חנית כחוק וקיבלת קנס? אל תמהר לשלם

דמיינו לעצמכם תסריט שבו אתם חונים את רכבכם בשולי רחוב בעיר גדולה, יוצאים לעיסוקיכם ובשובכם למכונית ממתינה לכם על המגב הפתעה - הודעת קנס. רבים מנהגי ישראל התנסו ב"חוויה" זו ואף שילמו את הקנס בלית ברירה, אך תושב חיפה לא הסכים להשלים עם רוע הגזירה.

ראשיתה של הפרשה בחודש יולי 2004, אז החנה יחיאל קמחי את רכבו בבירה, והואשם כי עצר את רכבו באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה ברח' נעמי קיס שבירושלים. דוח הדבקה הוצמד למכונית, משום שלא היה ברכבו באותה עת ויוחסה לו עבירה על תקנה 71(1) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 - הפרעה לתנועה.

קמחי לא הסכים לשלם את הקנס, ובעקבות כעסו על הדוח שקיבל, לדעתו שלא בצדק, ביקש להישפט. במשפטו טען, כי אין סימון אדום-לבן (האוסר חנייה) על אבני השפה של הנתיב שבו חנה, זה הפונה ימינה, ואין גם כל תמרור האוסר במפורש על החנייה. רק אחרי המקום שבו החנה קמחי את רכבו, לאורך כ- 25 מטר עד לצומת, קיים סימון שכזה. אין גם סימון האוסר חנייה בקטע של כשלושים מטר לפני המקום שבו חנה קמחי. במילים פשוטות יותר, קיים קטע של כשלושים מטר שאיננו צבוע כאסור לחנייה ואילו שלפני אותו קטע ואחריו, ישנו סימון האוסר חנייה.

קמחי טען בבית המשפט, כי במקום שבו אין איסור מפורש שלא לחנות - יש רשות לחנות. לגרסת השוטרת שרשמה את הדוח, חניה במקום זה מהווה הפרעה לתנועה, שכן נתיב הנסיעה מסומן בחץ המורה על פנייה ימינה. ועל כן רכבים המעוניינים לפנות ימינה, צריכים לעקוף את הרכב החונה, ובכך נגרמת ההפרעה לתנועה. היא הוסיפה וטענה, כי קמחי אמור היה לדעת זאת בעצמו.

שופט ביהמ"ש לתעבורה, אברהם טננבוים, קבע בפסק דינו, כי הכלל בעניין צריך להיות ברור וחד-משמעי. לדעתו, "בדרך כלל קיימת חזקת תקינות ונהג איננו צריך לחקור ולדרוש במופלא ממנו. נהג צריך להיות צייתן ולא חוקר תנועה". במקרה שלפנינו, טען טננבוים, כל אדם שהיה רואה כי החנייה אסורה לפני ואחרי קטע כלשהו, היה מניח שבקטע זה החנייה כנראה מותרת. אם רואה נהג כי יש מקום חניה סביר, הסברה היא כי ישבו המוסמכים לכך והחליטו שמותר באזור זה לחנות. נהג איננו צריך להעמיד תחת שבט ביקורתו את שיקול דעתה של הרשות. אם קבעה הרשות שמותר באזור מסוים לחנות - חזקה עליה שעשתה את מלאכתה נאמנה.

השופט אף דחה את טענת השוטרת, כי הרחוב הוא רחוב עמוס וכל חניה בצד הימני תהווה הפרעה לתנועה. גם אם נקבל את טענתה, ציין טננבוים, אין מקום לבוא אל האזרח קמחי בטענה, כיוון שלא נאסר עליו לחנות בכביש, ותלונות בעניין יש להפנות לרשויות האחראיות על תמרור וסימון הכביש.

טנבוים סיכם, כי לאור הממצאים שעלו במהלך המשפט ברור, כי לא ניתן לבוא אל קמחי בטענות על אשר חנה במקום שבו חנה, כאשר זכותו היא לעשות כן ולכן החליט לזכותו.