ב-75% מהקיבוצים גדלה הפעילות העסקית בשנת 2004. כך מתברר ממחקר, שביצעה וניתחה הכלכלנית שלומית ארבל, עבור אגף הכלכלה בתנועה הקיבוצית. המחקר בחן את השינוי במצבם הכלכלי של הקיבוצים בשנת 2004 לעומת שנת 2003.
רבים נוטים לקבוע את 1985 כשנה שבה החל המשבר הכלכלי-חברתי בקיבוצים. חובות כספיים, עזיבת הצעירים קיטון באוכלוסיה, קיפאון בהשקעות, בבנייה ובסיכויי ההיחלצות קדימה מלווים מאז את החברה הקיבוצית. היום מתברר, כי בשנים האחרונות מראים מאזני רוב הקיבוצים על שינוי מגמה בתחום הכלכלי. מדובר בסיכום ביניים של מאזני 177 קיבוצים (כ-70% מסך הקיבוצים).
בתגובה לממצאים, אמרו מזכירי התנועה הקיבוצית, גברי ברגיל וזאב (ולוולה) שור, כי המגמה החיובית המשתקפת בדוח בא לידי ביוטי בסיורים השבועיים שהםאנו עורכים בקיבוצים. המזכירים הביעו הערכתם שמגמת הצמיחה תמשך ובתוך ארבע שנים יעמדו הקיבוצים בסיומו של המשבר הכלכלי-חברתי שארך 20 שנה. עוד הוסיפו ברגיל ושור, כי הצמיחה המחודשת מאפשרת הכנת תוכניות כלכליות הכוללות גם חידוש השקעה בפיתוח".
תמצית הממצאים מראה, כי בשנת 2004 חל, כאמור, שיפור ניכר במצב הכלכלי של הקיבוצים כמכלול. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהגדלת היקפי הפעילות, שיפור הרווח התפעולי, וגידול בסך ההון העצמי. עם זאת, מדגישה ארבל, שהניתוח הוא ראשוני, תוצאותיו מצביעות על מגמה, שאותה יש לשוב ולבחון עם סיום איסוף הנתונים משאר קיבוצי התנועה.
העיסוק המצרפי בהיקף הפעילות הכלכלית בקיבוץ יוצר קושי מושגי, בעיקר לאור ההבדלים הגדולים הקיימים בין הקיבוצים. בקיבוצים הזעירים ובקיבוצים שבהם הועברו אמצעי היצור לניהול גורמים חיצוניים, מסתכם המחזור במיליוני ש"ח בודדים. לעומתם בקיבוצים בעלי תעשיה גדולה, הנמצאת כולה בבעלות הקיבוץ, ולפיכך נכללת במלואה במחזור המאוחד, מגיע היקף המאזן למאות מיליוני שקלים.
ההיקף הממוצע בשנת 2004 של מאזן קיבוצי מתוך אלה שנכללו בניתוח הוא 91 מיליון ש"ח, גידול של 9% ביחס לשנת 2003. בקצוות ניתן להצביע על 14% מהקיבוצים עם מחזור של פחות מ-20 מיליון ש"ח, ו-8% עם מחזור גדול מ-200 מיליון ש"ח.
גידול במחזור נרשם ב-75% מהקיבוצים. ב-25% מהקיבוצים שנכללו בניתוח נרשם גידול של 10% עד 20% בהיקף המחזור, וב-13% נוספים עבר שיעור הגידול את 20 האחוזים.
60% מהקיבוצים סיימו את 2004 ברווח: ב-10% נרשמה ירידה ברווחיות. השיפור ברווחיות נבחן הן עבור כל קיבוץ ביחס לעצמו, והן עבור מכלול הקיבוצים ביחס לקריטריונים אחידים.
כאשר בוחנים את השינוי בשנת 2004 לעומת 2003, עבור כל קיבוץ ביחס לעצמו, נמצא שב-65% מהקיבוצים חל שיפור בתוצאות העסקיות (הגדלת רווח, מעבר מהפסד לרווח או הקטנת הפסד), ב-10% נרשמה ירידה ברווח, ובשיעור דומה של קיבוצים נרשם גידול בהפסד מפעילות שוטפת.
הניתוח על-פי קריטריונים אחידים, בחן את התפלגות הקיבוצים בין רמות רווחיות שונות. בשנת 2004 חלה ירידה משמעותית במספר הקיבוצים שרשמו הפסד תפעולי, לעומת שנת 2003: 60% מהקיבוצים שנכללו בניתוח סיימו את שנת 2004 ברווח מפעילות רגילה, זאת לעומת 46% בשנת 2003.
גם גודלו של ההפסד הצטמצם: משקלם של הקיבוצים שהפסידו מעל 2 מיליון שקל בשנת 2004 היה 23%, וזאת לעומת 32% בשנת 2003. בקצה שני של הסקלה נרשמה עליה ברמת הרווחיות: שיעור הקיבוצים ששורת הרווח התפעולי שלהם הסתכמה ביותר מ-10 מיליון שקל הוכפל, מ-7% בשנת 2003 ל-15% בשנת 2004. ב-3% מהקיבוצים הסתיימה 2004 בהפסד לפני פחת ומימון.
58% מהקיבוצים הצליחו להקטין חובם
השינויים באורח החיים, בהתנהלות, והעברת כספי הצבירה הפנסיונית על שם החברים, יצרו מצב שהיקף הנכסים הפיננסים הנרשמים במאזן הקיבוץ הוא נמוך. במסגרת ניתוח המאזנים אין ניתוח של הצבירות החוץ-מאזניות המבוצעות על-ידי הקיבוצים להבטחת בטחונו של החבר.
תמונת המצב המשתקפת מהניתוח המאזני היא, שבמרבית הקיבוצים עדיין קיים חוב נטו. רק ב-7% מהקיבוצים נמצא מצב של עודף נטו, כלומר סך הנכסים הפיננסיים הנכללים במאזן גבוה מסך ההתחייבויות.
שיעור הקיבוצים שבהם נמצא חוב נטו לחבר הקטן מ-100,000 ש"ח עמד בסוף 2004 על 27%. בנתון זה לא חל שינוי משמעותי ביחס לשנת 2003. עם זאת, 58% מהקיבוצים הקטינו את החוב נטו שלהם, כאשר 30% הקטינו אותו ביותר מ-10%.
בסוף שנת 2004 היה למרבית הקיבוצים (60%) שנכללו בניתוח חוב נושא ריבית בהיקף של יותר מ-50 מיליון שקל. ל-14% מהקיבוצים נרשם חוב נושא ריבית של מעל 100 מיליון שקל. במסגרת זו נכללים שלושה סוגי קיבוצים: אלו שטרם השלימו את ההסדר במועד חתימת הדוחות (דצמבר 2004), קיבוצים שיודעים לשרת את החוב, וקיבוצים שמצבם בעייתי למרות שביצעו כבר הסדרי מחיקה. ב-54% מהקיבוצים נרשם קיטון בחוב נושא ריבית.
בהיקף ההון העצמי המצרפי נרשמה עליה של 12.5%. עם זאת, בשליש מהקיבוצים קיים הון עצמי שלילי. חלק מהקיבוצים הנכללים בקבוצה זו טרם השלימו את הסדרי החוב מול הבנקים והדבר משתקף במאגר. ב-25% מהקיבוצים עבר היקף ההון העצמי את 50 מיליון שקלים.
ההשקעות נמוכות מהפחת
מקובל לומר שהשקעה בגובה הפחת מהווה שמירה על הקיים, ואילו השקעה ברמה הנמוכה מהפחת מהווה סוג של שחיקת נכסים. אחת מתולדות המשבר הכלכלי שפקד את הקיבוצים הוא צמצום דרסטי בהשקעות הצרכניות. מהלך זה התחייב הן מהעובדה שבהעדר כסף לצרכים בסיסים לא ניתן להשקיע בשיפור רמת החיים, והן מהעובדה שבתקופת טרום המשבר היו ההשקעות הצרכניות גדולות מאוד, ופעמים רבות מעבר ליכולתו הכלכלית של הקיבוץ.
בסוף שנת 2004 היה היקף ההשקעה הצרכנית רק 57% מהפחת הצרכני. ב-91% מהקיבוצים היה הפחת הצרכני גבוה מההשקעה הצרכנית. כאשר ב-66% מהקיבוצים היה שיעורה של ההשקעה הצרכנית פחות מ-50% מהפחת הצרכנית. בקיבוצים שבהם קיימת בנייה במימון עצמי, ניתן לראות בעין את ההבדל בין מצבם הכלכלי של החברים למצבו הכלכלי של הקיבוץ.
מתוך רצון להרחיב את בסיס ההתפרנסות הופנו בקיבוצים רבים משאבי ההשקעה לנכסים היצרניים. עם זאת, בשנת 2004 היתה ההשקעה היצרנית ב-53% מהקיבוצים נמוכה מהפחת היצרני. ביחס לשנת 2003 עלה מספר הקיבוצים שהשקיעו לפחות בגובה הפחת ב-30%.
הניתוח המצרפי מלמד על היקף השקעה יצרנית הגבוהה ב-20% מהפחת הצרכני בשנת 2004. גם נתון זה מהווה שיפור ביחס לשנת 2003, שבה עמד היחס המצרפי על 0.98. מזכירי התנועה הקיבוצית מסרו היום, כי "המגמה חיובית, ומאפשרת שבתוך ארבע שנים יעמדו הקיבוצים בסיומו של משבר כלכלי-חברתי שארך 20 שנה".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה