"דשא השכן" הסירה בקשה לתביעה ייצוגית נגד ויזה כאל

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל (ב', 16.01.06) את בקשתה של חברת "דשא השכן" למחוק תובענה ייצוגית שהגישה נגד חברת ויזה כאל, בנק לאומי ובנק דיסקונט, בעניינן של שתי עמלות חדשות שגבו הנתבעות.

"דשא השכן" צירפה לכתב תביעתה המקורי גם בקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. עניינה של התובענה היה בגבייתן של שתי עמלות "חדשות", המכונות "עמלת דוח ידני" ו-"עמלת מינימום" מבתי עסק הקשורים עם ויזה כאל.

לטענת התובעת, שתי העמלות הללו נוספו, למרות שמעולם לא ביקשה ולא קיבלה שום שרות חדש או נוסף מהנתבעים, ובנוסף נטען, גם לא נחתם שום הסכם חדש ביניהם.

לפני כשנה הגישה "דשא השכן" בקשה למחיקת התביעה ושאר כתבי בית הדין שהוגשו בעניין - בהסכמתה של ויזה כאל. מנימוקי הבקשה עלה, כי התובעת בחנה שנית את החומר המשפטי והגיעה למסקנה כי תביעתה מתייתרת, ומשום כך ביקשה למחוק את התביעה ואת הבקשות שהגישה, ללא צו להוצאות.

חודשיים לאחר מכן קבע בית המשפט, כי יש לקבל את תגובתם של הבנקים וכן את עמדת היועץ המשפטי לממשלה לבקשת המחיקה.

בתגובתו מסר היועץ המשפטי, כי על בית המשפט לפקח על הסכמים למחיקת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, בשל החשש מפני ניצול לרעה של מכשיר התביעות הייצוגיות לקידום אינטרסים לא לגיטימיים, העלולים לפגוע בקבוצה הרלוונטית, ובאפקטיביות מכשיר התובענה הייצוגית.

לפיכך נטען, יש לבדוק "בציציות" את כוונת הצדדים שעה שהם מבקשים למחוק תובענה ייצוגית, במיוחד כאשר עסקינן במקרה בו ב"כ "דשא השכן" ומנהלה כבר ביקשו למחוק בעבר שתי תובענות ייצוגיות דומות בטרם החל בהן הדיון, שעה שלא ניתן נימוק ממשי למחיקת התובענות.

נוכח האמור לעיל, ומנימוקים נוספים שפורטו בתגובתו, ביקש היועץ המשפטי מבית המשפט לקבוע, כי על הצדדים להליך, לרבות ב"כ התובעת, להגיש תצהיר, במסגרתו יובהרו טעמי ההסתלקות מן התובענה ואם ניתנה לתובעת או לבא-כוחה תמורה כלשהי, לרבות תשלום שכ"ט עו"ד או כל טובת הנאה אחרת שאינה כספית, כנגד ההסכמה למחיקת התובענה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

בחודש דצמבר האחרון הגישה ויזה כאל את תגובתה, במסגרתה טענה כי אין מקום ואין בסיס לפעול כפי שמבקש היועץ המשפטי בתיק זה, מה גם שהתיק איננו המקרה המתאים ליישום עמדתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית הסדרי פשרה בתובענה ייצוגית.

בנוסף, הודיעה ויזה כאל, כי לא שילמה ולא התחייבה לשלם תמורה כלשהי לתובעת ו/או לבאי-כוחה בתמורה למחיקת ההליך. הבקשה למחיקת ההליך, נטען, הוגשה על-ידי התובעת מיוזמתה, לאחר שהגיעה למסקנה כי התביעה "התייתרה", והבהירה כי ההליך לא יחודש על ידה.

בסיכום הדברים הוסיפה הנתבעת, כי הבקשה למחיקת ההליך הוגשה על-ידי "דשא השכן" בעקבות ולאחר הגשת תגובתה של ויזה כאל, אשר טענה כי מלכתחילה לא היה בסיס ויסוד לתובענה וכי לא נפל פגם בקביעת העמלות.

ימים ספורים לאחר מכן, הוגשה גם תגובתם של בנק לאומי ובנק דיסקונט, אשר הביעו את הסכמתם לבקשה למחיקת התובענה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

בתגובת לאומי נטען, בין השאר, כי הבנק "לא נתן ולא התחייב לתת למבקשת או לבא כוחה טובת הנאה כלשהי בקשר ו/או עבור מחיקת התובענה ו/או הבקשה לעשות כן".

שופטת המחוזי, שרה גדות, בחנה את המסמכים שהוגשו לפניה, וקבעה, כי תגובות ויזה כאל ובנק לאומי מניחות את דעתה בכל הנוגע לאי תשלום תמורה כלשהי לתובעת ו/או באי כוחה.

מנגד, קבעה השופטת, על בנק דיסקונט להגיש הודעה מתוקנת ומפורטת לעניין זה, וכך גם "דשא השכן", שנדרשה גם בהגשת תצהיר מטעם מנהלה.

בראשית השנה הוגשו התגובות הנדרשות לבית המשפט. במסגרת תגובת התובעת, הצהיר מנהלה כי ההחלטה למחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נתקבלה לאחר בחינה מחודשת של סיכויי התובענה, ומשום קיומו של תובע ייצוגי נוסף שקדם לתביעה זו, והעדר אפשרות להסכים על ניהול משותף של התיק.

לאחר בחינת הבקשה, התגובות, התשובות, ההודעות והתצהיר, קבע לבסוף בית המשפט, כי דין הבקשה למחיקת התובענה ומחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, להתקבל - ללא צו להוצאות.