העליון הקל בעונש תוקף בסכין כי "שינן היטב לקחי העבר"

בית המשפט העליון קיבל (ג', 24.01.06) את ערעורו של אדם שהורשע בדקירה בעזרת סכין בעת שהיה קטין, ובחר לבטל את הרשעתו ואת גזר-דינו של בית המשפט המחוזי, ולהקל בעונשים שהוטלו עליו.

בין המערער, ששמו נאסר לפירסום, ואדם אחר, פרץ סכסוך שבעקבותיו גמר המערער אומר לפגוע ביריבו. בסוף חודש מרץ 2003, בשעת לילה מאוחרת, קראו הוא ואחיו למתלונן לצאת אל מחוץ למועדון בו בילו, ובעוד האח תוקף את המתלונן וחובט בפניו, דקר אותו המערער באמצעות סכין, בידו בבטנו ובעכוזו.

לאחר מעצרו הודה המערער, שהיה באותה עת קטין, בכל המיוחס לו, ובעקבות כך הורשע בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי גזר עליו 8 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשים מאסר על-תנאי ופיצוי למתלונן בסכום של כ- 3,000 שקלים.

מאוחר יותר, בחר המערער להגיש ערעור לבית המשפט העליון כנגד חומרת העונש, בו טען, בין השאר, כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו משהחליט לגזור לו מאסר, על-אף שמדובר במי שחטא לראשונה בחייו. כמו-כן נטען, כי בעניינו של קטין יש להעדיף את הפן השיקומי על זה העונשי, במיוחד שעה שהתנהגות המערער, מאז ביצוע העבירה ועד היום, מצדיק העדפה זו. בגישה זו תמך גם שירות המבחן, אשר הציע לחייב את המערער במתן שירות לתועלת הציבור בשילוב עם מבחן.

הדיון בערעור החל בחודש יוני 2005, אז הוחלט לדחות את ההכרעה בו לחצי שנה, כדי להוסיף ולעקוב אחר התנהגותו של המערער. מתסקיר שהונח בפני בית המשפט עלה, כי המערער גילה מוטיבציה לטיפול ושיקום, ואף סיגל לעצמו במהלך השנים שחלפו מאז ביצוע העבירה, דפוסי התנהגות נורמטיביים בהם שלובים לימודים, עבודה, ושירות למען הקהילה.

כבר בראשית פסק-הדין ציין הרכב שופטי העליון (אדמונד לוי, אליקים רובינשטיין ואסתר חיות) כי ההכרעה בערעור זה היתה כרוכה בלבטים, שמקורם נובע מנגע האלימות שפשה בחברה הישראלית.

"ויכוחים של מה בכך מתדרדרים בימינו במהירות רבה לחילופי מהלומות, במהלכן נעשה שימוש, גם על-ידי בני נוער, בכלי נשק קרים, שלא אחת כבר גבה את מחירו בחיי אדם, ובפציעתם של רבים. את התופעה הזו יש להדביר, ולכך יכולים בתי המשפט לתרום בדרך הענישה שינהיגו, ומנקודת השקפה זו אין בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, נהפוך הוא, יש בו אף מידה של קולה".

מנגד, קבע הרכב השופטים, זהו רק פן אחד של המטבע, שעה שהפן האחר מקורו בחובתו של בית המשפט לתת את דעתו גם לנסיבותיו המיוחדות של הנאשם העומד בפניו.

"כאמור, בחודש יוני 2005 דחינו את המשך הדיון בעניינו של המערער, ואפשר שבכך הוא פיתח ציפיות שאם יתמיד בדרך השיקום, נגמול לו בהקלה בעונשו. מעבר לכך, נראה כי המערער שינן היטב את לקחי העבר, ואם בכך לא די הרי שמכאן ואילך תלווה אותו הרשעה בעבירה שאינה פשוטה, ואפשר שאת מחירה הוא עלול להידרש לשלם בעתיד בשלבים שונים של חייו".

בנסיבות אלו החליט בית המשפט ללכת לקראת המערער קמעא, תוך כדי שהוא מדגיש כי נוהגים בו כבמקרה חריג שאין בו ללמד על הכלל, באשר מי שחוטא באלימות כה קשה, ואפילו הוא קטין נעדר הרשעות, טוב אם ידע כי הוא עלול לשלם על כך במאסר ממש.

לאור האמור לעיל, בחר הרכב השופטים לקבל את הערעור, ולבטל את ההרשעה ואת גזר דינו של בית המשפט המחוזי. במקום זאת, נקבע כי המערער יושם בפיקוח שירות המבחן במשך שנה אחת מהיום, הוטל עליו מאסר בן שישה חודשים - בהם ישא, אם יימצא מתאים לכך, בדרך של עבודות שירות - וכן נגזר עליו גם מאסר על-תנאי בן 12 חודשים, בו ישא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות מסוג פשע. במקביל, נקבע, יישאר על כנו חיובו של המערער בפיצוי למתלונן, אשר שולם בינתיים.