לא בדקו את נוסח הפוליסה והפסידו חלק מחסכונם

בית המשפט לתביעות קטנות בעכו דחה בשבוע שעבר את תביעתם של בני הזוג נח ואליס אייל, כנגד חברת הביטוח הכשרת היישוב, במסגרתה ביקשו לקבל את מלוא סכום תוכנית החיסכון כפי שהוצגה להם בהצעת חברת הביטוח, אשר היתה שונה מזו שנשלחה לביתם במסגרת נוסח הפוליסה הרשמי.

ראשיתה של הפרשה בפגישה שערכו בני הזוג עם סוכן בשם "דני", שפעל מטעמה של הנתבעת. בין הצדדים נוהל משא-ומתן בעניין חיסכון שביקשו בני-הזוג לרכוש, ובמהלכו השיב הסוכן לשאלותיהם, והם הסכימו לשלם פרמיה חודשית בסך 300 שקלים.
לעניין זה, צויין בפסק-הדין, לא איתרה הכשרת היישוב את הסוכן עצמו, ולכן לא ניתן היה לקבל מידע מלא על הפגישה, או את התייחסותו לשיחה שנוהלה בינו לבין התובעים.

בסופו של יום חתמו התובעים על הצעה לביטוח מסוג "הכשרה להשכלה גבוהה". לאחר זמן מה קבלו לביתם נוסח של פוליסה, שבדיעבד הסתברה כפוליסה אחרת, מסוג "דורון פלוס", שסכום הביטוח היסודי בה הוא 86,256 שקלים.

הפוליסות, ציינה נציגת חברת הביטוח במהלך עדותה בבית המשפט, נוצרו למטרות שונות. "השכלה גבוהה" נועדה לממן לימודי השכלה גבוהה לילד בהגיעו לגיל הבגרות, 21+, קרי שתקופת הביטוח בה קצרה מזו של "דורון פלוס", אשר פועלת עד גיל 65, שהוא גיל הפרישה של המבוטח עצמו ולא של אדם אחר במשפחתו.

התובעים, מצידם, הודו, כי לא עיינו ובדקו את נוסח הפוליסה שהגיעה לידיהם, או כפי שניסח זאת נח אייל בעדותו: ".... לאחר כשלושה חודשים נשלחו אלינו מסמכים מטעם הכשרת הישוב, הפוליסה עצמה של הצעה. לא הסתכלנו על הפוליסה כשהגיעה אלינו. שמנו אותה בצד. לא עניין אותנו מה כתוב בפוליסה, לא הבנו מה היה כתוב בה. לא התעניינו בזה...".

מהשוואה שערך בית המשפט בין טופס הצעת הביטוח ונוסח הפוליסה שנשלחה בפועל עלה, כי בנוסח הסופי מולאו פרטים נוספים, ובנוסף, מיקומו של ה-X המסמן את סוג הפוליסה עבר מ"הכשרה להשכלה גבוהה" ל-"דורון פלוס" בחלקו העליון של הטופס.

לאחר כשנתיים, ביקשו התובעים להפסיק את חלות הפוליסה ולקבל את מלוא הסכומים שנצטברו במסגרתה, עפ"י הבנתם וכוונתם. לאחר שהודיעו על כך לחברת הביטוח, ניסו עובדי החברה להניאם מכך, עקב הסכום הנמוך שיקבלו, אולם התובעים התעקשו וקיבלו לבסוף את השיק שאותו לא פדו.

מאוחר יותר הגישו בני הזוג את התביעה דנן לבית המשפט לצורך קבלת מלוא כספם שנצטבר בחברת הביטוח, בתוספת הצמדה, ולא רק את סכום השיק שקיבלו בפועל. חברת הביטוח, מצידה, עמדה על טענותיה, לפיהן על-פי תנאי הפוליסה "דורון פלוס", סכום השיק הוא הסכום היחידי שמגיע לתובעים.

שופטת בית המשפט, זהבה (קאודרס) בנר, בחנה את טענות הצדדים, וציינה בראשית פסק-דינה, כי ניתן להסיק ברמת וודאות גבוהה, שהתובעים בקשו לרכוש לעצמם פוליסה מסוג אחד ובסופו של דבר הונפקה להם פוליסה מסוג אחר.

"מטרת התובעים היתה כדבריהם, שיהא בידם חסכון לילדתם שהיתה בעת רכישת הפוליסה להשכלה גבוהה כבת 3 שנים, ואמנם תמוה הוא, כי בחרו בתוכנית חסכון של 10 שנים".

לדעת בית המשפט, עלה במקרה זה הספק אם הוסברו לתובעים באופן ראוי כל משמעויות הפוליסה שרכשו. בנסיבות אלו, נקבע, יש מקום לתהות האם נהגה הנתבעת כיאות בשרשרת מגעים עם התובעים החל מזהותו של נציגם, כישוריו המקצועיים, אופן פעולתו ופעולותיהם של עובדי הנתבעת שקיבלו הצעת הביטוח לידיהם.

אולם אף-על-פי-כן, פסקה השופטת, יש לבחון ראשית את התנהגותם של התובעים ומשמעותה המשפטית. "טופס הצעת הביטוח כשמו כן הוא. הצעה ותו לא! כאמור בטופס פונים התובעים אל המבטחת בהצעה לרכוש אצלה פוליסה מסוג מסויים. חב' הביטוח בוחנת הצעה זו ובהחליטה לקבל ההצעה היא מנפיקה פוליסה בהתאם לה".

עתה, קבע בית המשפט, משהתברר כי הפוליסה שהונפקה איננה תואמת את ההצעה, עולה כי חברת הביטוח הציעה לתובעים הצעה חדשה והיה עליהם, בנסיבות אלה, להשיב עליה.

"הנפקת הפוליסה ע"י חב' הביטוח במתכונת כפי שהונפקה לא היה כדי קיבול הצעתם של התובעים עפ"י טופס ההצעה שהם חתומים עליה, ועל כן לא נקשר בין הצדדים כל הסכם, שהיתה בו המסויימות הדרושה כדי להפכו למחייב".

לאחר בחינת הוראות חוק החוזים (חלק כללי) לעניין קיבולה של הצעה, נקבע, כי הונחה בפני התובעים הצעתה של חברת הביטוח, ובמידה ורצו לדחותה היה עליהם לעשות כן במפורש. משמעות הדבר הינה שהתנהגות זהירה ואחראית מצידם חייבה אותם לקרוא בעיון את הפוליסה שקיבלו מהנתבעת.

השופטת בנר הדגישה בשלב זה, כי בני-הוג הודו בבית המשפט שלא עשו כנידרש - ולא מחמת השכחה. "בכך כאמור לא עמדו התובעים ברמת הזהירות הנדרשת מהם, ולא זו בלבד שחטאו לעצמם, אלא שבשתיקם ובהתנהגותם, בה קיימו בפועל את תנאי ההצעה החדשה קרי הפוליסה המתוקנת, בתשלומי הפרמיה החודשיים, הפכו את הפוליסה המתוקנת לכזו המחייבת בין הצדדים ואין עליהם אלא להלין על עצמם בעניין זה".

בהמשך הדברים אף נקבע, כי לא הוכח בפני בית המשפט, שהשינוי שביצעה הכשרת היישוב היה לרעת המבוטח ולטובתה שלה - ואולי אף ההיפך הוא הנכון.

עוד ציינה השופט, כי היה בידי התובעים להקטין את נזקם במידה והיו נמנעים מלסלק את הפוליסה כפי שבחרו לעשות. על-פי לוח הסילוקין המחייב הם זכו במקרה דנן לסכום צנוע מאוד של 1,245 שקלים בלבד, סכום אשר לא תאם כלל את כוונתם המקורית, ובכך גרמו לעצמם נזק נוסף שעליו יש להצטער.

"העובדה כי נמנעו כפי הנראה מלפרוע בפועל את ההמחאה בציפיה כי ביהמ"ש יושיעם בפסיקת החזר סכומי פרמיות הביטוח ששילמו במשך שנתיים, אינה מסייעת להם".

לאור-זאת, קבע בית המשפט, אין מנוס מלהגיע למסקנה כי יש לדחות את טענות התובעים, ולכאורה היה מקום לדחות באופן מוחלט את תביעתם. אלא שבכך, פסקה השופטת, לא היה נעשה עימם צדק.

"רכישת ביטוח וחסכון לטווח ארוך - עניין רציני הוא. המבוטח מצפה להסבר מקצועי ומפורט וכפי הנראה שהתובעים לא זכו לכך כלל בנסיבות מקרה זה.
קיים חשש ממשי בעיני כי מטרת איש השיווק היתה למהר ולחזור עם טופס הצעה חתום, יהא רצונו האמיתי של המבוטח אשר יהא. התובעים רצו והדגישו בדבריהם כי כל רצונם היה בחסכון - והנתבעת מבחינתם לא סיפקה תוכנית חסכון אלא פוליסת ביטוח על סכום יסודי של 86,256 שקלים, במידה ואחד מתנאי הפוליסה היה מתקיים".

אי-לכך, נפסק לבסוף, בנסיבות המקרה לא עמדה חברת הביטוח ברמת ההתנהגות המצופה ממנה והפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעים. הנזק הכספי שנגרם לבני-הזוג מתגלם בכך שנגררו לעיסקת רכישת ביטוח שלא התכוונו אליה כלל, גם אם מצד שני, מבלי דעת, היו מבוטחים בביטוח ריסק בסכום של 86,256 שקלים - קרי, שחברת הביטוח ביטחה אותם במשך השנתיים בה שילמו הפרמיה.

לאור האמור לעיל, מצא בית המשפט מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין הפרת חובת זהירות בסכום של כ-2,500 שקלים. כמו-כן, נקבע, במידה ופג תוקפה של ההמחאה שניתנה לתובעים לסילוק הפוליסה, ומידה שטרם נפרעה, תומר בהמחאה שוות ערך חליפית מבלי לפגוע בפסיקת הפיצוי הנ"ל.