"הגעתו במפתיע של התינוק לתא המשפחתי הינו גורם משמעותי להיווצרות דיכאון אחרי לידה, ולכן ההתחברות עם התינוק כבר בשלבי ההריון, בין השאר בעזרת צילומי אולטרה סאונד, עשויה להפחית את ממדי התופעה", כך אומרת הפסיכולוגית אנה גלמן, מומחית לפסיכולוגיה של האם והילד.
לדברי גלמן, אחד מהגורמים המשמעותיים לדיכאון אחרי לידה בקרב נשים נובע מהדחקת קיום הילד במהלך ההיריון, וכתוצאה מכך למפגש טראומטי בין ההורים לילד לאחר הלידה.
גלמן טוענת, כי "המחקרים הפסיכולוגיים והפסיכואנליטיים אינם מדברים עוד על עובר אלא על תינוק שעדיין לא נולד. עניין זה הוא מושג בסיסי והכרחי למען הבטחת הבריאות הנפשית של הילד וההורים. הסיבה שלפעמים ההורים אינם רוצים לדבר או לחשוב על התינוק לפני הלידה נובעת ממנגנון הגנה מפני אובדן אפשרי. מנגנון הגנה זה גובה מחיר גבוה משני הצדדים ובא לידי ביטוי בדיוק בשעת הלידה. המפגש הפתאומי והמפתיע עם הילד, הופך את הלידה לנחיתה קשה עבור שני הצדדים".
לטענתה, כאשר הקשר בין ההורים לילד נבנה במהלך ההריון, הלידה הופכת מטראומה אפשרית לרגע של הכרות מחודשת. לשם כך מומלץ שההורים יעניקו לילד כינוי חיבה וידברו אליו בשמו באופן יומיומי. כמו-כן, היא ממליצה לפגוש את התינוק בעזרת טכנולוגיית אולטרה סאונד תלת מימדי ולאו דווקא במסגרת הבדיקות התקופתיות.
"צילום האולטרה סאונד מגביר את האפשרות לבניית יחסי התקשרות של שניים (אמא-תינוק) ושלושה (אמא-תינוק-אבא) שמתחילה כבר לפני הלידה", אמרה והוסיפה כי "אם התהליך לא הופך את טכנולוגיית האולטרה סאונד לאמצעי שליטה אובססיבי (בכדי לבדוק כל הזמן אם "הכל בסדר") ואם משתמשים בו במידה - הדבר יכול לתרום משמעותית למעבר התודעתי ממעמד של אישה בהריון למעמד של אישה שמצפה לתינוק".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה