לראשונה בישראל, אוריינטציה קיומית

ניתן להבחין, שההצבעה לגימלאים אינה משקפת רק מחאה, אלא גם משהו בונה, מעבר לכך: התמקדות הציבור, לראשונה בתולדות המדינה, בנושאים קיומיים ממשיים, ולא רק בנושאים "לאומיים גדולים" או, התמקדות כמו-אליטיסטית בפרוגרמות ריקות אך נישגבות ומכובדות כגון "חוקה לישראל" או פרוגרמות שנאה ריקות אף הן מנחיצות קיומית, כגון "הפרעות בחרדים" של "שינוי" זל"ל (זכרה-לא-לברכה). שמעתי את לונדון וקירשנבאום מכנים את הנושא הגימלאי, "אינטרס סקטוריאלי". אלא שיש בכך הטיית משמעות (אולי בלתי מודעת) של חלקים בתקשורת בשרות הדיכוי של ההון הגדול, ממש כמו הטלהנובלות בסגנון הדרום אמריקני המוצגות בטלויזיה, שמטרתם לשתק את החשיבה ולסמם את הערנות לדברים המהותיים, תוך הצפת התודעה בטריויה זוהרת ובהוויה של רומן משרתות.

וברוח זאת, וכי אמיר פרץ לא יהיה, במחווה מיוחד וצנוע מצידו, ובעקר ענייני, שר הרווחה? זאת כמובן פרט להיותו סגן רוה''מ. או שיוקם משרד מיוחד למלחמה בעוני, משרד הקידום החברתי או משרד הצדק החברתי (שיעסוק גם בנושאים כגון הקלת שכ''ל לסטודנטים, הקלה בדיור לזוגות צעירים, וכד').

והרי אנו בסימן הקמת משרדים לבעיות ספציפיות, כגון דרישת מפלגת הגימלאים למנות ''שר גימלאים''

סוף סוף העם בישראל ומקצת ניבחריו מתמקדים, אולי לראשונה בתולדות המדינה, גם בבעיות קיומיות, ולא רק בנושאים גדולים, שתכופות משמשים אינטרסים אוליגרכיים, אולי של ההון הגדול, להסחת דעת ההמונים למשל מהעובדה שמחיר הבשר, נייר הטואלט, והרבה מוצרי אוכל בסיסיים התייקרו בשנה וחצי האחרונה ב-‏35% בלי ששולמה תוספת יוקר.