נחקרות נסיבות מותה של אישה בסורוקה

אישה בת 64 אושפזה במחלקה כירורגית ב-24 באפריל, שנת 2003, ונותחה להוצאת גוף זר חוסם מהמעי הדק ב-25.4.03. חמישה ימים לאחר הניתוח הראשון הופיעה התפרקות התפרים בחתך הניתוח ובוצעה אילאוסטומיה (פיום המעי העקום).

החולה שוחררה לביתה עם האילאוסטומיה ב-8.5.03, אך אושפזה שוב באופן דחוף ב-17.5.03 בגלל הקאה דמית טריה וירידה חדה בהמוגלובין עקב איבוד הדם. לא ניתן היה למקם את מקור הדמם המסיבי באנדוסקופיה. החולה נותחה ותחילה נפתח התריסריון בחשש שהדימום מגיע משם, מאחר ולא נמצא מקור דימום בתריסריון נבדקה הקיבה וההערכה היתה שיש דמם מכלי דם גדול שנתפר.

אולם במהלך שלאחר מכן המשיך דימום מסיבי, כאשר מאמצי הצוות לעצור אותו כשלו. ההערכה הפעם היתה שמדובר בדימום מפושט שאי אפשר היה לעצור בטיפול מקומי. בוצעה כריתה תת-שלמה של הקיבה אך הדימום נמשך גם לאחר מכן.

בוצעה אנגיוגראפיה לאיתור מקום הדמם, אך בדיקה זו הסתבכה בהתנקבות של עורק האיליאק ודימום מסיבי נוסף. ב-25.5.03 התברר בניתוח חוזר שהתפתח נמק באזור ההשקה. בין התאריכים 27.5ועד 8.6, מועד מותה, נותחה החולה כל יומיים במטרה לנקות את חלל הבטן, אך בהמשך התפתח אלח דם וקריסת מערכות שהסתיימה במוות.

ועדת הבדיקה ראיינה את בני המשפחה ואת הרופאים המנתחים שהיו מעורבים בטיפול.

להלן עיקרי מסקנות הוועדה:

1. סיבת המוות העיקרית היתה דימום מסיבי ממערכת העיכול העליונה. הסיבה הישירה לדימום היתה דימום מפושט מכלי דם מרובים, על-פי תוצאות הבדיקה הפתולוגית של הקיבה שנכרתה. לא ניתן לשלול, כי האירוע הראשון של דימום מסיבי היה מכלי דם גדול יחידי.

2. למרות שלא ניתן לקשור בוודאות את הדימום לשני הניתוחים הראשונים בגלל חסימת המעי, אי אפשר גם לשלול את האפשרות כי הוא היה תוצאה של מצב זיהומי ואיבוד נוזלים שהתפתח בעקבות הניתוחים הללו.

3. היתה הצדקה מלאה לפתיחת התריסריון בחיפוש מקור הדמם המסיבי ופעולה זו לא השפיעה לרעה על המשך המהלך.

4. ייתכן כי היה מקום לבצע כריתה שלמה של הקיבה כבר במועד מוקדם יותר אך ההחלטה לבצע רק כריתה תת-שלמה במצב זה היתה סבירה.

5. שיטת הטיפול לאחר שהתגלה הנמק והדליפה באזור ההשקה שנויה במחלוקת. השיטה שננקטה על-ידי הצוות המטפל של פתיחת הבטן כל יומיים נכשלה. לדעת הוועדה שיטת הטיפול המועדפת בשלב זה היתה יכולה להיות יצירת פיסטולה מבוקרת מקצה הוושט לדופן הבטן. אולם, לדעת הוועדה מדובר בחילוקי דעות מקצועיים בדיעבד באשר לדרך המועדפת לטיפול במצב קשה ולא ברשלנות.

6. הוועדה מצאה טעם לפגם באשר להעדר רישומים המתייחסים למחשבות הצוות והנימוקים להחלטות שהתקבלו בנוגע לאבחנה והטיפול בחולה בתקופה הקריטית של אשפוזה, שבין התאריכים 17.5.03 ל- 21.5.03

יש להדגיש, כי שרשרת ההסתבכויות במקרה זה היתה בלתי צפויה ובלתי רגילה בחומרתה. למרות שניתן לחלוק בדיעבד על חלק מההחלטות הטיפוליות שננקטו בזמן אמת, הרי שהמדובר בבחירות חליפיות לגיטימיות, ולא נמצאו ראיות לרשלנות מקצועית.