יבואן זיקוקים ישלם פיצויים לנער שנפגע בפניו

בית המשפט העליון דחה באחרונה את בקשת רשות הערעור שהגיש יבואן זיקוקים, אשר הורשע בבית משפט השלום בכפר-סבא באחריות לנזקים שנגרמו לילד בעת שימוש בפצצת זיקוקים, והשאיר על כנו את עונש הפיצויים שהוטל בערכאה הראשונה על-סך כחצי מיליון שקלים.

ראשיתה של הפרשה הארוכה ורוויית הדיונים הזו בשנת 94', עת נפגע הילד במהלך משחק בפצצת זיקוקים, אותה ייבא לארץ הנתבע. במהלך המשחק הצית הילד את הפתיל המיועד להפעלת הפצצה, והזיקוקים יצאו דרך צידה העליון ופגעו בפניו - בעיקר בעינו השמאלית. כתוצאה מתאונה זו איבד הילד את הראייה בעינו, וסבל מכאבים קשים בראשו.

שנתיים מאוחר יותר הוגשה תביעה מטעם הילד לבית משפט השלום בכפר-סבא. בסוף שנת 99' הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו תימחק חוות דעת הרפואית שהגישה התביעה, ובמקומה ימונה מומחה רפואי יחיד מטעם בית המשפט והצדדים ישאו בשכר טירחתו ובהוצאותיו. עם זאת, לאחר שנמנעה ההגנה מלשלם את חלקה למומחה, ביטלה התביעה את ההסכם הדיוני ושבה להסתמך על חוות הדעת המקורית שהגישה.

בראשית חודש יולי 2000 ניתן פסק-דינו של בית משפט השלום בהעדר היבואן. השופט ר' אמיר ציין, כי הנתבע לא התייצב לאף אחת מהישיבות שלאחר מינוי המומחה, וזאת למרות שהוזמן מספר פעמים, וב"כ התביעה אף העבירה את החלטות בית המשפט לידי בא-כוחו בפקס וטלפונית.

במצב דברים זה נענה בית המשפט לבקשת ב"כ הילד לקיים את המשפט בהעדר הנתבע, והורה להוכיח את התביעה בתצהיר, נוסף על חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמה.

בית המשפט בחן את טענות הצדדים, וקבע לבסוף, כי היבואן אחראי לנזקים שנגרמו לילד, וזאת בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980. בנוסף, לאחר בחינת וניתוח הנזקים, הועמד סכום הפיצוי על סך של 495 אלף שקלים, וכן שכר טירחת עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 90 אלף שקלים נוספים.

זמן מה לאחר מכן, הגיש היבואן בקשה לביטול פסק-הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד. בחודש ספטמבר 2000 דחה בית משפט השלום את בקשתו, בהתבססו על שורת מחדליו, ביניהם אי התייצבותו לישיבות בית המשפט, לא הוא ולא בא-כוחו, והימנעותו מלשלם למומחה המוסכם את שכרו, גם לאחר מתן אורכה.

בית המשפט קבע כי מדובר במקרה קיצוני, בו הפגינו המבקש ובא-כוחו זלזול כלפי בית המשפט, והתובע, שנפצע בשנת 94', נותר חסר אונים ללא התקדמות ההליך בעניינו. כמו-כן צויין, כי השופט בתיק נתן פסק דין מנומק, המתבסס על חוות דעת רפואית ותצהירו של הנפגע, ולא קיבל את טענות התביעה ללא בחינה וביקורת. לבסוף נקבע, כי סיכויי הגנתו של היבואן העולים מבקשתו אינם נראים טובים.

על החלטה זו הגיש היבואן בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר בהסכמת התובע ניתנה לו. בסוף חודש מאי 2003 התקיימה הישיבה הראשון, אליה לא התייצב היבואן כנדרש. במהלך בירור שנעשה בעניין התגלה, כי ההזמנה שנשלחה לבא-כוחו חזרה בציון "לא נמצא".

לפיכך החליט הרכב השופטים בתיק (סגן הנשיא י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין) על מחיקת הערעור וחיוב היבואן בהוצאות. המערער מצידו, הגיש בקשה לביטול פסק-דין, אשר התקבלה לבסוף למרות "ההתנהגות המזלזלת שהופגנה מטעם המערער ובאי כוחו לכל אורך הדרך".

עם זאת, הותנה ביטול פסק-הדין בתשלום הוצאותיה של התביעה על-סך 17,500 שקלים. לטענת היבואן, החלטה זו לא הומצאה לו או לבא-כוחו, ולמרות זאת, הגיש בעצמו, ללא ייצוג, בקשה לביטול התניית ביטול פסק-הדין בתשלום ההוצאות.

בסוף חודש ינואר 2004 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה האחרונה, לאחר שלא ראה כל הצדקה לשינוי החלטתו. גם הפעם טען היבואן כי ההחלטה לא הומצאה לו, אלא לעורך-הדין שכבר לא עסק בייצוגו. הוא הגיש בקשה נוספת להארכת המועד לתשלום ההוצאות, אולם גם הפעם נידחתה הבקשה, בנימוק כי לא טרח לנצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו, ובשל העובדה כי למרות הזמן שחלף טרם הפקיד את הסכום הנדרש.

כצפוי, הגיש היבואן גם הפעם בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובמקרה הזה - לבית המשפט העליון. הוא שב על טענותיו כי לא זלזל בהחלטות בית המשפט, שההחלטה לא הומצאה לו כדין, שהתכוון לשלם את ההוצאות - אך ב"כ התביעה סירבו לקבל את התשלום, וכן העלה סיבות אישיות המצדיקות את ההתחשבות בו.

שופטת בית המשפט עדנה ארבל, בחנה את בקשתו של היבואן לעומקה, וקבעה לבסוף, כי דינה להידחות.

ראשית, נפסק, הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים בהכרעה בה.

בנוסף, אף לגופם של דברים, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. "מהשתלשלות העניינים שתוארו לעיל עולה כי התנהגותו של המבקש במסגרת הליך זה מאופיינת מתחילתו במחדלים שונים, הגובלים למיצער ברשלנות, אם לא בזלזול ובחוסר תום לב. למבקש ניתנו מספר הזדמנויות לתקן את מחדליו אלו, אך הוא לא עשה בהן שימוש".

בהמשך הדברים הדגיש בית המשפט, כי ההליך נשוא הבקשה עניינו באירוע נזיקי שהתרחש 94', והתביעה עצמה הוגשה בשנת 96'. בשל מחדליו של הייבואן, נקבע, נמשכו ההליכים עד לעת הזו, כאשר הוא עצמו מבקש מבית המשפט כי יאפשר למעשה את פתיחת ההליך מתחילתו.

"בנסיבות אלו יש לשים לנגד עינינו את זכויותיו של המשיב, אשר החלטה מלפנים משורת הדין כלפי המבקש תגרום לו לעוול. יצוין גם כי פסק הדין אשר חייב את המבקש בנזקיו של המשיב הינו פסק דין מנומק, שבחן את טענותיו ותצהירו של המשיב בעין ביקורתית, וקיבל רק את חלק מטענותיו באשר לגובה הנזק. כמו כן בית המשפט, בדונו בבקשה לביטול פסק הדין, בחן את טענות הגנתו של המבקש כפי שהן עלו מהבקשה, וסבר כי אין הן מראות סיכויים טובים להגנתו. לפיכך ספק אם נגרם למבקש עיוות דין תוצאתי".

לאור האמור לעיל, בחר בית המשפט לדחות את בקשתו של היבואן, והעונש שהוטל עליו בבית משפט השלום הושאר על כנו.