ריטה דורון, עורכת דין במקצועה, הורשעה בעבירה של גניבה בידי מורשה, לאחר שלקחה לעצמה כ- 16,000 שקלים שהתקבלו מההוצאה לפועל עבור אחת מלקוחותיה. ביום חמישי (30.3.2006) גזר ביהמ"ש את עונשה ושלח אותה לרצות תשעה חודשי מאסר בפועל.
דורון הורשעה כי מעלה בכספי מזונות. הכספים היו אמורים להגיע לידיה של אשה שיצגה, ובמקום זאת נכנסו הכספים לחשבון הפקדונות שלה כמעט מדי חודש במשך תקופה של כשנה ושמונה חודשים. במשך כל אותם חודשים היא השתמשה בהם לצרכיה האישיים. רק לאחר שדבר התגלה באקראי למתלוננת, החזירה דורון את הכספים בדרך שאותה תיאר ביהמ"ש כ"שימוש באמתלות ותירוצים שונים, אשר נבחנו לגופם ונדחו כבלתי מהימנים".
שופטת ביהמ"ש השלום בנתניה, גלית ציגלר, אשר ישבה בדין, ציינה כי מקצוע עריכת הדין מטבעו הוא מקצוע המושתת על יחסי אמון, ומטבע הדברים אדם פונה לעורך דין כשהוא זקוק לעזרה בנושאים שהם בעלי חשיבות לגביו. אדם סביר סומך על היעוץ שהוא מקבל ועל הדרך המשפטית שבה נוקט עורך הדין, תוך שהוא מאמין כי עורך הדין פועל בדרך הטובה ביותר כדי לייצגו. מכאן לדבריה, "נגזרת גם חובתו של עורך הדין לפעול בנאמנות, במקצועיות ובתום לב לטובת לקוחו".
ציגלר הוסיפה ואמרה, כי "חובת האמון המוטלת על עורך הדין מופנית גם כלפי בית המשפט, ובמיוחד במסגרת לשכת ההוצאה לפועל בה נדרש עורך הדין לשמש כצינור להעברת כספים, ובית המשפט נותן בו את האמון כי גביית הכספים תתבצע כסדרה, וכי ההליכים המשפטיים לא ישמשו כר נוח לביצוע עבירות פליליות".
בגזר הדין קבעה ציגלר כי דורון ניצלה את מעמדה ואת האמון הרב שרחשה לה המתלוננת, וכשהיא מוליכה אותה שולל במשך חודשים ארוכים וטוענת באוזניה כי לא התקבלו כל כספים עבורה, למרות שהיא מודעת למצוקתה הכלכלית, ולמרות שהיא יודעת שהכספים מופקדים כמעט מדי חודש לחשבונה.
גם לאחר שנחשפו מעשיה של דורון, היא לא הודתה במיוחס לה ואף לא ביקשה את סליחתה של המתלוננת, אלא דחתה אותה בנימוק שעליה לבדוק את הדברים, ורק כ- 3 שבועות לאחר מכן - ולאחר שפנתה ללשכת ההוצאה לפועל כדי לקבל את שכר הטירחה המגיע לה, בגין הכספים ששולמו למתלוננת ושימשו אותה במשך כל התקופה - היא החזירה למתלוננת את כספה בהפחתת שכר הטירחה ושכר עבור יעוץ נוסף שנתנה לה, אותו יעוץ במסגרתו שיקרה למתלוננת ביודעין בספרה לה שלא מתקבלים כספים עבורה, ושהפעולות שהיא נוקטת אינן נושאות פרי.
המדינה דרשה לקבוע עונש מאסר בפועל, אשר יהלום את הנסיבות החמורות העומדות ביסוד מעשיה של הנאשמת.מנגד, הביא הסניגור את כל הנסיבות המקלות שיכולות לעמוד לזכותה של הנאשמת, ואף זימן שני עורכי דין ותיקים על-מנת שיעידו לטובתה.
השופטת ציגלר הדגישה את התלבטותה ואת השיקולים לכאן ולכאן, וציינה את "מעמדה של הנאשמת בעת ביצוע העבירות, התמשכותן, התנהגותה של הנאשמת כלפי המתלוננת, העובדה שהנאשמת לא הודתה ולא חסכה זמן שיפוטי יקר, והצורך בענישה שתבטא את החומרה שרואה בית המשפט בעבירות שמבצע עורך דין כלפי לקוחותיו כמשפיע על ציבור עורכי הדין כולו, כמו גם הצורך בקביעת אמות מידה ראויות". מן הצד השני נמצאת כף הזכות, הכוללת את "מצבה האישי הלא פשוט של דורון כפי שהוצג בהרחבה, שנות פעילותה הרבות כעורכת דין ושלילת רישיונה ומקור פרנסתה לצמיתות, כמו גם השבת הכספים למתלוננת".
לאחר ששקללה את כל הנסיבות, גזרה ציגלר על דורון עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, פיצוי למתלוננת בסך של 4,000 ש"ח וקנס בסך 10,000 שקלים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה