אושרה השעייתו הזמנית של עו"ד שסחט את עמיתו למקצוע

בית המשפט העליון דחה את בקשתו של עו"ד דוד ראש, להורות על עיכוב ביצועה של החלטת בית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין, להשעותו זמנית מחברות בלשכה, לאחר שהורשע בביצוע סדרה של עבירות פליליות כנגד עמית למקצוע.

ראש הורשע בבית משפט השלום בקרית-גת בעבירות של סחיטה באיומים ושימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות. בעקבות כך נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 20 אלף שקלים. כנגד פסק-הדין הגיש ראש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וערעורו תלוי ועומד.

עם מתן פסק-דינו של בית משפט השלום, הגיש ועד מחוז הדרום של לשכת עורכי-הדין לבית-הדין המשמעתי המחוזי בבאר-שבע, בקשה להשעייתו הזמנית של ראש מחברותו בלשכה.

לאחר דיון בעניין, בחודש אוקטובר 2005, קבע בית-הדין, בין השאר, כי העבירות שבהן הורשע ראש הן עבירות שיש עימן קלון, וכי "השילוב של חומרת העבירות, ביצוען על-רקע כלכלי, השתרעותן על פני תקופה ארוכה והעובדה שבוצעו כנגד חבר אחר למקצוע, מלמד כי [המבקש] לא יוכל לשמש כעורך-דין, עם התדמית החיובית והמהימנות המוחלטת הכרוכים בכך".

לבסוף ציין בית-הדין, כי להתרשמותו, סיכויי הערעור שהגיש עורך-הדין להתקבל הינם נמוכים ביותר, וגם מטעם זה יש להיענות לבקשת הוועד המחוזי.

לבקשת ראש, עוכב ביצוע ההשעיה לפרק זמן של 30 ימים, במהלכם הגיש ערעור לבית-הדין המשמעתי הארצי של הלשכה, מלווה בבקשה לעיכוב נוסף של השעייתו הזמנית.

בערעורו טען, כי קביעתו של בית-הדין קמא ביחס לסיכויי הערעור היא שגויה, וכן כי התעלם מהוראתו של סעיף 80(ב) לחוק לשכת עורכי הדין הקובע, כי "הואשם עורך-דין בפלילים בשל מעשה או מחדל המשמש עילה גם לדיון בפני בית-דין משמעתי לפי פרק זה, רשאי בית-הדין המשמעתי להפסיק את דיוניו עד למתן פסק סופי בפלילים".

מכוח הוראת סעיף זה, הטעים ראש, היה על בית-הדין להשעות את הדיון בעניינו עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. הוא הוסיף, כי השעייתו עלולה גם לפגוע קשות בפרנסת משפחתו, אשר סבלה רבות מההליכים שהתנהלו ומתנהלים כנגדו.

בית-הדין המשמעתי הארצי דחה בסוף ינואר השנה את ערעורו של ראש. בין השאר נקבע, כי במהלכים שנקטה הלשכה לשם השעיית המבקש, היא נהגה כדין ובהתאם לסמכויות שהוקנו לה בחוק - משעבר המבקש עבירות פליליות שעה שעסק במקצוע עריכת הדין, הוא הפר את הנורמות המקצועיות המקובלות, ועל כן, בדין הושעה משורות הלשכה.

בנוסף צויין, כי שאלת סיכויי הערעור שהגיש המבקש להתקבל כלל אינה רלוונטית לעניין השעייתו הזמנית, שכן אין בית-הדין נדרש למלא את תפקידו של בית המשפט הדן בערעור, ודי לו בקיומה של קביעה שיפוטית לפיה ביצע המבקש את העבירות שיוחסו לו.

כמו-כן הודגש, כי אין חולק על שהשעייתו של המבקש מן הלשכה תגרום לו לנזק, אולם מנגד, אין להמעיט בחומרת הפגיעה שפגע המבקש במתלונן ובציבור עורכי-הדין.

כנגד החלטה זו הגיש ראש את ערעורו לבית המשפט העליון, כשבמקביל, עתר גם לעכב את ביצוע השעייתו הזמנית עד להכרעה בערעור.

בבקשת עיכוב הביצוע טען, כי הסעיף הרלוונטי לעניינו הינו סעיף 72(א) לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע כי: "עונש שהוטל על-ידי בית-הדין משמעתי... לא יבוצעו כל עוד אפשר לערער על פסק-הדין, ואם הוגש ערעור - כל עוד לא תמו כל ההליכים בעניין".
משכך, הטעים ראש, כל עוד הערעור שהוגש מטעמו לבית המשפט המחוזי טרם הוכרע, לא היה ניתן להשעות את חברותו בלשכה.

עוד טען המבקש, כי יגרם לו נזק כבד כתוצאה מאי-עיכוב ביצוע השעייתו הזמנית, באשר גם אם יתקבל ערעורו והשעייתו הזמנית תבוטל - אפשרות שהינה, לדעתו, סבירה ביותר - יגרום הדבר לפגיעה חסרת תקנה במוניטין המקצועי שלו, ויהפוך את הערעור לחסר משמעות.

בסיכום הדברים ציין, כי הנזק הכלכלי והמקצועי העשוי להיגרם לו, והעובדה שלא נשקפת ממנו סכנה לציבור, מחייבת לבטל את השעייתו הזמנית עד להכרעה בערעור.

בתגובתה לבקשה נסמכה לשכת עוה"ד-מחוז הדרום על סעיף 78(ו) לחוק, הקובע כי "ביצועה של החלטה על השעיה זמנית או על פרסום השעיה זמנית על-פי סעיף זה לא יעוכב בשל כך בלבד שאפשר עוד לערער על ההחלטה או שעוד לא תמו כל ההליכים בערעור שהוגש".
לטענת המשיבה, די באמור בסעיף זה כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

בהמשך התגובה צויין, כי על יסוד פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון, העבירות שבהן הורשע ראש הן עבירות חמורות שיש עימן קלון, ומשכך אין לשעות לטענותיו בדבר הנזק שייגרם לו בשל ההשעיה הזמנית.

בנוסף, נטען, סיכויי הערעור שהגיש המבקש להתקבל הינם נמוכים ביותר, ובאשר לטענה לפיה השעייה הזמנית מהווה פגיעה קשה בחופש העיסוק, גרסה הלשכה כי זכותו של המבקש לעסוק בעריכת-דין נסוגה מקום בו בוצעו על ידו עבירות כה חמורות, המוכיחות כי הוא אינו עומד בסטנדרטים של יושר והגינות המצופים מעורך-דין.

המשיבה ציינה, כי אינה חולקת על כך שהשעייה עלולה לגרום למבקש ולמשפחתו נזק כבד, אולם, לטעמה, עיכוב הביצוע יסב נזק כבד יותר לכלל הציבור ולקהל עורכי-הדין.

שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, עיין בטענות הצדדים, והגיע לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לאחר בחינת הוראות החוק הרלוונטיות, נקבע, כי בית-דין משמעתי מחוזי רשאי להשעות זמנית מן הלשכה עורך-דין שהורשע בעבירה שיש בה משום קלון. באשר להשלכות של הגשת ערעור כנגד החלטה זו, מצויין בחוק, כי ביצוע של החלטת ההשעיה לא יעוכב רק משום שאפשר עוד לערער על ההחלטה או שעוד לא תמו כל ההליכים בערעור שהוגש.

בהמשך הדברים הדגיש בית המשפט, כי מטרתו של מנגנון ההשעיה הזמנית היא לשמור על רמת המקצוע ועל האמון שרוחש הציבור, ובכלל זה מערכת המשפט, לקהל עורכי-הדין. בבסיסו של מנגנון זה מונחת התפיסה כי על עורך-הדין, המשמש בשירות לקוחותיו ומהווה עזר לבית המשפט, להיות אמון על שמירת החוק ולגלם בהתנהלותו רמה אתית ומוסרית ההולמת את מקצועו ומעמדו.

אומנם נכון, ציין השופט לוי, כי אין להתעלם שבמקרה שלפנינו, הרשעתו של המבקש טרם הפכה חלוטה, שכן הערעור שהוגש מטעמו לבית המשפט המחוזי עודו תלוי ועומד. יתרה מכך, ברור גם כי השעיה - ולו זמנית - טומנת בחובה פגיעה בלתי מבוטלת בפרנסתו של מי שהושעה, ואף עלולה להיות לה השפעה על יכולת השתכרותו בעתיד.

"ברם, מדובר במבקש שנמצא כי חטא בביצוען של עבירות חמורות - הוא ניסה לסחוט עורך-דין אחר, ולשם כך טרח ואסף מידע ומסמכים על פעילות קורבנו, עליו הוא איים בפגיעה בגופו, בחירותו, בשמו הטוב, בפרנסתו ובפרטיותם שלו ושל בני משפחתו. מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, או לעניין סיכויי הערעור שהוגש על החלטת בית-הדין הארצי לבית משפט זה, ברי כי הרשעה בעבירות מעין אלה מטילה צל כבד על יושרו ויכולתו של המבקש למלא את חובותיו המקצועיות".