בית משפט השלום בירושלים דחה (ג', 07.03.06) את תביעתו של רוכב האופנוע, פרדי נצר, כנגד שופט בית המשפט העליון לשעבר, מישאל חשין, בטענה כי האחרון פגע בו עם רכבו במהלך נסיעה ברחובות הבירה, וחייב את התובע בתשלום פיצוי בסך 13 אלף שקלים.
לטענת נצר, בראשית חודש אוגוסט 2002 רכב על אופנוע מסוג סוזוקי, במסלול השמאלי של רחוב חנוך אלבק בירושלים, מכיוון טיילת ארמון הנציב אל מרכז העיר. לגירסת התובע, סטה חשין, אשר כיהן באותה העת כשופט בית המשפט העליון, עם רכבו ממסלול נסיעתו בנתיב הימני, ופגע בו בעוצמה.
כתוצאה מהפגיעה, נטען, הופל התובע ארצה בעוד הנתבע איבד השליטה על רכבו, המשיך עם כיוון נסיעתו שמאלה, ביצע פניית פרסה ופגע בעמוד של רמזור שניצב על אי התנועה בין שני מסלולי הנסיעה ברחוב. לאור-זאת, הגיש נצר את תביעתו כנגד חשין וכנגד המדינה - בעלת הרכב, והעמידה על סך 32,723 שקלים.
גרסתו של חשין, מנגד, הייתה שונה לחלוטין. לטענתו, נסע התובע מימינו ולא משמאלו, והוא זה שסטה ימינה לעבר הרכב. בשל סטייה זו ובשל הנזקים שנגרמו בעקבותיה, הגישה המדינה תביעה שכנגד על סך 11,708 שקלים.
בישיבה המקדמית שהתקיימה בראשית השנה, הסכימו ב"כ הצדדים להעמיד את שיעור מלוא הנזקים בתביעה העיקרית על סך של 30 אלף שקלים ובתביעה שכנגד על סך של 13 אלף שקלים.
התיק האמור שפע ראיות מטעם שני הצדדים. כל צד תמך את תביעתו בחוות דעת שמאית שתיעדה את נזקי כלי רכבו. כמו כן, הוגשו העתק תיק המשטרה, תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, תעודת עובד ציבור, תמונות זירת האירוע, ונשמעה עדותו של שוטר הסיור שהגיע לזירת התאונה מיד לאחר התרחשותה.
עיקר המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשתי שאלות מרכזיות. הראשונה, האם נגרמו נזקים בחלקו השמאלי של הרכב או לאו - אם כן, הדבר היה מצביע על צדקת גרסתו של נצר. מנגד, נשאל האם התנגש חשין בעמוד הרמזור לאחר ההתנגשות עם התובע - קרי מה מקור הנזקים בחלקו הימני של הרכב - מהרמזור או מהאופנוע.
שופט בית משפט השלום, דוד מינץ, בחן את ראיות הצדדים, וקבע לבסוף כי הראיה הטובה ביותר, התומכת באופן חד-משמעי בגרסת הנתבע, היא חוות דעתו של השמאי מטעמו, ממנה עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הרכב לא ניזוק בצדו השמאלי כלל. כל נזקיו, נקבע, ללא יוצא מהכלל, נצפו בצדו הימני, החל מהכנף האחורית ועד לכנף הקדמית.
"דבר זה מוכיח כמאה עדים, שגרסת התובע כאילו הוא נפגע על-ידי צד שמאל של הרכב אינה נכונה. טענת קיומה של קונספרציה של כל המעורבים בעניין כאילו העלימו במתכוון את הפגיעות בחלק השמאלי של הרכב, אין לה כל בסיס לא בראיות ולא במציאות".
בנוסף, ציין השופט מינץ, גרסתו של חשין, לפיה שמע רעש עצום מצדו הימני של הרכב, לא זו בלבד שלא נסתרה, אלא קבלה אישוש מדברי התובע עצמו בחקירתו במשטרה - שם העיד כי נפגע בעוצמה מהרכב. אם כך היו פני הדברים, נקבע, פגיעה מעין זו הייתה מותירה רושם רציני ברכב ולא פגיעה של מה בכך כדברי שוטר הסיור מיכאל פינוס.
"אני גם נוטה לחשוב שהשוטר פינוס, על אף שעשה עלי רושם של שוטר רציני ומסור, הפליג קמעה בסגולות זכרונו. קשה לשער כי בחלוף למעלה משלוש וחצי שנים ממועד קרות התאונה, ולאחר שלטענתו היה עד לתאונת דרכים מדי יום ביומו בשגרת עבודתו, כי יזכור בתודעתו את מיקומם של נזקי הרכב והיקפם. עובדה היא שהוא לא זכר באיזה צד נמצאו הנזקים המשמעותיים יותר".
בשולי הדברים, בחר בית המשפט להדגיש, בין השאר, כי גילויי הצער של חשין, כשבא לבקר את התובע בבית החולים, אינם מוכיחים על אשמתו. "אף אם הנתבע לא הרגיש אשם בגרימת התאונה, חש צורך אנושי לבקר את התובע שנפגע בתאונה שהוא הנתבע היה מעורב בה. העובדה שגם הציע לרכוש לו מעיל לא מתפרשת אחרת מאשר כמחווה של רצון טוב".
בסופו של יום, כאמור, בחר בית המשפט לקבל את גרסתו של חשין במלואה, על-פיה לא רובצת עליו שום אשמה לקרות התאונה. הנתבע, נפסק, ביקש לפנות שמאלה בצומת, והיה זה התובע אשר ניסה לעוקפו מימין וגרם באשמתו להתנגשות ולנזקי הרכב.
אי-לכך, התקבלה התביעה הנגדית מטעם המדינה, נדחתה התביעה העיקרית מצידו של נצר, ונפסק כי הוא ישלם לנתבעים פיצוי בסך 13 אלף שקלים, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקלים נוספים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה