נדחתה בקשת מזכירת נשיא מחוזי בב"ש להעביר התביעה נגדה למחוז אחר

בית המשפט העליון דחה בשבוע שעבר את בקשתה של דיאנה פסו (רוגוזינסקי), המשמשת כעוזרת המשפטית של נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, להעברת הדיון בתביעה שהוגשה נגדה מבית משפט השלום באשדוד לבית משפט במחוז אחר.

ראשיתה של הפרשה במרס 2002, עת נתבעה פסו בידי עו"ד יעקב עוז בבית משפט השלום באשקלון, לתשלום שכר טירחה עבור ייצוגה בתביעת נזיקין. היא פנתה לנשיא בית משפט השלום בבאר שבע דאז, השופט מכליס, בבקשה להעברת התביעה לאשדוד. בקשתה נענתה בחיוב.

מאוחר יותר, קיבל בית המשפט את התביעה, ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. עוז מצידו ביקש להעביר את הדיון לבית משפט אחר, וזאת, מטעמים של מראית פני הצדק, מאחר שפסו התמחתה באותו בית משפט והחלה לעבוד כעוזרת משפטית של סגן הנשיא - כתוארו דאז - השופט פלפל.

בתגובתה לבקשה האמורה טענה פסו כי אין מקום להורות על העברת הדיון, אך השאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.
בהחלטתו של נשיא בית המשפט העליון מאוקטובר 2003, הוחלט על העברת הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם נקבע, בסופו של הדיון ובהסכמת הצדדים, על קבלת הערעור ודיון מחדש בתביעה בבית משפט השלום באשדוד בפני מותב אחר.

בדצמבר 2005, כעשרה חודשים לאחר החזרת הדיון לאשדוד, פנתה פסו לבית המשפט העליון בבקשה להעביר את הדיון לבית משפט שלום במחוז אחר, וזאת, מטעמים של מראית פני הצדק. היא הסבירה, כי היא ממשיכה לשמש עוזרת המשפטית של הנשיא פלפל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ונמצאת לעיתים במגע עם חלק משופטי בתי-משפט השלום במחוז הדרום. כמו-כן הצביעה על כך שבן זוגה הינו שופט בבית המשפט המחוזי בו היא עובדת.

לאור זאת, נטען, קיימת אי נוחות מקיום הדיון במחוז הדרום. נכון הדבר במיוחד, לאור העובדה שהערעור על פסק הדין העתידי של בית משפט השלום באשדוד, ככל שיוגש, יתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

עו"ד עוז מצידו, התנגד בחריפות לבקשה. הוא טען כי יש בהגשתה שיהוי ניכר וחוסר נקיון כפיים. כמו-כן ציין, כי המבקשת הסכימה בדיון בערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו להחזיר את הדיון לבית משפט השלום באשדוד, ולא טענה כל טענה בעניין זה.

בנוסף, נטען, המבקשת עצמה ביקשה בתחילת ההליכים להעביר את התביעה מאשקלון לאשדוד, ולאחר מכן, התנגדה להעברת הערעור מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לסיכום, טען המשיב, ההליך נידון כבר זמן רב, בפני שופטים רבים, עם בקשות רבות וקנטרניות, עם הכבדה רבה על המערכת, ומן הראוי לסיים את הדיון בתביעה לגופה.

נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, בחן בראשית פסק-דינו את הוראות סעיף 78 לחוק בתי-המשפט, על-פיו הוגשה בקשתה של פסו.
בקשה לפי סעיף זה, נקבע, יש להגיש בהקדם וללא כל שיהוי. הוגשה הבקשה לאחר תחילת הדיון, יש לצרף לה את הסכמת השופט שהחל לדון בעניין להעברת מקום הדיון. ללא הסכמה כאמור, לא תינתן הוראת העברה על-פי הסעיף.

"במקרה דנן, הגישה המבקשת את בקשתה בשיהוי. הבקשה הוגשה עשרה חודשים לאחר החזרת הדיון לבית משפט השלום באשדוד. בנסיבות העניין, ובהתחשב בהסכמה המפורשת של המבקשת בערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על החזרת ההליך לבית משפט השלום באשדוד, הרי שיש בתקופה הנזכרת משום שיהוי".

בנוסף, צויין, המבקשת גם לא צירפה את הסכמת בית משפט השלום באשדוד להעברת הדיון, ולאור זאת, לא עמדה בתנאים הבסיסיים הקבועים בסעיף, ודי בכך כדי לדחות את בקשתה.

בהמשך הדברים הוסיף הנשיא ברק, כי גם לגופו של עניין נחה דעתו, שמאזן הנוחות של כלל הנוגעים בדבר, על-פי כלל נסיבות המקרה, איננו מצדיק את העברת מקום הדיון מבית משפט השלום באשדוד לבית משפט שלום במחוז אחר.

מבחינת מראית פני הצדק, נפסק, הרי שהמבקשת איננה עובדת בבית המשפט באשדוד. היא לא הצביעה על כל מגע או היכרות עם השופט הדן בעניין או עם שופטים אחרים באותו בית משפט. היא עובדת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שבפניו לא מתנהל ההליך שהעברתו מתבקשת, וזאת, בשונה מן המצב שהיה בהחלטה הקודמת בדבר העברת מקום הדיון.

"חזקה היא, כי בית משפט השלום באשדוד ידון בעניין המבקשת במקצועיות וללא כל משוא פנים. לאור כל זאת, הפגיעה במראית פני הצדק מצומצמת. אל מול פגיעה מצומצמת זו, עומדת נוחות המשיב והאינטרסים שלו".

העברת התביעה כעת, נקבע, לאחר חמש שנים, ולאחר ההליכים הרבים שהתנהלו, אל מחוז אחר, יש בה כדי לפגוע במשיב ובזכותו לבירור תביעתו לגופה בפרק זמן סביר. נוחות המשיב וכיבוד האינטרסים שלו, גוברים על הפגיעה המצומצמת במראית פני הצדק במקרה דנן.

לאור האמור לעיל, בחר בית המשפט שלא לקבל את בקשתה של פסו, וחייב אותה בהוצאות המשיב ושכר-טרחתו בהליך דנן, בסכום כולל של 2,000 שקלים.