הרב משה יהודה לנדא, רב העיר בני-ברק, מזכיר גם השנה לבנות חרדיות להישמר מיציאה לרחובה של עיר בליל פורים, ולהישאר בחיק משפחותיהן. חששו של הרב לנדא נובע מפורקן היצרים בפורים הבא לידי ביטוי ברחובות בני-ברק.
כבכל שנה מגיעים רבים מהשוליים של צעירי החברה החרדית מגבעת שמואל ומהישוב רכסים לטובת "מסע נקם" ב"דוסים". כתרים רבים ובלתי מחמיאים נקשרו לתת-פלג זה בחברה החרדית, כאשר היו אף שהפכו את המינוח "שָבָּבּ" המציין פרחחים בערבית לראשי תיבות מקוריים: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ".
השבבניקים, כמעט כולם פליטי משפחות חרדיות מעדות המזרח, נטפלים לעוברים ושבים ובעיקר לעוברות ושבות, ובאין לאל ידן של משמרות הצניעות למגר את התופעה, מזכירים לבנות להישאר בבתים. הבנות הממושמעות נשארות לחגוג בחיק בני משפחותיהן במצוות הרבנים.
עיקר המהומה מתרכזת בפינת הרב שך (לשעבר הרצל)-רבי עקיבא (סמוך לשטיבלך איצקוביץ'). השבבניקים, שבשאר ימות השנה ניתן למצוא חלק מהם בפאבים ומועדונים בתל אביב, הולמים על מכוניות ומשליכים נפצים וחזיזים במהלך כל הלילה. למקום מגיעים מדי שנה שוטרים ופקחים עירוניים לאכוף את הסדר. שבבניקית בין השבבניקים הינה מחזה נדיר, משום שהבנות יודעות כי אם יצטרפו לחגיגה "יאבדו את עולמן" וסיכוייהן למצוא שידוך הגון קלושים.
קללת הגשם
אביו של הרב לנדא, יעקב, שעוד בחייו התוודע למהומה בהיותו רב העיר, הטיל בזמנו קללה, כי בכל ליל פורים יירד גשם בעיר החרדית במטרה להשאיר את ההוללים בבתים. זקני בני-ברק יודעים לספר כי למיום הטלת הקללה ועד היום בכל ליל פורים נפתחים שערי שמיים ושוטפים את רחובות העיר.
הבן, רבה של בני-ברק, אינו בר השפעה כאביו, בעיקר בשל היותו חסיד חב"ד. בעיתון יתד נאמן שמו כלל אינו מוזכר, ובפרסומות מופיע שמו ללא תואר רב עיר. בירושלים, לעומת זאת, תופעות כמו בבני-ברק נדירות. כוחן של משמרות הצניעות, המונהגות בידי חסידי רייב אהרה'לך (ה"זֶבְּרוֹת"), חזק בעיר הקודש. אלו יפליאו כבר מכותיהם בכל מי שיעז להפר את חוקי הצניעות ולהביא את הפריצות אל הרחוב הירושלמי החרדי.
צילום: [צילום אילוסטרציה]
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה