הקשר בין אחים בקיבוץ פחות טוב מאשר בעיר

יחסי אחים שגדלו בעיר טובים יותר משל אחים שגדלו בלינה משפחתית או משותפת בקיבוץ. כך קבעה (יום א', 12.3.06) איילת אבירם-ברנד, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה במחקר שערכה.

אבירם-ברנד בדקה את השפעת אורח החיים בקיבוץ על היחסים והקשר בין האחים. המחקר נערך בהנחיית פרופ' שלמה שרלין וד"ר רבקה יהב, והוא השווה בין שלוש קבוצות: אחים מהלינה המשותפת בקיבוץ, אחים מהלינה המשפחתית מהקיבוץ ואחים שגדלו בעיר. במחקר השתתפו 126 נבדקים בגילאי 26-40, שיש הם אח שקטן או גדול מהם ב- 4 שנים לכל היותר.

במחקר נשאלו הנבדקים מספר שאלות על-מנת לעמוד על טיב היחסים בין האחים, כגון: "אחי ואני נהנים מאוד יחד", "אחי ואני עושים דברים רבים ביחד" ו"אני מרוצה מיחסי עם אחי". על-פי הממצאים נמצא, כי ממוצע התשובות בקרב נחקרים שגדלו בעיר היה 3.9 (בסולם של 1-5), בקרב יוצאי הלינה המשפחתית בקיבוץ 3.57 ואילו בקרב אלה שגדלו בלינה משותפת רק 2.88.

לדברי החוקרת, "ממצאי המחקר מרמזים על-כך שלערכים הקיבוציים עשויה להיות השפעה שלילית על טיב הקשר בין האחים. שתי קבוצות האחים, הן מהלינה המשותפת והן מהלינה המשפחתית, גדלו בחברה בעלת עולם ערכים ואידיאולוגיה דומים, ערכים לחיים בשיתוף, להצנעת האני והמשפחה והדגשת הקולקטיב עם תחושת מחויבות גבוהה לקהילה, נורמות התנהגות וקודים דומים. יתכן שהנורמות המשפחתיות והתרבותיות שהיו נהוגות בקיבוץ, אשר מחזקות את הגישה לקולקטיב, פגעו בטיבם של היחסים בין האחים שגדלו בקיבוץ".

לדבריה, המחקר מלמד על חשיבות לכידות התא המשפחתי, על משמעותן של הנורמות המשפחתיות והתרבותיות לפיהן מחונכים הילדים ועד כמה חשוב להנחיל בהם ערכים ונורמות לפיהם לכידות המשפחה היא ערך מרכזי.

"לנורמות אלו השפעה משמעותית לשימור מערכת היחסים בין האחים לאורך החיים", ציינה והוסיפה, כי צורת חיים זו, אשר לא בכדי היא המקובלת והנפוצה ביותר מאז שחר היקום, נתגלתה כמסייעת לשמירה על איכות היחסים בין האחים.

"אנשי מקצוע צריכים לנסות ולשמר מסגרת זאת ולעסוק יותר בטיפול מניעתי, לפני שמגיעים למצבים שבהם הוצאה חוץ ביתית או הפרדת הילדים כתוצאה מגירושין הם צעד בלתי נמנע", אמרה.