השליך כוס על שכנו וישלם פיצוי של 15 אלף שקלים

בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קיבל בשבוע שעבר את תביעתו של בנימין צוייג כנגד שכנו מחלוף בכור, במסגרתה דרש התובע פיצוי עבור החבלה הגופנית והטראומה הנפשית שנגרמו לו בשל פגיעת כוס שהשליך עליו הנתבע, במהלך ויכוח על החניית אופניים בחדר המדרגות.

השכנים הניצים גרים באותו בניין ברחוב הגאון מוילנה שבהרצליה. בכתב תביעתו טען צוייג, כי ליד מעקה חדר המדרגות בבניין, היו קשורים באופן בלתי בטיחותי אופניים, אשר תוארו על-ידו כחסרי גלגל וחסרי שימוש. התובע, שלא ידע למי שייכים האופניים, תלה מספר פעמים מודעות על האופניים ובחדר המדרגות וביקש לפנותם, אך לשווא.

בסוף חודש מאי 2005, בעלותו במדרגות, נתקל התובע בכידון האופניים. בשלב זה החליט לסלק אותם בעצמו, והוציאם אל מחוץ לבניין. או אז התפתח, בחדר המדרגות, דין ודברים בין התובע לבין אשת הנתבע. הנתבע שמע את הדברים והגיע מביתו כשבידו כוס, וכשהתלהט הוויכוח, ברגע של כעס, הטיח את הכוס לעברו של התובע.

צוייג נפצע מפגיעת הכוס וטופל בחדר המיון, שם אובחן חתך בשפתו התחתונה, בוצעה הדבקה של החתך, והוא שוחרר לביתו עם הוראות לנטילת תרופות נוגדות כאבים על-פי הצורך, כלכלה רכה ולא חמה, שתיה דרך קש, והנחת קרח על אזור הפגיעה.

הוא הוסיף, כי מעבר לפגיעה בשפתו והצלקת שנשארה במקום, נגרמה לו גם טראומה נפשית כתוצאה ממעשה התקיפה, שבעקבותיה נאלץ לפנות לקבלת טיפול מסייע בהתמודדות עם פחדיו, כעולה מאישור פסיכותרפיסטית שצירף לכתב התביעה. על הכאב והסבל שנגרמו לו, כתוצאה ממעשה התקיפה, תבע צוייג פיצוי כספי משכנו.

בכור מצידו טען, כי מדובר באופניים ששימשו את בנו, ועליהם רכב הילד מדי יום לבית הספר, ורק במשך תקופה קצרה נגנב מהם הגלגל, אותו התכוון להחליף באחד חדש. עוד נטען, שהאופניים נקשרו באופן שלא היווה הפרעה כלשהי לעולים במדרגות, ובוודאי לא סכנה בטיחותית.

לגופו של עניין ציין הנתבע, כי הוא מודה בפרטי אירוע, אך לא התכוון לפגוע בשכנו. מעשיו של התובע, ואופן התנהגותו, ובעיקר זריקתו את אופני הנתבע לאחר שפרץ את המנעול, ופגיעתו ברכוש הנתבע שלא כדין ובברוטאליות, הם אלה שגררו אותו למעשיו, "ברגע של כעס", כלשונו.

שופטת בית המשפט יעל אילני, בחנה את ראיות הצדדים, ובחרה בסופו של דבר לקבל את תביעתו של צוייג לפיצוי עבור נזקיו.

בית המשפט: "גם אם נהג התובע שלא כדין בסלקו את האופניים, ואף אם פגע ברכושו של הנתבע, וככל שהכעיס במעשיו את הנתבע, אין בכך כדי להצדיק תקיפתו של התובע ופגיעה בגופו. לצערנו, נתקלים אנו מדי יום כמעט, באירועים שתחילתם בויכוחים על עניינים פעוטים כגון מקום חניה, סכסוך שכנים וכיוצ"ב, וסופם במעשי אלימות קשים שתוצאתם קשה ביותר. אין הצדקה למעשים שכאלה ולא ניתן לרככם בהסבר שנעשו ב"רגע של כעס", 'בעידנא דריתחא' והסברים דומים".

במקרה דנן, הדגיש בית המשפט, לא עומדת לנתבע הגנה כלשהי למעשה התקיפה. לא מדובר במעשה שנעשה בסבירות כדי להגן על עצמו ועל רכושו, לא מדובר בהפעלת כוח במידה סבירה כדי להגן על החזקתו ברכושו או להשיבו לידיו, אלא בתקיפה לשמה, מתוך כעס ורוגז, ועל-מנת לפגוע, כך או אחרת, בתובע.

בסיכום הדברים הוסיפה השופטת, כי "גם אם כיוון הנתבע לעבר הקיר ולא לעברו של התובע, כטענתו, ולא היתה במעשיו כוונה לפגוע בתובע, אם כי איני מקבלת גרסה זו, חב הוא כלפיו בגין רשלנותו, שכן חובה היה עליו לצפות אפשרות של פגיעה בתובע במקרה כזה בו זרק את הכוס לכיוונו".

לאור האמור לעיל, ולאחר עיון במסמכים הפואיים ובתמונות שצורפו לכתב התביעה, הורה בית המשפט לבכור לשלם לתובע סך של 15 אלף שקלים, כפיצוי על הכאב והסבל שנגרמו לו, וכן הוצאות משפט בסך 500 שקלים נוספים.