאון. אבחון של דכאון קליני נמצא גם הוא גבוה פי שניים במהלך המעבר לתקופת גיל המעבר.

החוקרים הדגישו, כי הממצאים אינם מראים כי הורמונים בלבד הם המשפיעים על הסיכון לדכאון במהלך תקופה זו בחיי האישה, אך שני המחקרים תומכים ברעיון כי הורמונים מעורבים בכך ישירות.

נשים במחקר שדיווחו על תסמונת קדם-וסתית (PMS) לפני המעבר לגיל זה, היו בסיכון גבוה אף יותר לדכאון מאשר נשים אחרות.

הסיכון לדכאון בקרב מעשנות היה גדול גם הוא יותר מאצל נשים לא מעשנות בתקופה ה'קדם-מנופאוזה'.

טיפול הורמונולי ותרופות SSRI

החוקרים הדגישו, כי כמו תסמינים אחרים של גיל המעבר, לא כל הנשים יחוו תסמינים של דכאון בתקופת ה'קדם-מנופאוזה'. רוב הנשים אינן מפתחות דכאון משמעותי, אך ממצאים אלו מציעים כי כאשר נשים בגיל זה מפתחות תסמיני דכאון, על רופא המשפחה או על כל מטפל אחר להתייחס לתסמינים אלו בצורה רצינית.

טיפול הורמונלי, הנמצא בשימוש לטיפול בטווח הקצר בגלי חום והזעות לילה, נמצא בחלק מהמחקרים כמשפר תסמיני דכאון אצל נשים שהגיעו לגיל המעבר. טיפול בתרופות נוגדות דכאון נמצא גם הוא יעיל.