נודלמן מערער על הגדרתו כפורש מסיעת האיחוד הלאומי

חבר הכנסת, פרופ' מיכאל נודלמן, הגיש (ה', 02.02.06) ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, כנגד החלטתה של ועדת הכנסת, על-פיה, פרש מסיעת "האיחוד הלאומי" בכנסת, שמפלגתו - "עלי"ה" - מהווה את אחת המפלגות המרכיבות אותה.

כזכור, הגישה סיעת "האיחוד הלאומי" בחודש דצמבר האחרון בקשה לוועדה, במסגרתה נתבקשה לקבוע, כי חבר-הכנסת נודלמן "פרש מסיעתו" על-פי סעיפי חוק יסוד: הכנסת. בראשית חודש פברואר השנה התכנסה הוועדה לדיון בנושא, וקיבלה החלטה המצהירה כמבוקש.

במסגרת הערעור, אשר הוגש בידי עוה"ד שמואל ליאור, טוען נודלמן, כי בקביעה הנ"ל שללה ממנו ועדת הכנסת את האפשרות המעשית להתמודד בבחירות הקרובות שכן, לפי הוראות החוק אין הוא יכול להתמודד ברשימה שתגיש מפלגה שהיתה מיוצגת בכנסת היוצאת, לגבות רשימה שתגיש מפלגתו שלו - עלי"ה.

ההחלטה, נטען, התקבלה בהרכב חסר של 10 מתוך 19 חברי הוועדה, בין היתר, בקולותיהם של חברי הסיעה ושותפיהם לדרך הפוליטית ממפלגות הימין. לדידו של נולדמן, מדובר בהחלטה פסולה ובלתי-חוקית, והיא התקבלה על יסוד בקשה מופרכת, בהיעדר ראיות, ומשיקולים זרים ובלתי עניינים.

בראשית הדברים, צויין העתירה, כי המבחנים שנקבעו בחוק לקבלתה של החלטת "פרש מסיעתו" הם: "הצבעה במליאת הכנסת שלא בהתאם לעמדת הסיעה בעניין הבעת אמון לממשלה או אי אמון בה", "אך למעט, אם חבר הכנסת לא קיבל תמורה עבור הצבעתו".

להחלטת ועדת הכנסת במקרה דנן, נטען, לא היה כל יסוד, משום שלא הונחו לפניה עובדות היכולות לבסס קיומם של המבחנים האמורים ולהצדיק את ההחלטה שנתקבלה.

ההחלטה עצמה ניתנה במסגרת הליך מעין שיפוטי, והחוק קובע כי תפקידה של הוועדה הוא לבדוק את העובדות הנוגעות לפרישה. במקרה זה, נטען, לא התקיימו כלל ועיקר התנאים שקבע בג"צ לדיון הוגן. בנוסף, המחוקק כבר קבע זכות ערעור בזכות על החלטה מעין זו, שלא כמו החלטות בדבר שלילת חסינות שנידונות בבג"צ. לדעת העותר, מצביע הדבר על כך שניתנה לבית המשפט סמכות רחבה הרבה יותר לפקח על החלטות "פרש מסיעתו" מאשר אלו הקשורות בחסינות.

בהמשך הדברים נטען, כי במקרה של הצורך להוכיח קבלת תמורה עבור ההצבעה בעניין אמון או אי-אמון בממשלה, יש להראות את הקשר הסיבתי ביו ההצבעה והתמורה, כשבמקביל חלה גם חובת הוכחה מוגברת על הטוען לכך. בהחלטה דנן, טוען נודלמן, לא התקיים התנאי שנקבע בבג"צ, על פיו החלטה מעין זו חייבת להתקבל על בסיסה של של תשתית ראייתית עובדתית מינימלית, ועל יסוד בקשה המגלה עילה, ובוודאי שלא הובאה מידה מוגברת של הוכחה.

כל שנטען בפני הוועדה היה, כי נודלמן הצביע כשנה וחצי באופן עצמאי ולא בדומה להצבעת יתר חברי הסיעה, וכי בסוף חודש נובמבר 2005, נודע בתקשורת כי הוא תומך במפלגת "קדימה" וכי רשימתו תתמודד יחד עימה בבחירות הבאות. מכאן, טוען המערער, ביקשה "האיחוד הלאומי" להסיק, כי התמורה כביכול שקיבל הינה שריון מקומו ברשימת "קדימה" לכנסת.

בשלב זה מדגישה העתירה, כי נודלמן מעולם לא הצטרף למפלגת "קדימה", ובוודאי שלא הצהיר על כך, וכי עודנו חבר ויו"ר מפלגת "עלי"ה". כשהסתבר לכל, נטען, כי הבחירות בפתח, פעל המערער על-מנת להגיע להסדר בדבר השתתפות משותפת של שתי המפלגות בבחירות לכנסת ותו-לא.

פירושה של קביעה, נטען, כי עצם החבירה הפוליטית בין "עלי"ה" ו- "קדימה" - במיוחד על-רקע פרסום צו פיזור הכנסת - מספיקה כדי להכריז על המערער כ"פורש מסיעתו", משמעותה ש"מפלגה שהתמודדה לכנסת במסגרת רשימה משותפת עם מפלגות אחרות, ואשר נציגיה מונים פחות משליש מחברי הסיעה המשותפת (עזיבת שליש נחשבת על-פי חוק כהתפלגות מותרת), תהא חייבת לעולם ועד להתמודד באותה מסגרת ובשיתוף עם אותן מפלגות, ולא תוכל לחבור לקראת הבחירות הבאות למפלגות אחרות, שכן אם היא תעשה זאת ייחשבו נציגיה בסיעה המאוחדת כפורשים מסיעתם".

טיעון נוסף שהועלה בעתירה, היה כי התנאי בדבר הצבעה "שלא בהתאם לעמדת הסיעה" כלל לא התקיים. "הצבעותיו של המערער בהחלט היו על דעתה של הסיעה, הן מכוח הסכמה מפורשת שקיבל המערער, והן מכוח הסכמה בהתנהגות ובשתיקה במשך תקופה ממושכת ביותר".

הדיון עצמו, לדעת ב"כ נודלמן, היה נגוע בעיוות דין חמור, הן בשל הצבעת חלק מחברי הכנסת מתוך שיקול פוליטי גרידא, והן משום משחמישה מתוך שמונת התומכים בהחלטה הצביעו בעצמם בעבר נגד עמדת סיעתם - "מורדי הליכוד" ארדן, אדלשטיין, רצון, גורלובסקי ובנלולו, שהצביעו נגד עמדת הליכוד בנושא ההינתקות מעזה.

בסיכום הדברים, העלתה העתירה גם טענת סף דיונית כנגד החלטת וועדת הכנסת, במסגרתה נטען כי תנאי מוקדם לסמכות הוועדה לקבוע את דבר פרישתו של חה"כ הינו שהיא תדון בבקשה בישיבה הראשונה שהיא מקיימת לאחר הפרישה. אולם, במקרה דנן, התקיימו כ- 11 ישיבות של ועדת הכנסת אחרי ההצבעה האחרונה בסדרת ההצבעות שהיו נשוא בקשתה של "האיחוד הלאומי", ולפני מועד הגשת הבקשה עצמה. כמו-כן הודגשה העובדה, כי גם בין מועד הפירסום הראשון בתקשורת בעניין המגעים עם "קדימה" - עליו נסמכה הבקשה - ובין מועד הגשת הבקשה רשמית, התקיימו 4 ישיבות שונות של הוועדה.

אי-לכך, ולאור כל האמור לעיל, התבקש בין המשפט להורות על קבלת הערעור, ולקבוע כי החלטת ועדת הכנסת בטלה ומבוטלת.
סגן-נשיא בית המשפט המחוזי, השופט דוד חשין, קבע את מועד הדיון בערעור ליום ב' הקרוב, 06.02.06, ואיפשר למשיבות להגיש תגובתן בכתב עד יום א' בצהריים.