עורך הדין התרשל - וישלם 50,000 שקלים

עורך הדין התרשל בתפקידו וישלם 50,000 שקלים לאישה שייצג. כך פסק (יום ב', 6.2.06) בית המשפט העליון. האישה קיבלה במתנה מאביה זכות חכירה של מגרש תעשיה באזור התעשיה הצפוני ברמלה, וביקשה למכור את הזכות לשותפיה, מהם ביקשה להיפרד. בעקבות המכירה נאלצה התובעת לשלם סכום הגבוה במאות אלפי שקלים מהסכום אותו נקב עורך הדין בחישוביו.

הסכום אותו תבעה האישה היה ההפרש בין הערכת מס השבח לבין המס בפועל, בצירוף סכום בעבור עגמת נפש וכן כיסוים של תשלומי מס הכנסה על הפיצוי שייפסק.

בית המשפט המחוזי בת"א, אשר שימש כערכאה ראשונה בתיק זה קבע כי בין התובעת לעורך דינה אכן שררה זיקה המקימה אחריות חוזית ונזיקית וכי התקיים קשר סיבתי בין ההערכה שנמסרה על-ידי המשיב לבין ביצוע העסקה. על אף האמור קבע בית המשפט המחוזי כי המערערת לא הצביעה על נזק בר פיצוי שנגרם לה כתוצאה מהסתמכותה על הערכתו השגויה של עורך הדין. למרות זאת, קבע ביהמ"ש המחוזי כי המערערת אינה זכאית להפרש שבין הערכת עורך הדין לבין סכום המס ששולם בפועל, העומד בבסיס כתב התביעה, כיוון שתשלום זה לא נבע מטעותו של עורך הדין, אלא מחובתה החוקית לשלם מס כדין.

האישה ערערה לבית המשפט העליון, ובדעת רוב, השופטות מרים נאור ועדנה ארבל, פסק ביהמ"ש העליון כי הוא מקבל את קביעת בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי האפשרות היחידה שהיתה ישימה מבחינת המערערת הייתה האפשרות של מכירת זכויותיה בנכס לשאר השותפים. לדברי השופטת נאור, ההחלטה להתקשר בעסקת המכר נפלה עוד קודם שעורך הדין נתן את ההערכה השגויה וללא קשר אליה. את המס בגין המכירה הייתה האישה חייבת לשלם מכוח החוק, ולא בשל ההערכה השגויה אליה הגיע עורך הדין.

השופטת נאור דחתה את תביעתה של האישה, וקבעה כי היא מקבלת את דברי בית המשפט המחוזי לפיהם העסקה הייתה כורח המציאות, והייתה מתבצעת גם אם עורך הדין היה נוקב בסכום גבוה יותר להערכת שווי מס השבח. לדבריה, במקרה זה לא הוכיחה המערערת את הנזק שנגרם לה ולא הוכיחה את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי,ולכן אין מקום לפסיקת פיצוי על דרך של אומדן. על כן משלא עמדה האישה בנטל ההוכחה הנדרש, אין מקום למתן פיצוי בגין אבדן הזדמנויות חלופיות.

יחד עם זאת, קיבלה השופטת נאור את טענתה של האישה בעניין הנזק הלא ממוני שנגרם לה, ובניגוד לקביעת ביהמ"ש המחוזי קבעה בדעה אחת עם השופטת ארבל, שבגין הנזק הלא ממוני שנגרם - ייפסק לטובת התובעת סכום של 50,000 שקלים.