התמוטטות בשל ויכוח על פיטורים - "פגיעה בעבודה"

בית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל בשבוע שעבר את תביעתה של רחל סבאן, עובדת חברת טלרד לשעבר, במסגרתה התבקש להכיר בהתמוטטותה של התובעת, תוך כדי האזנה לויכוח על פיטורי עובדי החברה, כאירוע חריג המהווה "פגיעה בעבודה".

סבאן עבדה בטלרד במשך כ-25 שנים. במהלך שנת 2001 החלה החברה לפטר רבים מעובדיה - בחלקם גם מהמחלקה בה עבדה התובעת - עובדה אשר יצרה אצל סבאן לחץ נפשי כבד.

ביום האירוע, בסוף חודש אוקטובר 2002, הגיע אחד מחברי ועד העובדים של החברה, מנשה בטונישווילי, אל המחלקה, ונקלע לעימות מילולי עם מקצת העובדים - ויכוח אשר עסק בפיטורים המתרגשים ובאים על המחלקה. במהלך העימות התמוטטה סבאן, אשר האזינה למתרחש מהצד, ופונתה לבית החולים.

מאז אותו יום, לא שבה התובעת לאיתנה. מצבה המשיך להתדרדר, היא לא חזרה לעבודה סדירה, והיא סובלת מקשיים בתפקודה היום-יומי עד היום.

בראשית טיעוני התביעה, טען ב"כ של סבאן, כי על-פי הפסיקה הרלוונטית, לחץ נפשי כבד הנוצר כתוצאה מתנאי העבודה יכול להיות מוכר כתאונת עבודה. עורך-הדין הדגיש, כי האירוע בו הודיע נציג הועד לעובדות במחלקה על הפיטורים, הינו אירוע חריג, ועל כן פגיעתה של מרשתו הינה פגיעה בעבודה.

בהמשך הדברים צויין, כי מר בטונישווילי הינו גורם מוסמך בחברת טלרד בכל הקשור ליידוע העובדים לגבי פיטורים, ועל כן היה בהודעתו ובדרך בה הגיעו תוכנם אל התובעת, כדי להוות אירוע פתאומי ובלתי צפוי.

מהצד שכנגד טענה ההגנה, כי אין מדובר באירוע פתאומי, אלא באירוע נמשך. מכיוון שכך, נטען, על-פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן להכיר במתח נפשי מתמשך כמיקרוטראומה - בכדי להכיר בנזק נפשי ככזה שנגרם כתוצאה מתאונת עבודה, יש להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מאירוע חריג או כתוצאה ממאמץ מיוחד.

בסיכום הדברים, ציינה ההגנה, כי שורש המחלוקת הינו בכך, שלא הוכח כלל כי ביום האירוע נודע לסבאן כי היא מפוטרת - הידיעה אודות פיטוריה הגיעה אל התובעת עוד לפני יום האירוע, ועל כן לא ייתכן שהיה זה אירוע חריג.

שופטת בית-הדין, אריאלה גילצר-כץ, בחנה את טענות הצדדים, וציינה בראשית החלטתה, כי בכדי להכריע האם אירוע מסוים הינו בבחינת תאונת עבודה, יש לבחון ראשית האם מדובר באירוע חריג ופתאומי אשר גרם לנזק אצל הנפגע.

"מראיות הצדדים עולה, כי מספר חודשים לפני יום האירוע היה עניין הפיטורים תלוי ועומד באוויר, כאשר כל שידעו העובדים כי חלק ניכר מהם יפוטרו, אך לא ידעו מי מהם יהא ברשימת המפוטרים".

בית-הדין ציין את עדותו של חבר הועד בטונישווילי, אשר טען כי רשימת המפוטרים התגבשה חודשים לפני האירוע, אך העובדים לא ידעו מי נמצא ברשימה עד לחודש נובמבר. כמו כן צויינה עדותה של התובעת עצמה, עליה נאמר כי היתה מהימנה ועלתה בקנה אחד עם הנאמר בתצהירה.

במקביל, גם נדחתה טענת ההגנה לעניין המיקרוטראומה הנפשית.
"פרק הזמן בו החלו השמועות על הפיטורים בעבודתה של התובעת הינו בן מספר חודשים לכל היותר. גם אם יצרו שמועות אלו לחץ נפשי אצל התובעת, אין כל עדות כי היה פגם בתפקודה בעקבות לחץ זה. לעומת זאת לאחר התמוטטותה של התובעת לא חזרה לעבודה סדירה".

בנוסף צויין, כי מעיון בתיקה הרפואי של סבאן, לא נמצאה כל עדות לבעיה נפשית מסוג כלשהו עד ליום קרות האירוע, כאשר לאחריו ניתן לראות את ההתייחסות המתאימה על-ידי הסגל הרפואי אשר טיפל בה.

"במקרה דנן ניתן להצביע על נקודת הזמן המדויקת בה התעלפה הנתבעת ועל נסיבות אותו המקרה. הנתבעת התעלפה ביום 20/11/02 בעקבות ויכוח שהתקיים בין מספר עובדים במקום עבודתה לבין נציג הועד, ויכוח בו התובעת לא נטלה חלק פעיל, אלא האזינה מהצד".

לאור-זאת, קבע בית-הדין, הוכח לכאורה קיומו של אירוע חריג בעבודה, ועניינה של התובעת יועבר למומחה אשר יחווה את דעתו לעניין הקשר הסיבתי בין עבודתה ובין הליקוי הנפשי שממנו היא סובלת.